שיטה לחיים מתוך הביטוי "האור בקצה המנהרה"
פעמים רבות בחיים אנו מוצאות את עצמנו בצומת דרכים, תוהות, בוהות, חושבות ואולי גם חוששות: "האם הצעד הזה נכון לי? מה עלי לעשות? האם הדרך שאני צועדת בה מקדמת אותי או להיפך? ואולי אני סתם מסתובבת במעגלים ומי שאני כיום זה מי שהייתי גם לפני שנה?? ואולי הגיע זמן לשינוי? להעז? ואולי עוד לא?!"
לפעמים, אתגרי החיים יכולים להוביל אותנו לתחושות מורכבות, מבלבלות. נראה כי אנחנו הולכות בתוך מנהרה חשוכה, ארוכה. לפעמים דווקא נעים לנו להיות בתוך אותה "המנהרה". בתוך אותו מקום/מעמד/תפקיד. מצאנו לנו פינה יפה, טובה, סדרנו אותה, אפילו אולי ייפינו אותה. נקשרנו אליה. אבל האם עלינו להישאר בה? עד מתי? ככל שחשבתי על הביטוי הזה "האור בקצה המנהרה", הבנתי שיש הרבה מעבר לתקווה, לאופטימיות. הבנתי עד כמה האור הוא לא רק נקודת הסיום – איזושהי נקודה באופק, ראייה עתידית, אלא – הוא המצפן היומיומי שלנו.
האור בקצה המנהרה
נדמיין את עצמנו נכנסות למנהרה ארוכה – מנהרת החיים שלנו – פנינו מופנות בניגוד למקור האור, כשאנחנו יודעות בוודאות שלמנהרה שלתוכה נכנסנו יש יציאה החוצה. נתחיל לגשש תחילה בעזרת האור הנכנס מהפתח הראשי, ובהמשך ככל שנעמיק במנהרה נבחין כי האור הולך ומתמעט. נוכל אם נרצה, לבחור להישאר בתחילת המנהרה שם נהיה מוגנות, מוארות עדיין כל עוד יש אור יום בחוץ או אור מלאכותי המאיר את כניסת המנהרה. לחילופין נוכל לבחור להתנסות בלמצא את פתח היציאה מהמנהרה. ניעזר בכל החושים שיש לנו, בכל ידיעותינו, אולי בעזרת "פנסים" נאיר לעצמנו את הדרך. נמשיך, נתקדם. אולי נעצור לנוח, לצבור כח. לאחר מכן, נמשיך, נתקדם במסלול. יתכן שלעיתים נצטרך לפנות, ונפנה לשביל חסום. נחזור על צעדינו וננסה את השביל הבא. ואולי גם הוא לא יוביל אותנו ליציאה. אז נוכל להתייאש. נעצור ונחליט שזהו. עד כאן. ואפשר שנרצה להמשיך לאחר מנוחה קלה, לחפש שביל אחר שיוביל אותנו לדרך המלך. ונוכל לתהות, ולטעות עוד זמן רב באותה מנהרה, נלך לכאן ולשם… נגיע לשביל שיוביל אותנו לשבילים אחרים… ושוב נשאל את עצמנו לאן כדאי לפנות? מה עכשיו?
במסכת אבות פרק ד' פסוק ט"ז כתוב: "רבי יעקב אומר, העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין."
החיים שלנו דומים למנהרה – לפרוזדור – לאיזושהי תחנת ביניים. אנחנו יודעות שהגענו לעולם הזה ואנחנו יודעות שיש מהעולם הזה יציאה לעולם הבא, לעולם שכולו טוב בע"ה. מה שאנחנו לא יודעות זה מה נעבור עד אז. באילו דרכים? מה נרכוש? מה נאבד? מה נשיג ומה לא? ואיה הדרך הנכונה להצליח ולצלוח את אתגרי החיים? וכשיש קושי או התמודדות מה עלינו לעשות? כיצד לפעול? בדיוק כמו ההליכה במנהרה….
האור בקצה המנהרה – הוא הדרך לדעת אם אנחנו נמצאות בדרך הנכונה.
שיטת מנהר"ה – לסיוע בהתמודדות עם אתגרי החיים
כשיש לנו קושי, אתגר, עומדות בפני פרשת דרכים או מצב שאנחנו לא יודעות לאן פנינו? אולי אנחנו עומדות דרוך במקום ולא מתקדמות ואנחנו מרגישות שאנו זקוקות לשינוי? ננסה ליישם את שיטת מנהר"ה:
מ – מודעות: להבין איפה אני נמצאת עכשיו? להכיר ולדעת את המקום שלי כרגע, מה אני חווה ומרגישה? מה קורה לי? מה חסר לי? מה אני צריכה?
נ – נקודות אור: בתוך דרך חיינו הנוכחית נחפש את נקודות האור הקיימות. גם כשאנו נמצאות בקושי, במחסור, בהיעדר, תמיד יש נקודות אור. נחפש אותן בכל מציאות שנחווה כדי להעלות את תחושתנו, את המוטיבציה, את המורל והאנרגיה שלנו ולהאיר לעצמנו את דרכנו שלנו. נקודות האור הן הדברים הטובים שיש בכל דבר. אין רע בלי טוב.
ה – הודיות: נודה במובן של "נאמר תודה" על מה שיש כמו על מה שאין ונודה במובן של "להודות" להעיז להודות על חולשות, טעויות, על שגיאות ונפילות, להודות בכך שאנחנו זקוקות לסיוע, הכוונה, עצה… וגם להודות בכוחות שלנו, ביכולות.
ר – רצון: לאחר שאנחנו מודעות לעצמנו, למציאות חיינו, מצאנו נקודות האור בתוך אותה מציאות, אנחנו יכולות להיות פנויות להודיות בשני המובנים ולהבין ולזקק לעצמנו את הרצון הפנימי האמיתי שלנו. מה באמת אני רוצה? וזו שאלה לא קלה למענה כשהיא עומדת בפני עצמה. היא דורשת הכנה.
ה – היערכות: לאחר שעברנו את כל השלבים הקודמים, יש לנו אפשרות להתחיל להיערך להגשים את עצמנו. ולכן ניערך לקראת הצעידה במסלול החיים שלנו החדש. נתכנן כל מה שיש באפשרותנו לתכנן, ניערך בכל מה שיש ביכולתנו ונמשיך לצעוד במנהרת חיינו בשביל שבחרנו לעצמנו. ולא נשכח – תמיד גם אז, בשביל החדש, שמטרתנו היא בסוף להגיע ליציאת המנהרה. הדרך לשם תעבור בע"ה בצורה יותר קלה, יותר טובה, פחות מעיקה, פחות מעמיסה אם נדע להבחין בנקודות האור, נודה ונבחן בכל עת את הרצון והיערכות שלנו לכך.
לסיכום וקריאה נוספת
כל מסע גדול מתחיל בצעד אחד קטן שמתחיל במודעות, ממשיך בחיפוש נקודת האור הקרובה ביותר. יתכן שנצטרך לעצור. לעשות חישוב מסלול מחדש. וזה בסדר. נזכור שאנחנו במנהרה של החיים שלנו וכל דרך שנבחר יכולה להוביל אותנו למחוזות אחרים. כדי שהחיים לא יעברו ויחלפו על פנינו ולא ניתקע במסלול ללא מוצא, כדאי שנעצור נבחן את מקומות, נחפש את נקודות האור כי הן אלה שיובילו אותנו למסלול הנכון. אם אנחנו נמצאות במקום "הכל חשוך, אין אור" אנחנו לא במקום הנכון המתאים לנו. לכן נמשיך לחפש עוד את נקודות האור, נודה ונודה בשני המובנים, נזקק את הרצון וניערך בהתאם לקראת הצעידה במסלול.
- חזרה לשגרה
- עיוותי חשיבה – מחשבות אוטומטיות
- מתסכולים צומחים
- ברית כרותה לשפתיים
- יוקר החיים
- מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך
- מי"ם: מחשבה יוצרת מציאות
- צבע ובטחון עצמי
- טיפ לחיים ממלח וסוכר
- איך לעשות שינוי בחיים?
- חשיבות טיפוח אישי ובעיקר טבעי
- אין דבר העומד בפני הרצון
- מוסר השכל מגרעיני פופקורן
- השראה לחיים מאומנות וצבעים
- תרגילי נשימה להרגעה
- מודל אפר"ת
- אם אין אני לי מי לי
- הזול עולה יקר
- טיפים ועצות לחיים
- דמיון מודרך לאיזון, הרפיה והגשמה עצמית
בהצלחה במסלול….
