מה שלמדתי מגרגירי פופקורן על החיים
לקראת מסיבת יום ההולדת של הבת שלי, בין יתר ההכנות, הכנתי פופקורן… כן, האמיתי, לא משקית שמכניסים למיקרו.. אלא גרגירי תירס יבשים, בררתי אותם, הכנסתי לסיר עם מעט שמן כיסיתי את הסיר ונתתי להם להתפצפץ, לתפוח…ולהפוך לפופקורן…
ותוך כדי ההכנה, אולי בעקבות השעה המאוחרת…והעייפות המתגברת…עלו בליבי ובמוחי מספר רעיונות ומסרים עמוקים לחיים… וחשבתי שכדאי לשתף אתכן בהם בתקווה שיועיל גם לכן….
קריאה מועילה ומהנה….
מוסר לחיים מגרגירים קטנים
פופקורן, הוא מאכל המשמש כחטיף העשוי מגרגרי תירס יבשים וקשים מאוד, שבאמצעות חימום תופחים, ומקבלים מן שכבה לבנה רכה. במבט ראשון ושטחי, כל הגרגירים נראים לכאורה דומים. אם נביט לעומק בגרגירים, נגלה שונות בין כל גרגיר לגרגיר. ישנם קטנים וישנם גדולים יותר, יש שבורים, פגומים, יש עם כתם כזה או אחר, אחרים נפוחים יותר, עגולים יותר… יש כל מיני סוגי גרגירים…
המעניין הוא שגם לאחר החימום אף לא אחד מהם מתפצפץ באופן זהה. כולם דומים, אך כולם שונים.. מרבית הגרגירים תופחים כנדרש (אומנם עם שוני מאחד לשני) וכל אחד מקבל את צורתו שלו, ואין אחד הזהה למשנהו …
אז מה שקרה אצלי כשבאתי להכין את הפופקורן ליום הולדת של הילדה, גיליתי דברים עצומים בחיים. אך מדוע ולמה התחילו לי מחשבות על החיים בזמן הכנת פופקורן? פשוט כי היו מס' גרגירים שהתעקשו, נשארו כפי שהיו… גרגירים קשים כתומים צהובים. בלי שום תפיחה וצבע לבן. ובלי רכות. אומנם חלקם קבלו מעט צבע שחור/שחום, ואולי הם טיפה היו פחות קשים משהיו בתחילה.., אך הם לא תפחו… ולפופקורן לא הפכו. גם כשניסיתי שוב, זה לא הלך. הם היו אבודים.
גרגירים אחרים שהתחממו יתר על המידה, נשרפו קצת, השחירו, או השחימו יותר מדי… ותהיתי ביני לבין עצמי מדוע? כולם הרי היו באותו סיר, ולכאורה באותה דרגת חום… איך יצאו שונים? ומפה לשם ולאור העייפות, והשעה המאוחרת פתאום עלו לי התובנות הבאות:
תובנות ראשונות: דמיון ושוני וחום שוויוני
גרגירי התירס מתנהגים, אפשר לומר, קצת כמונו…
- בצורתם הגולמית, הם נראים דומים, הגרגירים, אך בפועל כולם שונים.. כל גרגיר צמח בגודל וצורה ייחודית לו. כך גם אנחנו בני האדם… נראים דומים לכאורה אך כל כך שונים….אותו בסיס יש לנו גוף ונשמה.. ראש אחד, זוג עיניים, אף פה, וכל שאר האיברים. אך אין אחד הזהה אחד לאחד לאחר.. גם תאומים שאינם זהים, כלומר כאלו שנראים ממש אותו דבר, הם כלל לא אותו דבר.
- כדי לתפוח, לגדול, להתרכך ולהיות מוכנים לאכילה- זקוקים הגרגירים הקטנים האלה, למקור חום… כך גם אנחנו בני האדם. זקוקים לחום ואהבה כדי לגדול ולהתפתח…
אך רגע, שמנה לב, חום עודף, לא טוב לאף אחד… זה עלול לפגוע בהתפתחות תקינה.. כשמכינים פופקורן, עודף חום שורף אותם… (ואיזה ריח נשאר בבית…..אין לתאר…) ולבני האדם קורה משהו דומה. אומנם לא נישרף ממש מעודף חום, אך ניפגע, ניכווה בהחלט. משהו בעצמאות, בבגרות ייפגע. ואז הצמיחה, ההתפתחות לא תהיה טובה.
לכן נזכור: כולנו שונים, אך כולנו שווים… ניתן חום שווה בשווה לכולם… לא יותר מדי ולא פחות מדי… וגם לנו.. נאהב את עצמנו, נדאג לעצמנו למקור חום, והכל בהתאם לצרכו ולאופיו של כל אחד כדי שכולנו נתפח, נגדל ונצמח.
כולנו באותו סיר
עוד תובנה שגיליתי היא שגם אם כל הגרגירים באותו סיר, לא בהכרח שיצא ממנו אותו דבר… אחד יתפח יותר, יגדל ויצמח, האחר אולי קצת פחות, ועוד אחד אולי לא יקבל בכלל חום, או לא מספיק חום ולכן לא יתפח בכלל… והחום העודף שיקבל גרגיר אחר, יפגע בו וישרוף אותו…
ומכאן למדתי או יותר נכון לכתוב, קבלתי חיזוק והוכחה נוספת לעובדה שכל אחד מאתנו יעבור את אתגרי החיים בצורה אחרת ויצא מהם אחרת. לא המציאות גורמת לנו להיות מי שאנחנו. אלא האישיות שלנו, הבסיס שלנו. המחשבות שלנו, הרגשות שלנו.. וכמובן שלסביבה יש השפעה גדולה על עיצוב האישיות שלנו ועל מי שאנחנו.. כלומר הסיר זהה. הסיר הוא משל לעולם הזה. כולנו חיים על פני כדור הארץ…כמו הארצות המקבלות את החום באופן שונה, כך ספציפית כל חלק בארץ… כל עיר או יישוב נמצא במרחק אחר מהשמש (מקור החום) … וספציפית עוד יותר כל אחד נמצא קרוב או רחוק יותר מדפנות הסיר. מהמציאות עצמה. יש גרגירים שיעופו מהסיר כשנפתח את המכסה אפילו חלקית. ואילו האחרים יישארו…
נזכור – כולנו באותו סיר אך כל אחד מאתנו שונה, עם אישיות שונה וקרוב או רחוק בדרגה כזו או אחרת ממקור החום ומדפנות המציאות. ולכן ההשפעות הן שונות… ומכיוון שכך לא נוכל לשפוט אף לא אחד.. נצטרך לקבל כל אחד כפי שהוא.. בדיוק כמו גרגירי פופקורן…(גם אם זה קצת שונה, כי בסוף גרגירי פופקורן שלא תפחו ילכו לפח.. וכמובן שלא נוכל לזרוק אדם לפח רק כי לא גדל…)
כשאני מתכוונת למקור החום שלו אני כמובן מדברת על האהבה, התמיכה, העידוד החיזוקים וכל מה שנותן אנרגיה.
תבליני החיים
- לפופקורן נהוג להוסיף תבלון.. שמן, מלח, יש המוסיפים חמאה, ותבלון לפי הטעם.. אלה הם מנעמי החיים, כל היכולות והכישרונות שלנו.. לפעמים אנחנו לא משתמשים בהם. אז אומנם הם קיימים המלח והשמן, הם נמצאים במטבח (במציאות החיים, בגוף שלנו) אך אם שוכחים להוסיפם לסיר, הפופקורן יצא מעט תפל…גם בחיים שלנו.. אם נשכח להשתמש בתבליני החיים שלנו, משהו יחסר בהם…
- וכדי להצליח עם הפופקורן שלנו צריך מינונים מדויקים של חום, של ערבוב, של מלח ושמן. בתחילה להגן ולכסות את הסיר, ולאחר מכן לפתוח חלקית, ולבסוף, להסיר את המכסה לחלוטין ולתת לאדים להשתחרר ולפופקורן לתפוח מעצמו… כך בחיינו בתחילת ההתפתחות, עלינו להגן ככל האפשר על הילדים, ולכסות אותם כנדרש. אך לאחר שגדלים, צריך לפתוח לאט לאט את המכסה, לשחרר אותם.. לתת להם להוציא את האוויר, האדים – החום שספגו בילדות, הלאה לעולם… עד שיוכלו להתפתח לגמרי לבדם.. בלי צורך בהגנה שלנו או כמעט בלי.. כי הסיר עודנו קיים… הסיר הוא מציאות החיים, ומציאות זו יכולה להיות גם המעטפת, המגן, המשפחה עצמה…המיכל שהכיל, מכיל ויכיל את כל בני המשפחה…
נזכור – להשתמש בכל התבלינים ובכמות שיש לנו בהתאם למציאות ועל פי הצורך. נשתדל לדייק לא להפריז ולא להמעיט. לתת מרחב לילדים וגם לנו עצמנו לשחרר "קיטור", לשחרר אנרגיה, לשחרר אהבה הלאה לעולם. ונזכור ונזכיר שהמשפחה, ואנחנו תמיד כאן. בשבילם. בשבילנו.
סיכום
אכתוב רק כמה משפט קצרים לפני שאביא את כל הנקודות אותן פרטתי בפוסט. למרות שהיו מס' גרגירים שנאלצתי לזרוק כי כפי שציינתי, הם לא תפחו…. אני צריכה להודות להם. כי בזכותם יצא הפוסט הזה. בזכותם זכיתי לחדש לעצמי נקודות חשובות לחיים. שגם אם את חלקם ידעתי, קבלתי עליהם חיזוקים, הוכחות נוספות. ואני זוכרת שיצאתי בהרגשה טובה על אף עייפותי הרבה. ואמרתי לעצמי "אמא פוטי עשית את זה… העלית את הפופקורן שלב אחד קדימה… כהרגלך הקבוע…"
ועוד עניין: מתכון להכנת פופקורן מוצלח מגרגירי תירס יבשים אמיתיים בעזרת השם יעלה….
להלן סיכום הנקודות:
- כולנו שונים, אך כולנו שווים… ניתן חום שווה בשווה לכולם… לא יותר מדי ולא פחות מדי… וגם לנו.. נאהב את עצמנו, נדאג לעצמנו למקור חום, והכל בהתאם לצרכו ולאופיו של כל אחד כדי שכולנו נתפח, נגדל ונצמח.
- אנו מצויים באותו סיר אך כל אחד מאתנו שונה, עם אישיות שונה וקרוב או רחוק בדרגה כזו או אחרת ממקור החום ומדפנות המציאות. ולכן ההשפעות הן שונות… ומכיוון שכך לא נוכל לשפוט אף לא אחד.. נצטרך לקבל כל אחד כפי שהוא..
- נשתמש בכל התבלינים ובכמות שיש לנו בהתאם למציאות ועל פי הצורך. נשתדל לדייק לא להפריז ולא להמעיט. לתת מרחב לילדים וגם לנו עצמנו לשחרר "קיטור", לשחרר אנרגיה, לשחרר אהבה הלאה לעולם. ונזכור ונזכיר שהמשפחה, ואנחנו תמיד כאן. בשבילם. בשבילנו. וכמובן שבהתאם לתבלין שנשים או לא נשים, כך יתקבל טעם החיים (ואני לא מדברת על ה…. שנקרא קוקה קולה…).
קריאה נוספת
ואם תרצו סיפור על תירס עם משמעות לחיים או פוסטים נוספים עם משמעות עמוקה לחיים היכנסו לפוסטים הבאים:
- המלך וגרגר התירס
- השראה לחיים מאומנות וצבעים
- החיים הם כמו מונופול
- דוקים – משחק חוויתי עם מוסר משמעותי
- אמהות עם מהות
- חינוך ילדים לפי המילה ילד
- מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך
- משחק סולמות ונחשים
- מי"ם: מחשבה יוצרת מציאות
- מתכון זה (לא) חשבון
ויש עוד הרבה דברים טובים בבלוג…