משל על עזרה וכפיות טובה

זמן קריאה: 4 דקות משל על שור וכבש עם מוסר השכל חשוב על עזרה וכפיות טובה. על מעשה טוב שגמולו רע. קריאה מהנה!

מעשה טוב שגמולו רע: השור והכבש

לחוואי אחד, היה שור עצלן, שלא הביא לו שום תועלת. לא עבודה, לא עזרה, כלום. רק רבץ, נח, אכל ושתה.
יום אחד, החליט החוואי שזהו, מספיק ודי. השור הזה מגזים בהחלט. פנה החוואי לאשתו והודיע לה באופן דרמטי ונחרץ "אשתי היקרה, ניפרד היום מהשור לשלום. רק הוצאות יש לי עליו שום הנאה שום תועלת שום הכנסה. אתפטר ממנו עוד היום. אין לי מה לעשות בו". האישה הביעה הסכמה עם בעלה "אתה צודק בהחלט. תפעל כטוב בעינך".

הכבש ששהה שם ושמע את השיחה, נזעק ורץ מהר לעבר השור: "שור! שור! מֶה מֶה מֶה, אתה לא מבין, שמעתי עכשיו את בעל החווה הוא מתכנן להיפטר ממך היום מֶה מֶה. הוא אמר שאתה לא מביא לו שום תועלת, לא עבודה ולא כלום. שמע לעצתי שור, ותתחיל לעבוד. ולא, סופך יהיה רע ומר". שור משיב לו בפחד אמיתי: "אתה רציני?" משיב הכבש :"רציני רציני. בעל החווה דיבר ברצינות גמורה, מֶה מֶה, פשוט כואב לי עליך אחי השור. אנחנו יחדיו אוכלים כבר שנים, עשב רך וטעים, חבל לי עליך. קום תתחיל לעבוד, לך לשדה תחרוש אותה, תנקה תסדר, תעבוד. תראה לבעל החווה שאתה שווה וכדאי לו לשמור עליך מֶה מֶה".

"וואי לי! תודה לך כבש אחי היקר! איך אוכל להודות לך? הצלת אותי, תודה, תודה רבה!"

קם השור בזריזות ממקום רבצו ורץ לכיוון השדה. עבד וחרש, חזר ודרך, ניקה, סידר ולא נח. לאחר זמן מה, מגיע החוואי לרפת. לחפש את שורו העצל. להפתעתו הרבה, השור לא נכח שם. חיפש אותו בעל החווה ברחבי החווה. מה גדולה הייתה פליאתו ושמחתו כשראה אותו עובד וטורח בשדה הפתוח במרץ וללא מנוחה…

הדילמה של השור

שמח החוואי מאוד, ליטף את שורו האהוב והחרוץ ושיבח אותו:
שור יקר ואהוב שלי! איך חשבתי להיפטר ממך? איזה שור נהדר אתה! תראה כמה עבדת וחרשת! אני כל כך שמח שמתחשק לי לאכול בשר כבש טעים ורך. הו! הנה הכבש שלי רועה שם במרעה. כן הוא נראה טוב, גדול ושמנמן כזה. הוא בדיוק יתאים לארוחה שאני מתכנן."

שמע השור את דברי החוואי ותהה לעצמו מה עליו לעשות: "אוי לא, עכשיו הוא רוצה לשחוט את הכבש! הכבש ייעץ לי עצה נפלאה שעזרה לי מאוד. אני צריך לעזור לו… אבל, אם אספר לו את תכנוני החוואי הוא בטח ירצה לקחת את מקומי, יעבוד ויחרוש גם הוא בשדה, ואז שוב בעל החווה ירצה להיפטר ממני. לא. לא אגלה לו כלום. אני חושש לעורי ובשרי. הכבש, לא נורא, כפרה עליו. היה חבר נאמן אבל הוא רק כבש… אני אציל את מקומי.

כך המשיך השור לעבוד במרץ, מבלי לייחס חשיבות עוד לדבריו של בעל החווה ולכבש, החבר הנאמן שהציל אותו.

בסיום עבודת יומו בשדה, שחרר החוואי את שורו למרעה, לרעות מעט עשב לח, טעים ורך. נעמד השור ליד הכבש לאכול ולא סיפר לו מאומה. שמח הכבש לראות שהשור ניצל והלכו שניהם כל אחד לביתו: השור לרפת והכבש לדיר.
החוואי לעומתו, חזר מרוצה אף הוא לביתו והודיע בשמחה לאשתו: "אשתי, לא תאמיני איזה פלא קרה לנו. השור הזה אלוף. הוא הספיק בשעה אחת לבצע עבודה שלא עשה בשנה שלמה! הוא באמת עבד כמו שור! אני שמח ומרוצה ממנו מאוד נשמור אותו עוד ועוד! ומרוב שמחה מתחשק לי ארוחה: בשר כבש רך וטעים על האש. התארגני והכיני את הנדרש אני הולך להביא לך את הכבש…!"

וכפי שהחליט בעל החווה, כן עשה. לקח את הכבש, והכין ממנו ארוחה דשנה לכל בני המשפחה….

מוסר השכל

לעיתים, לצערנו הרב, בחברתנו, יש אנשים המתנהגים כמו אותו שור, חושבים על עצמם ותועלתם האישית ותו לא. הזולת לא קיים בעיניהם. הם נעזרו אך לא יעזרו. הללו כפויי טובה ובעלי גאווה, כמו השור. במקום לחלק את העבודה עם הכבש, להראות לחוואי שיש צורך בשניהם בחווה, בחר השור לשתוק, להניח את הכבש לגורלו ולא לסכן את מקומו. וזאת לאחר שהכבש עשה לו טובה ועזר לו.

במהלך ההיסטוריה האנושית, אנשים רבים אבדו וקפחו את חייהם כדי להציל חיים של אחרים. הללו נזכרים בכל הזמנים כגיבורים, כאנשי חיל. וזו האמת. גיבורי חיל ואמיצים הינם! שמו את חייהם מנגד כדי להציל אחרים. בלעדיהם לא היה עולם שכן נאמר "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא". תחשבו על כל אותם אנשי מקצוע, אנשי ציבור, אזרחים רגילים ופשוטים שהצילו נפשות מבלי לחשוב פעמיים. כי בכל הקשור לדיני נפשות אין ספקות, אין חשבונות. (בתקווה שלא נצטרך להגיע למקרים כאלו בע"ה.)
לעומת זאת, ישנם מקרים אחרים, בהם עושים טובה למישהו "ואוכלים" אותה בשל כך… לפעמים, מי שטוב מדי "נאכל", מי שטוב מדי מנוצל על ידי אנשים הנוהגים כאותו שור…. לפעמים אתה רוצה לעשות טוב ובעצם מקבל רע.

סיכום – דעתי האישית

הכבש היה טוב ונשאר טוב, בשרו רך ומשובח ולא השתנה. הוא היה תמים ופשוט ונשאר כזה. הכבש לא חושב מה ההשלכות לעזרות שמעניק. יש לו אפשרות לעזור? להציל את השור? הוא יציל אותו. ללא חשבונות. הוא עושה את מה שהוא מאמין בו. מה שהוא יודע שנכון לעשות. הוא הולך אחרי ליבו ואמונתו. גומל חסד לסובבים אותו. מעניק להם צמר רך, נעים ומחמם, בשר טעים ומשובח מבלי לבקש תמורה כלשהי.
ואילו השור? בשרו קשה ונוקשה. השור במשל מדמה את האנשים הקשים יותר, בעלי גאווה וכפויי טובה.

להיות כבש זה טוב, אפילו טוב מאוד לדעתי. אני מודה שאני בעצמי כבשה. לוקחת בחשבון שלפעמים אוכלים אותי… אבל יודעת בתוך תוכי שאני טובה. כי אם אוכלים אותי, סימן שאני כשרה, טובה, משובחת, אהובה.
ובכל זאת, מזכירה לעצמי ובודקת את עצמי בכל פעם. שגם אם אני ממשיכה להיות כבשה, לפעול בתמימותי, בדרכי, באמונתי, תוך התחשבות ועזרה לזולת ודאגה לאחר ככל שאני יכולה, אני לא שוכחת ולא אשכח לשמור ולהגן על עצמי. כי גם אני "אחר", גם אני חלק מה "זולת" הזה. לכן, אמשיך לעזור, לתת ולהפיץ טוב מסביבי אך גם לעצמי. אשאר כבשה. אך אזהר ואשמר ככל שאוכל לא לפגוע בעצמי. ואדאג ככל שאוכל, לעשות מעשים טובים שגמולם טוב ולא רע. כדי להצליח בכך, צריך זהירות, חשיבה, תבונה, התבוננות. לחשוב דקה לפני. האם לעזור? איך לתת את העזרה? ולחשוב על כולם. לא רק על עצמך ולא רק על הכולם, אלא גם על עצמך. תחשבו ותצליחו!

לקריאת מידע נוסף על כפיות טובה וחשיבות הכרת הטוב היכנסו לפתגם הזה

סיפורים נוספים:

💜מה דעתכן? האם גם אתן כבשות?💜


הצטרפי לשיחה

2 תגובות