משל לביטוי הפסוק "טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב"
בספר משלי בפרק יז פס' א שלמה המלך כתב את הפסוק הבא: "טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ, מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב". אחד הפירושים לפסוק זה הוא של המצודות דוד שפירש את הפסוק באופן הבא: "יותר טוב לאכול פת חרבה בשלוה, משיהיה לו מלא הבית בשר זבוח בריב וקטטה".
רציתי לשתף אתכן במשל מוכר וידוע המבטא בדיוק את הפירוש הזה. לדעתי זה אחד מהיסודות והבסיס לחינוך ילדים וזוגיות. חיי שלווה ושלום עדיפים על פני כל הון שבעולם. שכתבתי ועיבדתי את המשל כך שיתאים לילדים וינעים להם את הזמן…
קריאה מהנה ומועילה!
ביקור עכבר העיר בבית עכבר הכפר
היו היה עכבר צעיר שחי בשמחה ושלווה בכפר נידח ועתיק. אוכל היה לו בשפע, גם מאורה נחמדה ונוחה. משפחה גדולה ואהובה הקיפה אותו ובקיצור היה לו כל טוב.
רוב משפחתו התגוררה עימו למעט בן דודו – עכבר העיר. בן דודו זה, התגורר בבית גדול ועשיר כך שמע מפי אימו. אך זה, לא הרבה לבקר את משפחתו שבכפר.
לפנות צהריים נוקש על דלת מאורתו לא אחר מאשר בן הדוד מהעיר: "שלום לך בן דודי היקר מהכפר", "שלום, שלום גם לך בן דודי מהעיר, מה מעשיך בביתי הקט?"
"אני שמח לראותך בן דוד מהכפר, באתי לחופשה קצרה לבקר את המשפחה. הו! אבל אני רואה שאתה לבד היום". "כן". משיב לו עכבר הכפר, "כל המשפחה יצאה לחפש מזון בתחנת הקמח הסמוכה לשדה החיטים של הכפר… אני נשארתי לשמור על המאורה עד שישובו". "וכמה זמן ייקח להם לשוב? שאל עכבר העיר. "הו, זה תלוי… בדרך כלל לוקח להם יומיים לפעמים שלושה ואז הם מביאים אספקה גדולה שמספיקה לכולנו לחודש ימים!" " ומה הם מביאים?" "בדרך כלל חיטים, לפעמים שעורים ואם מתמזל מזלינו הם מצליחים להביא גם מעט גבינה ישנה שבני האדם זרקו. אגב אני בדיוק הייתי באמצע להכין לי ארוחת שיבולים טעימה, רוצה להצטרף אלי?"
מה? לא…. תודה, שיבולים ישנות?! זה כל מאכלכם? אני לא הייתי שורד כאן …. אין מצב שאטעם כזה אוכל… אוי רק מלחשוב על כך נהיה לי כאב בטן… וואי אבל המאורה הזו גם חשוכה וקרירה… בררר אני חושש להתקרר אם אשאר כאן".
" אוי בן דודי היקר, אתה כנראה רגיש מדי, החיים בעיר שינו אותך… עבורי זה לא נורא בכלל. אני יוצא לשמש קופץ בן רגע מהצינור הזה (הוא מראה לו שורש של עץ) הופ אתה רואה? אני כבר למעלה בחוץ, ישר לשמש ולאוויר הצח החמים והנעים".
"לא… אתה לא מבין.. " משיב לו בן הדוד מהעיר, "אצלי בבית יש הכל גם אוכל משובח, טעים ומגוון גם אור, שמש, אוויר, חמים ונעים לי כל הזמן … וזה גם גדול מאוד מאוד.. אצלך זה כל כך קטן…"
במבט משתאה שואל עכבר הכפר: "אתה חושב שהבית שלך יותר טוב משלי? אתה באמת חושב כך?"
ועכבר העיר בגאווה משיב לו: "שמע לעצתי, עצת בן דוד מהעיר, אין לך מה לחפש במאורה הזו… עזוב ובא אלי לבית הגדול שלי אני מזמין אותך בשמחה. אני בטוח שלא תרצה לחזור למאורה שלך…."
עכבר הכפר שתק וחשב רגע אחד קצר והחליט בתוכו: "בכל מקרה אני לבד, מה יקרה לבית אם אלך לבקר אצל בן דודי… אחזור אחר כך לספר להם על הבית החדש… הם ירצו לבוא כולם אז לא נורא אם אלך, לא ישימו לב… " החליט וביצע: הוא לקח עימו ציוד קל ויצא עם בן דודו מהעיר.
עכבר הכפר בביתו של עכבר העיר
חיכו העכברים בקצה הכפר לרכב שייקח אותם לביתו של עכבר העיר. כאשר עכבר העיר ראה את מכוניתם של בעלי הבית אצלם מתגורר, קפץ יחד עם בן דודו מהכפר למכונית והתחבאו היטב. עכבר הכפר לא הבין מדוע עליהם להתחבא אך העדיף לשתוק ולא לשאול דבר. לתומו חשב כי זה כנראה כללי העיר והבטיחות ברכב.
בהגיע הרכב לבית, חיכו העכברים שכולם ירדו ורק לאחר שבני האדם נכנסו הביתה קפצו הם ונכנסו לבית בזריזות.
עכבר העיר לקח את בן דודו והכניסו לאחד החורים הקטנים שהיו בקירות הבית. שם סיפר לו על כל הטוב הנמצא במקרר של בני האדם, ועל כל העושר שיש בבית. ביקש עכבר הכפר לגשת לאכול. עכבר העיר יצא בזהירות מהחור רחרח ונרתע חזר לאחוריו. עכבר הכפר לא הבין מה אירע. רגע לאחר מכן, יצא שוב עכבר העיר וקרא לבן דודו מהכפר לבוא עימו.
הסעודה החגיגית
הלכו השניים לכיוון המטבח. פתח עכבר העיר את המקרר והוציא נתח גבינה גדול וטרי. התיישבו השניים לאכול אך טרם הספיקו להכניס פרוסה לפיהם שקול מעורר אימה ורעדה נשמע. בהלה אחזה את עכבר העיר: "אוי לא! זה מיצי החתול!! מהר בוא נברח חזרה לחור".
ברחו שניהם על נשמתם, ובעודם מתנשפים מהמרוץ שאל עכבר הכפר: " בן דודי מה זה?? מי זה מיצי החתול?? למה ברחנו??". בפחד עונה לו עכבר העיר: " אהה…. מיצי החתול זה החתול של בעלי הבית הוא לא אוהב אותי ורודף אחרי כל הזמן… ובכלל רודף אחרי כל העכברים שמתקרבים לבית… אבל בא נחזור למטבח הוא הלך אינני שומע אותו".
חזרו שניהם למטבח לאכול את ארוחתם החגיגית. בעודם מתיישבים, נשמעים צעדים קלילים….
"מהר, מהר רוץ, ברח על נפשך זו בעלת הבית שנכנסת למטבח. מהר לפני שתבחין בנו". כך זעק עכבר העיר לבן דודו. "אבל מה יקרה אם תבחין בנו? למה לברוח? הרי אתה גר כאן…". " אוי בן דוד כפרי, אתה לא מבין? אם היא תראה אותנו היא תכה אותנו. ותשים מלכודות ו.. נו ברח בא מהר..!!! אמאל'ה היא נכנסה מהר כנס מתחת לשולחן".
שני העכברים בורחים בזריזות מתחת לשולחן ובטרם דלת המטבח תסגר, זנקו השניים החוצה. ביציאתם הבחין בהם בעל הבית צעק לעברם וקרא למיצי החתול. מיצי מגיע וביללה גדולה "מיאאאאאאוו" הקפיא את דמם של העכברים. למזלם, התעשתו מהר וברחו החוצה דרך אחד הסדקים.
"אין כמו הבית"
שני העכברים מצאו את עצמם בחוץ, גשם החל לטפטף עליהם. מתנשפים שוב מהמרוץ על החיים מביטים זה בזה. בעיניו של עכבר הכפר ניכרת החלטה נחושה ואכזבה עמוקה.
"בן דודי מהעיר, צר לי. אני חוזר הביתה. הביתה. למאורה שלי. בכפר הקטן והנידח. שם אין מיצי, אין בני אדם אני חופשי ומשוחרר. אוכל חיטים ושעורים, אבל שמח וטוב לי. מי צריך מעדנים מיוחדים, בית גדול ומפואר כשצריך בכל עת להישמר ולברוח? תראה אותנו, לא אכלנו מאומה. לא אצלי בבית, ולא אצלך. אנחנו בחוץ, תחת הגשם השוטף. אני עייף ומפוחד. אני חוזר הביתה. אם תרצה להצטרף אלי לשיבולים, שעורים וחיטים, למאורה החשוכה, הקטנה והקרירה אך שהשלום והאהבה שוררים בה – אתה מוזמן."
עכבר העיר, חשב לרגע. הביט על הבית המפואר וידע את התשובה.
שני העכברים יחד, רצים ומקפצים שבים הם הביתה למאורת העכברים בכפר הקטן והנידח. שם כל בני המשפחה ממתינים להם עם ארוחת שעורים פשוטה אך שלווה. העכברים למדו את הלקח החשוב. ואתם?
מוסר השכל ודיון עם הילדים
לא ארחיב על המוסר החשוב הנלמד מהסיפור רק חשוב לשוחח עם הילדים שיפנימו את המסר: השלום והשלווה שווים יותר מכל העושר. לעיתים אנו חיים באשליה של עולם משלנו. אך בפועל, המציאות שונה. חושבים שהחיים במקום אחר טובים יותר "הדשא של השכן ירוק יותר"… אך אין זה כך… חשוב לדעת ולשמוח במה שיש לנו, במה שקבלנו…
להלן שאלות ומשימות לילדים:
- בקשו מהילדים לצייר את שני העכברים ו/או סצנה אחת מהסיפור.
- הילדים יסבירו את הלקח שהבינו מהסיפור מה הם למדו ממנו.
- בקשו מהילדים להביא דוגמאות למצבים בהם הם התנהגו כמו העכברים: אם נתנו להם משימה ועזבו אותה? כיצד הגיבו ולמה? האם הרגישו פחד על חייהם? מתי? כיצד פעלו? האם קרה להם לחשוב שמשהו שייך להם ולהתרברב עליו כאשר במציאות לא היה כך? אם כן, למה נהגו כך?
- לאילו מהדמויות המתוארות בסיפור הם מתחברים? מי לדעתם פעל נכונה? מי לא? ומתי? מה הם היו עושים במקום?
- הילדים יוכלו לצייר/לכתוב המשך אחר לסיפור.
- חפשו מסרים נוספים העולים מהסיפור.
אם תרצו, תוכלו לקרא גם את הסיפור הזבוב שרצה כנפיים של פרפר כיון שלא שמח מגורלו הזבובי… וסיפור נוסף על עכבר קטן בחווה
💜סמני 👍 השאירי תגובה והעבירי הלאה 👋בפוסט הבא💜
מקסים
תודה רבה לך!
סיפור מקסים. מביא למסקנה שאי אפשר גם להנות מהשפע והמגוון של העיר וגם לחיות בשקט ואהבה. לכן צריך לבחור. זו משימה חשובה ומשמעותית לחיים.
לגמרי נכון! ובכ"ז צריך לנסות להכניס ככל האפשר שלווה ואהבה לטירוף של העיר… תודה רבה ששתפת יקרה, בהצלחה בכל