בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן

על מידת הכרת הטוב וכפיות הטובה

בחיים בכלל וביהדות בפרט, ישנה חשיבות גדולה לשמירה על ערכים, מוסריות ודרך ארץ.
אחת מהמידות החשובות בחיים היא מידת הכרת הטוב, הכרת תודה. בתנ"ך, במדרשים, בתלמוד ומקורות יהודיים רבים מצוינת חשיבות ההקפדה ושמירה על ערך הכרת הטוב. אפילו כלפי בעלי חיים, דוממים ובכלל כלפי כל מה שקיים בעולם.

להלן מקורות הפתגם:
בתלמוד הבבלי מתוארת השיחה הבאה בין רבא ובין רבה בר מרי: 
"אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא" (בבא קמא, צ"ב, ב).
תרגום: "אמר רבא לרבה בר מרי: מהו המקור לפתגם הנפוץ 'בור ששתית ממנו אל תזרוק בו עפר'?". רבה בר מרי מקשר אותו לנאמר בספר דברים: "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים, כ"ג ח). רש"י מפרש את דברי התלמוד כך: "דבר הנצרך לך פעם אחת שוב לא תבזהו".

במדרש במדבר רבה על פרשת מטות, מסופר על משה, שביקש שלא לפגוע בַּמִּדְיָנִים בעצמו: "אינו בדין שאני מצר למי שעשה בי טובה. המשל אומר: "בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן" (במדבר רבה, כ"ב ד).
במדרש שמות רבה, פרשה כ, סימן א, מופיע סיפור דומה: משה אינו מכה את היאור להבאת מכת דם, מפני שהיאור הגן עליו בינקותו (כשמשה הושם בו בתיבה):”אמר לו [הקב"ה למשה]: 'היכן מצרים שותים?'. אמר לו [משה לקב"ה]: 'מנילוס'. אמר לו: 'הפוך אותו לדם'. אמר לו 'איני יכול להפכו. יש אדם שותה מן הבאר משליך אבן לתוכה?'. אמר לו: 'ילך אהרן ויהפכנו'. הלך אהרן והכהו, ונהפך לדם. למה לא הכה אותו משה? אמר: "נשלכתי לתוכו ולא הזיקני", ובשביל כן הכהו אהרן“.

למה יש כפיות טובה בעולם?

בדוגמאות לעיל, ראינו את מקורות הפתגם שמשמעותו היא: לא לפגוע במי/במה שעשה לך טובה (גם דוממים).

כאנשים בוגרים, ברור לנו שעלינו לדעת להכיר תודה ולא לפגוע במי שעשה לנו טובה… אומנם נכון שלא תמיד חושבים על הדוממים ועל הטבע עצמו ולא תמיד נוהגים בכבוד ובדרך הולמת מולם. לדוגמא, בגדים שאנחנו נוטים להשליך בזלזול, אוכל שזורקים ללא כבוד לזבל, ניירות, כלים ועוד. ולפי המקורות שראינו, ישנה חשיבות להוקיר תודה לכל דבר בעולם.

אז איך יתכן שבכל זאת, למרות שידועה לנו חשיבות מידה זו של הכרת הטוב, עדיין יש כפיות טובה? איך אנשים, ילדים, אנחנו אפילו לבין עצמנו, נוהגים בכפיות טובה?!
אשאל אתכן שאלה: יצא לכן לכעוס על אחד הילדים שלכן או הבעל וטענתן "אתה כפוי טובה, כל מה שאני עושה בשבילך וזו התודה שאתה מחזיר לי?!" כמה פעמים אמרתן את זה? האם מישהו טען בפניכן שאתן כפויות טובה?
אם תחשבו רגע בנחת, תבינו שיש כנראה משהו שמתפספס לנו. איך יכול להיות שלפעמים אנשים, הילדים שלנו ואפילו אנחנו נוהגים בכפיות טובה בעיקר כלפי עצמנו וכלפי בני משפחתנו?!

התשובה פשוטה: חוסר הכרה, ידיעה ומחשבה מהנעשה עבורנו.

כפיות טובה בשגרת היומיום

אדם כלפי חבריו ומכריו ידע להודות ולהשיב להם טובה על מעשיהם כלפיו. אך בפני הוריו, אשתו, ילדיו, לא בהכרח ינהג כך. רוב העולם חי במחשבה שבתא המשפחתי "כולם חייבים לי. אשתי חייבת להכין צהריים, הילדים חייבים להתנהג יפה ולהקשיב", "ההורים חייבים לדאוג לי" "הבעל חייב לעשות קניות..", "הוא צריך…" וכן הלאה.
אנשים לא מודעים וגם לא חושבים על מה שנעשה עבורם בעיקר בתא המשפחתי. בדברים שבשגרה, בחיי היומיום.
ולכן לא תמיד מוקירים ואומרים תודה.

אישה יקרה, אני רוצה שתחשבי לרגע עם עצמך על השאלות הבאות:

• נניח שזכית לקבל מתנה בהפתעה, שלא ציפית לקבל. איך תגיבי?
  האם תודי ותברכי את זה שהעניק לך אותה? האם תוקירי לו תודה? מניחה שכן. הרי הוא לא היה חייב לך כלום ובכל זאת העניק לך! זה לא מובן מאליו….
• האם אי פעם אמרת תודה לעצמך שקמת הבוקר, התארגנת, טפלת, סדרת, ניקית ועשית כל מה שהיית צריכה?
• אמרת תודה לה' על האוויר הנעים והצח? על השמש? הגשם? העצים והפרחים?
• מתי בפעם האחרונה אמרת תודה לבעלך/לילדייך או קרובת משפחה אחרת סתם ככה על קיומם בחייך?
• האם כשאת מקבלת שירות את אומרת תודה? אם כן, למה?! הרי שלמת על כך, נותנת השירות "חייבת/צריכה" לתת לך שירות…
  ובכל זאת, קל לנו יותר לראות את הטובות שאנשים חיצוניים עושים עבורנו. זה לא מובן מאליו שנותן שירות נותן אותו כמו שצריך. ולמה? כי אין לנו ציפייה ממנו.

עצה קטנה

לכן, העצה שלי בשבילכן, במקום להגיד לילד "אתה יודע כמה התאמצתי בשבילך?" תאמרו לו : "חמוד שלי, בשביל שתהיה לך ארוחה חמה וטובה, הייתי צריכה ללכת לעבוד קשה, לקבל משכורת ללכת לסופר, לעמוד בתור, לסחוב את הקניות, לסדר אותם במקומם בבית. לחשוב ולתכנן מה להכין, להוציא, להפשיר, לחתוך, להמליח, לשטוף, לסנן, לבשל, לעקוב אחרי הבישול…עד שהארוחה הסתיימה…ראית כמה משימות? וממך אני רק מבקשת שתגיד תודה". כמובן שהכוונה שלי היא בלהסביר את מה שאנחנו עושים בשבילם. לא ברור ומובן מאליו מה אנחנו עושות.

ועוד טיפ קטן: אם אתן תגידו תודה לכל דבר שקורה בסביבתכן, לילדים על עצם קיומם אפילו, הם ילמדו להגיד תודה על כל דבר שיש להם וגם מה שאין להם… הכל תלוי בדוגמא אישית שלכן.

אני מאוד ממליצה לערוך "רשימת תודות" אתן לבין עצמכן וגם עם הילדים…
תיקחו דף ותכתבו את כל הדברים שיש לכן ושאין לכן ועליהן אתן מודות. תתרגלו את אמירת התודה גם לעצמכן כי אם אין אני לי מי לי?… הסביבה תודה לכן בחזרה.

לסיכום

כאשר אדם מקבל כחלק מהשגרה שאדם אחר טורח עבורו בצרכיו הבסיסיים, קשה לו לראות, להבין, להפנים שעליו להודות ולהוקיר תודה. ולכן בעיקר בתא המשפחתי, בחיי השגרה, בו מקבל האדם את צרכיו הבסיסיים והחיוניים ביותר, לעיתים הוא נוהג בכפיות טובה. כמו שהשמש זורחת בכל בוקר, כך אמא טורחת כמו כל בוקר… בחיי השגרה, לא חושבים שזה יכל היה להיות אחרת… ואולי השמש לא הייתה אמורה לזרוח עכשיו. אבל היא זורחת ולא זוכרים להגיד תודה אלא "אוף איזו שמש מעצבנת! איזה חום היום! זו כפיות טובה… זה נקרא לזרוק אבן לבאר ממנו שתינו.
כפיות טובה יכולה לתסכל ולהוציא את "הרוח מהמפרשים" בייחוד כשזה בא מהיקרים לנו ביותר.. הבעל, הילדים….

אם כן, מובן למה אנשים לא תמיד מעריכים ויודעים להגיד תודה: או שלא מכירים בנעשה עבורם באמת ובתמים או שלא מייחסים לזה חשיבות כי זה שגרתי " זה אמא היא צריכה לעשות…."
כלומר למשל, אם לא הייתי יודעת שחברה עשתה לי טובה, לא הייתי מודה לה הרי לא ידעתי על הטובה הזו…. ואם ברור לי שהשמש צריכה לזרוח כי זה תפקידה וזהו, אז לא בהכרח אודה לה' על זריחתה. אני פשוט לא אחשוב להודות כי זה טבעי שגרתי.

תזכרו על כל מעשה שבשגרה יש להוקיר תודה לכולם ועל כל דבר. אין דבר מובן מאליו. ותזכרו עוד דבר- כל מי ומה שהיה בשבילכן, בדרככן, אל תשליכו בו אבן. אל תפגמו בו, אל תזלזלו. תכבדו כל דבר, ותגידו תודה על הכל. כן גם על השמש הזורחת כי היא יכלה שלא לזרוח עבורך…

ממליצה לקרא משל נפלא על עזרה וכפיות טובה…

💜בעזרת השם תהיינה לכולן ברכה והצלחה בכל!💜