השועלה שנשארה לבד

7 דקות אמא פוטיהוסיפי תגובה
אמא פוטי

זמן קריאה: 7 דקות סיפר ילדים רווי מסרים וערכים חברתיים.

סיפור ילדים על משחק מחבואים שכלל לא היה משחק

היה זה בוקר שגרתי למדי. השמש זרחה כהרגלה, הציפורים צייצו ציוצים נעימים, השמים כחולים ללא אף צל של ענן.
אוויר נעים ורענן של בוקר קידם את פני תושבי היער הקסום בפותחם את חלונות ביתם. אמא ארנבת העירה את הארנבונים החמודים שלה והכינה להם ארוחת בוקר טרייה וטעימה. גם במשפחת הדובים הכל התנהל באופן שגרתי לחלוטין. וכך בכל משפחה ומשפחה ביער הקסום.
כל הילדים (אם אפשר לקרא להם כך…) התארגנו ליום נוסף של חופש גדול. הבוקר, תכננו מס' חברות לשחק במחבואים. על פי התכנון, היו אמורות להגיע כל המשתתפות, לעץ האורן הגדול ומשם להתחיל במשחק.

כן, בוקר שגרתי למדי התחיל ביער הקסום. שגרה מבורכת שהייתה נמשכת כך לולא אירע המקרה הבא…

משחק מחבואים

"ראשונה!" צעקה לאפי שהגיעה לעץ האורן לפני כולן. מיד אחריה הגיעה שפנפנה, דובה, סיסית הסנאית, שועלית השועלה, ציפי הציפורה וגם כלבלבה.

"יופי כולן כאן? אז בואנה נתחיל במשחק! כלבלבה את תהיי הסופרת כי הגעת אחרונה" כך פסקה לאפי.
ההחלטה התקבלה ללא עוררין.
כלבלבה נעמדה עם הפנים כלפי העץ והחלה לספור: "אחת, שתיים…."

הילדות- חיות כולן התפזרו ברחבי היער כדי למצא מקום מחבוא טוב. שועלית השועלה חפשה גם היא מקום מעולה להתחבא בו. בערמומיותה הרבה, רחרחה פה ושם, הסתובבה במקום אחד, קפצה למקום השני כדי להטעות את כלבלבה שלא תמצא אותה בקלות. הרי שועלית יודעת שלכלבלבה יש חוש ריח מפותח ובזכותו תוכל למצא את כל החיות בקלות.. אבל שועלית ערמומית מאוד והיא מצאה דרך לעקוף את חוש הריח המיוחד של כלבלבה… היא תבלבל אותה.. חחחח צחקקה לעצמה

לאחר ריצה מהירה הלוך ושוב תוך דילוגים רבים, מצאה שועלית מקום מצוין. היה זה מעל אחד העצים הגבוהים והסבוכים ביותר שיש ביער. עץ שאפילו הציפורים לא אהבו לקנן בו, גם לא הינשופים ולא הסנאים הקימו בו בית. המקום התאים בול לשועלית שהמתינה בהנאה לתחילת החיפושים.

מה שעליו לא חשבה שועלית הוא שהיא התרחקה מאוד ממתחם המשחקים ונכנסה עמוק בתוך היער… וממקומה הגבוה שבעץ, לא יכלה לראות ולא לשמוע את חברותיה משחקות… ולא הן אותה. והיא המתינה והמתינה.

לאחר מס' דקות ספירה: "מאה! מי שמאחוריי ומצדדיי וגם מי שנמצאת מעלי היא הסופרת!" הכריזה בשמחה כלבלבה שזה עתה סיימה לספור עד מאה. כעת, יצאה לחפש את החברות המתחבאות.

מציאה והיעלמות

"הו הו הנה אני רואה את האוזניים של דובה. אם יש אוזניים, יש את שאר גופה של דובה גם כן.. שניה אבדוק מהר.. כן כן מצאתי אותך דובה!!" וכלבלבה רצה מהר מהר גם דובה רצה. היא רצתה להגיע לעץ האורן הגדול לפני כלבלבה , אך כלבלבה זריזה יותר ממנה וזו הגיעה ראשונה "אחת שתיים שלוש דובה!! עכשיו בואי נלך לחפש את השאר…"

והשתיים יצאו לחיפושים. ממרחק על אחד העצים ראתה את זנבה של סיסית הסנאית. לסיסית יש זנב ארוך ונפוח. זנב יפיפה שאי אפשר להתבלבל בו. ולכן כלבלבה רצה חזרה לעץ האורן וקראה בקול גדול: "אחת שתיים שלוש סיסית!!"

סיסית ירדה בזריזות מהעץ בו התחברה וקפצה, דילגה לכיוון עץ האורן. כעת כבר נמצאו שתיים מהחברות: דובה וסיסית. איפה השאר? השלושה יצאו לחיפושים. ובתוך זמן קצר נמצאו כל החברות. כל? לא. חסרה שועלית השועלה.

כל החברות הטובות חיפשו כאן ושם, שם וכאן. כלבלבה המחפשת הראשית, רחרחה בכל מקום ובכל פינה שיכלה: |שועלית הייתה כאן, אה רגע גם כאן. התבלבלתי לגמרי… אני מריחה אותה פה ומריחה אותה שם, אבל בהמשך כבר לא מריחה אותה. לאן היא נעלמה..??" שאלה כלבלבה את עצמה.

סיום המשחק בלי שועלית

השעות עברו. החברות התעייפו. הן חזרו לעץ האורן לנוח ולשוחח:
"כנראה ששועלית נעלמה. ואם לא נעלמה, אז חזרה לביתה. לא יפה ככה לעזוב באמצע משחק. אנחנו שעות מחפשות אותה!!" אמרה דובה.
"כן כנראה שזה מה שקרה. הרי איפה היא יכולה להיות? היא לא נמצאת בשום מקום" התלוננה כלבלבה.
"זה ברור שזה מה שקרה. אין כל ספק. שועלית לא חברה שלנו יותר!! ככה להיעלם? לברוח? להפסיק את המשחק בלי לומר מילה?? חוצפנית שכזו!!לא נשחק איתה יותר!" קראו יחד לאפי ושפנפנה.
"אולי היא לא נעלמה ואולי לא חזרה הביתה והיא עדיין מתחבאת.. היא לא יודעת שגמרנו לשחק…." יצאה סיסית להגנת שועלית חברתה הטובה.

"טוב לא אכפת לנו" אמרו כל החברות. "סיסית את יכולה להמשיך לחכות אנחנו הולכות הביתה. כבר צהריים אנחנו רעבות, עייפות וחם לנו". וכולן חוץ מסיסית, שהמשיכה בחיפושים אחר חברתה, חזרו הביתה.

בינתיים הזמן עבר עוד. סיסית לא מוצאת את שועלית.

דאגות רבות

שועלית מתחילה לדאוג… אומנם בהתחלה הייתה מאושרת ונרגשת שלא מצאו אותה. היא התלהבה מאוד מעצמה והייתה בטוחה שהיא ממש גאון! רק היא חשבה על רעיון שכזה. אבל עכשיו, פחד וחרדה מילאו את ליבה.. מחשבות רבות התרוצצו במוחה ואיתן תחושות ורגשות מעורבים. אולי חברותיה זנחו אותה.. היא רעבה. עייפה רוצה לרדת, לרוץ הביתה לשחרר רגליים. אבל איך? אם המשחק לא נגמר ויגלו אותה, לשווא התאמצה. והיא צריכה לנצח. אך מה עם המשחק נגמר?? מה עם נשארה לבדה ביער??

מחשבות מלחיצות עברו לה בראש. היא החליטה לצאת ולחזור הביתה. אך אבוי!! היא איננה יודעת כיצד לרדת. כשעלתה לעץ המקום היה מוצל. כי השמש עוד לא זרחה בחלק זה של היער אך כעת השמש זורחת באור מסנוור בין הענפים והעצים. שועלית מתקשה לראות בשעה זו של היום. והיא מ]חדת לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסה… מה תעשה? :אני אמתין קצת, רק עוד קצת, השמש תזוז קצת, יהיה יותר חשוך ואוכל לרדת….". החליטה.

בינתיים השמועה אודות היעלמות שועלית תפסה כנפיים והתפרסמה בקרב כל התושבים. הוריה ואחיה מבוהלים יצאו לחפש יחד עם חברים רבים ביער הקסום. גם הוריה של סיסית דאגו לביתן ולחברתה מאוד ויצאו מיד בחיפושים.

כך הופרה שלוות היער הקסום. חיות רבות סייעו בחיפושים. את סיסית הם מצאו די מהר סמוך לעץ האורן בכניסה למתחם המשיקים שביער, והיא כולה ממררת בבכי: "סיסית יקרה שלי, מה קרה לך? למה נשארת כאן? איפה שועלית? למה את בוכה?" שאלו אמא ואבא סנאית.
מטר שאלות הומטר על סיסית הקטנה והאומללה. והיא לא ידעה מה לומר.. מה להשיב ולכן רק השיבה: "אני לא יודעת איפה שועלית לא מצאתי אותה.. אני כל כך דואגת לה…"

"אל תדאגי נמצא אותה. היא אולי נרדמה איפה שהוא… בואי נחזור הביתה, תנוחי השאר ימשיכו בחיפושים אחר שועלית". אמרה אמא סנאית לסיסית הבוכיה. סיסית נענתה לאימה וחזרה עימה הביתה בלב כבד מלא דאגה לחברתה שנשארה לבדה.

חיפושים נרחבים אחר שועלית

אמא שועלה, אבא שועל ואחיה של שועלית חיפשו בכל מקום (כמעט). כאשר נדמה היה להם שמצאו את הדרך המובילה לשועלית, גילו שבעצם התבלבלו ואולי היא הלכה בכיוון השני.. ושוב.

השמש החלה לשקוע, חיות רבות חזרו לביתן ונותרו רק חיות לילה. שופי הינשוף התעורר וסייע גם הוא לאתר את השועלה הקטנה.

ובכל השעות הללו, הסתתרה שועלית בין ענפי העץ הגבוה והסבוך. היא כבר מזמן הבינה שהמשחק נגמר, שחברותיה עזבו אותה ושהיא למעשה נותרה לבדה בעומק היער. בשל עוצמת השמש, היא העדיפה להמתין מעט, אך בינתיים מרוב לחץ, רעב ותשישות היא נרדמה. כעבור שעות, התעוררה לחשיכה מוחלטת. השמש כבר שקעה. הלילה הגיע. השקט ששרר פינה את מקומו, לרעשי הלילה. שריקות הרוח המכה על ענפי העצים. קולות ציפורי לילה וחיות טורפות נוספות שרק מחכות לטרף קל כמו שועלה קטנטנה. ושועלית פחדה מאוד. כל הרעשים הללו הלחיצו אותה.

היא רצתה לרדת, עכשיו היא רואה מעולה, אך איננה יודעת כיצד. היא מפחדת מחיות מסוכנות שעלולות להפתיע אותה ולפגוע בה. אך היא התחזקה: "לא אני לא פוחדת. אני חזקה ואמיצה ואתגבר. אך אני רעבה, עייפה רוצה הביתה לאמא ואבא ולאחים שלי. אוף למה בכלל שיחקתי במשחק הזה? למה בכלל בלבלתי?" בכתה לעצמה שועלית.

היא ניסתה לרדת לאט ובזהירות מהעץ. ענף, ענף. לאט ובבטיחות. היא חששה מדי לזעוק לעזרה, ולכן לא נבחה.

בינתיים החיפושים ממשיכים במרץ. "שועלית!! איפה את? עני לנו אם את שומעת אותנו…" כך חזרו ואמרו שוב ושוב משפחת השועלים והחיות שנחלצו לעזרתם.

מציאה מפתיעה

שופי הינשוף עצר לרגע על ענף של עץ גבוה וסבוך למדי… נדמה היה לו שזיהה מרחוק מעט פרווה כתומה-ג'ינג'ית. "מה זה? האם עיני אינן מטעות בי? הרי זו פרווה של שועל.. לעצים אין צבע כזה…בוודאות אני אומר זאת. אתקרב מעט ואבדוק". שופי התקרב וגילה שלא טעה. "הו הו הו הווווווו" קרא שופי לצוות המחפשים "בואו הנה הו הו הו מצאתי רמז לשולית כנראה" אבא שועל רץ מהר והגיע לשופי. שופי הוריד לו את חלקי הפרווה שמצא וזה הריח למשך מס' שניות: "כן זה הריח של שועלית". היא לא צריכה להיות רחוקה. "שועלית!!! איפה את? עני לנו!! אנחנו מחפשים אותך!".

שועלית מרוב לחץ וחרדה אבדה לחלוטין את הכיוון, את הדרך שהיה עליה לקחת.. היא הסתובבה סחור סחור וגרמה שוב למחפשים שנעזרים בחוש הריח שלהם להסתובב סחור סחור… והיא החלה לבכות ולבכות "מה יהיה עלי? אני אבודה… לבד בעומק היער… אמא, אימא'לה אני מפחדת כל כך… לא רוצה להישאר לבד, רוצה הביתה…אההההה" התייפחה שועלית. "אם אני רוצה לחזור הביתה אני מוכרחה להירגע. ההורים והאחים שלי בוודאות מחפשים אותי. והם ימצאו אותי או שאני אמצא אותם. אני צריכה להירגע. לנשום עמוק ולחשוב בהיגיון איך לצאת מהמקום הזה. זהו זה נשמה ונשפה שועלית נשימה מרגיעה." לפתע, נדמה היה לה ששמעה קול מוכר " הי מה אני שומעת?" "שועלית!! איפה את??? אנחנו מחפשים אותך!" "אבא? אמא? כן זה הקול שלהם… איך לא שמעתי אותם קודם???" התעודדה וקמה באחת. מבט כלפי מטה, והנה האומץ חזר לה "אבא, אמא , אני באה אליכם…." צעקה אליהם שועלית.

כעבור רגעים ספורים, היו בני משפחת השועלים מחובקים עם שועלית הקטנה שבכתה מרוב אושר ושמחה…

חזרה הביתה

כל החיות היו מאושרות מאוד שהיה סוף טוב לסיפור. לאחר כל הדאגה של השעות האחרונות הרבות האובדת נמצאה בריאה ושלמה. "בואו נחזור הביתה". אמר אבא שועל. "תודה לכולכם שבאתם לסייע לנו בחיפושים. וגם לך שופי בזכות עיניך החזקות גילית את המקום ממנו יצאה שועלית וכך הצלחנו לעלות על עקבותיה. רב תודות מקרב לב לכולכם על כל מה שעשיתם למען שועלית. מחר נשמע ממנה מה בדיוק קרה לה.

וכל החבורה חזרה הביתה. בלילה הזה, כולם ישנו בשלווה… רק שועלית הייתה נרגשת מדי ועדיין מפוחדת ממה שעברה.. היה לה מספיק זמן לחשוב ולהפיק לקחים ממה שאירע לה… ומה אתכם?

סיכום ודיון עם ילדים

הסיפור שלפניכן רווי מסרים בין יתר הדברים בולטים ערכי החברות. הזהירות, האחריות, החשיבה החיובית, אומץ וגבורה, פחד ובדידות, החשיבה לפני פעולה ועוד ועוד. לפניכן מס' המלצות לשיחה ופעילות עם ילדיכן סביב הסיפור:

תוכלנה להוסיף שאלות, הכוונות, הארות כרצונכן ולפתח דיון סביב המסרים העולים בסיפור.

פרקים נוספים בסדרת היער הקסום

להרחבה בנושאים הקשורים לאחריות, חברות, חינוך וכד' מומלץ להיכנס לאתר ב-טיפים ועצות לחיים יש שלל עצות והכוונות וסיפורים ומשלים נוספים סביב הנושאים הללו.

בהצלחה!

הצטרפי לשיחה

אולי תרצי לקרוא משהו נוסף?

פוסטים אחרונים