זואזי הציפור שפחד לעוף

סיפור ילדים להתגברות על רגש הפחד

גולשות יקרות, הסיפור שלפניכן, הינו אומנם סיפור ילדים, אך משולבות בו עצות, הכוונות שיכולות להועיל גם למבוגרים כגון: השפעת המחשבה על הרגש= התנהגות שלנו, על דרכי התמודדות ותקשורת נכונה להעברת מסרים. ובכלל על התמודדות עם אתגרים. הסיפור מאפשר עומק וחשיבה מעבר למה שנכתב.
לרעיון הכללי של הסיפור, התבססתי על סיפור ילדות שהכרתי. כמובן שיניתי אותו, התאמתי אותו למסרים הנוספים שרציתי להכניס לסיפור. בהמשך כתבתי עצות והבהרות כולל רעיונות לדיון ופעילויות עם ילדים.

מדגישה מראש: הסיפור נועד אך ורק לתת כלים להורים ולילדיהם להתמודדות עם רגש פחד טבעי, נורמטיבי (לא נועד לטפל בילדים ו/או במבוגרים עם הפרעות חרדה לסוגיהן השונות).

אפשר ואף רצוי לעצור את הסיפור ולחלק אותו לפסקאות לפי הכותרות. לתת לילדים לנחש/להציע תשובות/דרכים/המשך.. ולבסוף לקרא את המסרים ואת השאלות לדיון ולהעמיק עם הילדים בהתאם ליכולות ולהתפתחות. אפשר להתאים את הסיפור לגילאים הקטנים – גיל הרך ועד גילאים הרבה יותר גדולים גם מבוגרים ולהשתמש בסיפור כמשל האנשה לחיינו.

קריאה מהנה ומועילה בעזרת השם!

משפחת ציפציף מתרחבת

"מזל טוב" מזל טוב" קריאות שמחה פרצו בכל עבר. "מזל טוב למשפחת ציפציף!!" איזו שמחה, איזו התרגשות, המשפחה התרחבה. "תודה, תודה רבה לכולכם חברים יקרים…" הודו ההורים הנרגשים לקהל הידידים שהתדפק על קינם.

הבוקר, כעבור כעשרים יממות מלאות, קולות מרגשים נשמעו בקן החמים והנעים של משפחת ציפציף. "הופ, קרר… קחחחח" והנה ציפציף חלש נשמע, ."ברוך הבא גוזל קטן.." חייכו אבא ואמא. "הו תראי אמא, עוד אחד בוקע מהביצה" אמר אבא ציפציף. "כמה מרגש" השיבה אמא ציפציף. אמא ציפורה ואבא ציפור דגרו על הביצים במסירות ובתורנות. יומם וליל. ביממה אבא ציפור, ובלילות אמא ציפורה. דגרו ודגרו, חלמו, חשבו, שמחו ובעיקר חיכו.. חיכו לבקיעת הגוזלים מהביצים. לראות כיצד ייראו החמודים הקטנים שלהם? והנה הבוקר זה קרה, כמה נפלא!

שלושה גוזלים חמודים חדשים הצטרפו למשפחת ציפציף. ההורים הטריים היו נרגשים ומוטרדים בבת אחת. לגדל שלושה גוזלים קטנים אין זה דבר פשוט כל כך.. אומנם התמזל מזלם והם חיים ביער הקסום. אך בכל זאת, סכנות רבות יכולות להיות.. הם עוד זוכרים את אירוע השריפה שפרצה ביער הקסום בקיץ הקודם, וגם את המריבה המבישה והמלחמה שפרצה.. לכן, הם חששו מאוד אך יחד עם זאת שמחו והתגאו להיות סוף סוף הורים. להעביר הלאה את מסורת הציפורים העוברת במשפחתם מזה דורי דורות.
אמא ואבא ציפציף נזכרו בערגה בסיפור העובר במשפחתם על אבי אבותיהם שניצח גנן בעזרת חכמתו הרבה. לו סיפר שלושה סודות, חכמת חיים. כן הם צריכים ללמד גם את הצאצאים שלהם שיוכלו להעביר הלאה, הלאה.. ולהמשיך את קיום המשפחה.

הגוזלים גדלים

אבא ואמא ציפציף טיפלו בגוזלים במסירות. האכילו, הגנו, סיפרו, לימדו את סודות המשפחה, ליטפו, העניקו אהבה ותשומת לב במידה רבה. והזמן עבר בנעימים ובשמחה. הגוזלים גדלו יפה והתחזקו. גם הנוצות שלהם התארכו, הכנפיים התחזקו מאוד.
"אמא, הגיע הזמן ללמד את הגוזלים לעוף.." אמר אבא ציפציף. "עליהם להיות מוכנים לקראת הסתיו… שיוכלו להצטרף אלינו למסע לארץ הקיץ".. "נכון, אתה צודק בהחלט. הקיץ עוד מעט יסתיים ביער הקסום, ונצטרך לצאת לדרך. מחר בבוקר נתחיל את השיעור הראשון".

"גוזלים קטנים חמודים שלנו, מחר בבוקר, כשהשמש תזרח תתחילו את שיעור המעוף הראשון שלכם! עכשיו שכבו לישון שיהיה לכם כוח. "כן אמא, איזה כיף! אמרו שניים מהגוזלים…השלישי, זואזי, לחש לעצמו: "איזה פחד… לא רוצה…".

לילה. כולם ישנים… שני הגוזלים ציפי וזזי, ישנו בשלווה כשחיוך מרוח על פניהם. בחלומם ראו את עצמם עפים גבוה עד השמים. איזה יום מרגש מחכה להם מחר… אבא ואמא ישנים גם כן. כל היער ישן. כולם חוץ מזואזי. הצטנף לו הגוזל בתוך הקן הקטן ודאג, חשש. מחשבות לא פשוטות עברו בראשו: "וואי לעוף? אני? מה פתאום? איך אוכל לעוף בכלל? אני כל כך קטן, וחלש.. הרי גם אבא ואמא אמרו שאנחנו גוזלים קטנים וחמודים.. אז איך פתאום לעוף? ואיזה פחד זה לצאת מהקן ולעוף… להיות באוויר? וואי מפחיד אותי.. מה אני אעשה?". וכך כשמחשבות שכאלו ממלאות את מוחו הקטן, העביר זואזי הגוזל את הלילה בחלומות ביעותים. מתעורר ונרדם לסירוגין.

שיעור תעופה ראשון

הלילה עבר, השחר עלה. השמש התחילה לזרוח. "בוקר טוב גוזלים חמודים שלנו, מה שלומכם? "מצוין אמא". אמרה ציפי, "ישנתי נהדר, חלמתי שאני עף כל כך גבוה ומהר.. זה היה ממש כיף!" המשיך זזי. "לי לא היה כיף בכלל…". ליחשש שוב לעצמו זואזי. אמא שמה לב למצב רוחו העגום של זואזי ושאלה אותו: "מה איתך זואזי? איך עבר לך הלילה? מצב הרוח שלך לא נראה לי כל כך טוב. אתה מרגיש לא טוב?" "לא, אמא אני, אהה אני קצת עייף, כואב לי הראש.. " השיב זואזי. "אם ככה, אתה לא תוכל היום לעוף". אמר אבא ציפציף.

"אוף, איזו הקלה" חשב לעצמו זואזי. הוא לא הרגיש שמבע פניו השתנה לטובה. הוא שמח ש"נפטר" מהשיעור המפחיד..
אבל אמא, בהחלט הרגישה בכך. ובשקט, בשקט, לחשה באוזניו של אבא "אני חושבת שזואזי מרגיש נהדר.. ולתחושתי הוא מפחד לעוף.. ולכן טען שהינו מרגיש לא טוב. תראה כמה הוא רגוע ושמח עכשיו". "נכון, את צודקת.. אני רואה. היום נעזוב אותו, מחר נדרוש ממנו לעוף. אין ברירה אחרת".

"גוזלים, מוכנים לשיעור הראשון שלכם?" פנה אבא לציפי וזזי. "אד קדימה התחילו לנפנף בכנפיים שלכם אחת ושתיים, אחת ושתיים. הביטו עלי וראו איך אני מתרומם ועף…" אבא ציפור עף גבוה, וחזר. הראה להם תרגילי תעופה שונים ומלהיבים. השניים התלהבו מאוד. "אבא אני רוצה לנסות כמוך!" אמר זזי. "כן גם אני רוצה" אמרה ציפי. "אז קדימה גוזלים, עכשיו תורכם". הופ הופ קפצו הגוזלים מהקן, "תנופפו במרץ בכנפיים קדימה – קדימה במרץ!" קראה אליהם אמא. נרגשת ומוטרדת "מה יהיה אם זואזי יסרב ללמוד לעוף? שאלה את עצמה… "נו, נעזוב את זה לעת עתה. נראה מחר, אולי אחרי שיראה את אחיו עפים, יתחשק לו גם ולא יחשוש יותר? אולי.." כך ניחמה את עצמה..

היערכות למסע לארץ הקיץ

למחרת בבוקר, ציפי וזזי התעוררו וישר קפצו מהקן ועפו, שחקו במשחקי תעופה שונים ומשונים.. והעיקר נהנו ממש. זואזי הביט לעברם מקנא ועצוב. גם הוא היה רוצה לעוף כמוהם, אך הרגיש שהוא לא מסוגל, זה מפחיד מדי, הוא לא יכול. הוא חלש. כך חשב לעצמו. אבא ואמא בקשו ממנו לעבור את השיעור הראשון. הוא בכה והתחנן על נפשו שלא מסוגל שכואב לו הראש/ הכנפיים.. המציא תירוצים מתירוצים שונים, מציאותיים ומדומיינים. ההורים הנבוכים לא ידעו מה לעשות. הם בקשו, הסבירו, דרשו בתקיפות, שכנעו, אך כלום לא עזר. זואזי מסרב לעזוב את הקן ולעוף.

בינתיים, הימים עוברים וחולפים. מזג האוויר משתנה ביער הקסום. רוח סתווית החלה לנשוב. עלים נשרו מהעצים.. חיות היער התארגנו לחורף. כל אחת כדרכה. "אמא ציפציף, מה עושים עם זואזי? הוא לא מוכן לעוף מה נעשה… תראי, כל הציפורים מתאספים על העצים.. כולם ממתינים לצאת למסע לארץ הקיץ…" (כך קראו הציפורים לארץ אליה עפו, כי כשביער היה חורף – שם היה קיץ).

אמא ציפציף, בבכי פונה לזואזי "זואזי, אנחנו מוכרחים לצאת, אחרת כולנו נמות כאן בקור.. אתה מוכרח ללמוד לעוף. בוא זה כיף בבקשה ממך!!". "לא מוכן אמא. לא יכוללל… זה מפחיד אני חלש אני לא יכול". השיב זואזי בבכי.

הפרידה הכפויה

זואזי המשיך לסרב בתוקף. ציפורים רבים ניסו לסייע, לשכנע, לדבר על ליבו. אך כלום לא עזר. זואזי מסרב. הוא מפחד וזהו. צפצוף מנהיג הציפורים נשמע. בבת אחת אלפי ציפורים התעופפו מהעצים… משפחת ציפציף לא יכולה להישאר יותר ביער. החורף מתקרב מאוד מאוד. ההורים חסרי אונים, עומדים מול זואזי, יחד עם שני ילדיהם הנוספים, מביטים לעבר להקת הציפורים הגדולה העוזבת עתה את היער.. והם עומדים בתווך. נקרעים בין שני עולמות. לא יודעים מה לעשות. להישאר ביער עם זואזי? לעזוב? דילמה קשה.

זואזי מבין שזה הרגע האחרון להחליט. הוא לא יכול לסכן את חיי משפחתו בגלל הפחד שלו. אבל הוא מפחד. והפחד משתק אותו. "אבא אמא, לכו עם כולם תשאירו אותי פה אני אסתדר". "זואזי, מה פתאום איך נעזוב אותך? איך תדאג לעצמך כאן?" השיבו ההורים בכאב עמוק.

"אנחנו נדאג לזואזי" אמרו הסנאים ושופי הינשוף. "לכו משפחת ציפציף. לכו. החורף מסוכן עבורכם. אנחנו נטפל ונדאג לזואזי לכו לשלום עם אחיכם הציפורים ושובו אלינו בבוא האביב". "מה??? אתם בטוחים? איך נעשה את זה?". בליבה תהתה אמא ציפציף: "איך נוכל להיפרד ממנו כך? מה אני צריכה לעשות? להציל את עצמי ואת כל משפחתי או להישאר עם בני, גוזלי במצבו הנוכחי? מה לעשות? התחבטה אמא ציפציף. גם אבא התחבט באותן השאלות בדיוק. כאב לו על זואזי, אך שאר הציפורים קראו להם להזדרז אם לא יצאו כולם יחד, הם עלולים ללכת לאיבוד והסכנות אורבות יותר לציפורים בודדות… לכן, הן עפות בלהקות.

בלב נשבר, כבד, עצובים ודואגים, נפרדה משפחת ציפציף בברכות חמות ודמעות רותחות מזואזי ומשאר חיות היער הקסום האהובות עליהם "להתראות אבא ואמא, להתראות זזי וציפי! אתגעגע אליכם מאוד! להתראות באביב!" צעק לעברם זואזי בעיניים מלאות דמעות ועקב בעיניו מהקן החמים והנעים, עד שנעלמו מהאופק.

לבד ביער הקסום

זהו. כל הציפורים הנודדות עפו.. היער שקט ושליו בלי ציוציהם. פה ושם עוד אפשר לראות בעלי כנף כמו הינשופים ואחרים שאינם נודדים. זואזי הוא הציפור הראשונה מסוגו שנשאר בחורף ביער הקסום. דואג, מפוחד עוד יותר אינו יודע מה היה עדיף יותר לעשות: לעוף או להישאר ביער? הכל מפחיד בשבילו. כך עבר יום, יומיים ואף שלושה. הקור חודר לעצמותיו. הוא מנסה להגן על עצמו ולהתכרבל בתוך הקן. אך הקן ריק.. ולא מחמם…

שופי הינשוף והסנאים דאגו לכל מחסורו באהבה, בדאגה במסירות גדולה הביאו לו אוכל ומעט חברה. אך זואזי היה עצוב מאוד. הוא הרגיש אומלל ממש. והתחיל לבכות בדמעות שליש. זואזי, היה בטוח שאין מסכן יותר גדול ממנו, והוא בכה ובכה. ולא הבין שכל זה יכל היה להיחסך ממנו לו היה מאמין בעצמו ומעז לנסות. אך טרם הגיע לשלב הזה ובינתיים הוא ממרר בבכי.

שיחה לילית מחזקת ומעודדת

שופי הינשוף שמר מרחוק על זואזי כל העת ובעיקר בלילות כשהסנאים הלכו לישון. והוא ראה הקשיב ושמע את בכיותיו של זואזי. התקרב אליו בשקט והקשיב לו בקשב רב לכל תלונותיו, תחושותיו ומחשבותיו. שופי פנה אליו בטון רגוע ואמר לו: "זואזי היקר, הקשב לינשוף זקן כמוני. הסכת היטב לדבריי ושמע לעצתי. כאשר פחד ובדידות עופפים אותך אתה מרגיש אומלל ועצוב, מסכן ועלוב. דווקא אז, תעצום עיניים, תדמיין בעיני רוחך את הפחד הזה לרגע קצרצר. ממש לכמה שניות. ראה בעיניך את מה שמפחיד אותך. נסה לחשוב למה וממה אתה מפחד. ראה זואזי יקר, אלמד אותך סוד קטן: בתוך המילה פחד, מסתתרת המילה דחף. במקום להתמקד בפחד, תסתכל עליו ממבט אחר. ותדחף את עצמך לעשיה. בוא נעשה את זה יחד."

זואזי עוצם עיניים לבקשת שופי וחושב לעצמו "מה מפחיד אותי בלעוף? למה אני מפחד?" תוך כדי הוא שומע את קולו של שופי "עכשיו תדמיין את עצמך עף לשניה אחת או שתיים ותפקח עיניים. זואזי דמיין ומיד פקח עיניים במבט תוהה לעבר שופי שמיהר לשאול אותו: "זואזי, מה מפחיד אותך?".
"אני פשוט לא מסוגל לעוף, אני חלש מדי, אני רק גוזל קטן… ואני רוצה להרגיש את הקן תחת רגלי ולא אוויר. מה יקרה אם אתעייף ולא אצליח לעוף? אני אפול ואתרסק אני מפחד". בכה שוב זואזי. כנפו האחת של ינשוף מלטפת ומחבקת את זואזי ובכנף השניה מסביר לו: "ראה זואזי, זה נכון שיותר קל להרגיש בטוח כשיש קרקע מוצקה, ובקן החמים, ולא לאתגר את עצמך ופשוט להישאר ככה באותו מקום.. בלי תזוזה… אך יש לזה השלכות רבות על מצב בריאותך.. דווקא זה צריך להפחיד אותך. כי לא תדע להגן על עצמך. אתן לך עוד עצה: תזכור מי אתה: אתה ציפור. וציפורים נולדו בשביל לעוף. זה חלק חיוני עבורך בשביל לשרוד, בשביל לחיות.

אין כמו מראה עיניים

"תראה זואזי", המשיך ינשוף, "ה' ברא את הציפורים עם שתי כנפיים חזקות, הגוף שלנו קל והכנפיים תואמות את המשקל. אם תתעייף, אתה תרגיש זאת מיד. ותוכל לנוח באחד הענפים בעצים הרבים שביער. כך תרגיש בטוח. תזכור שאתה ציפור כדי שתצליח להתגבר על הפחד שלך לעוף. ציפור נועדה לעוף. לשם כך יש לך כנפיים. ה' קבע חוקים בטבע. אחד מהם הוא שציפורים כמונו – עפות. זו הדרך שלנו לחיות. לשרוד להתקיים. וחלש? אני לא חושב שאתה חלש בכלל. להיפך. בוא אחריי אני רוצה להראות לך משהו באגם". "יורד גשם ינשוף, איך נלך עד שם בצעדה? זה מסוכן מאוד.. אני לא יכול לרוץ אני לא רגיל ללכת בכלל". אמר זואזי. "בוא איתי אני אעזור לך. זו עוד השלכה לזה שאתה לא עף ולא יוצא מהקן.. אתה מבין?".

השניים צעדו למרות הגשם הצולף והרוח. שופי מגן בכנפיו הגדולות על זואזי ויחדיו הגיעו לאגם. בינתיים השמיים התבהרו, הירח נגלה והאיר באור קסום. הריח הנפלא של הגשם והצמחיה הרטובה, יחד עם אור הירח הבוהק, הקסים את זואזי. המראה היה פשוט נפלא ומעורר השתאות. הוא כמעט ולא טייל ביער וכל מה שראה היה חדש ומקסים בעיניו. "זואזי, הבט לתוך האגם. מה אתה רואה?" שאל הינשוף. הוא ראה דמות של ציפור גדולה וחזקה. ולא האמין למראה עיניו. "מי זה הציפור הגדול הזה?" "חחח זה אתה זואזי". אמר ינשוף. "אני?" אבל אני חלש.. וקטן.. וגוזל.. איך?" השתומם זואזי. "ובכל זאת זה אתה.. וכפי שאתה רואה.. אתה לא קטן, ולא גוזל ולא חלש בכלל. אתה כבר ציפור גדול מאוד".

החלטה נחושה

זואזי, שכבר היה במצב רוח מרומם לאור השיחה והמקום בו שהה, הבין דבר נפלא: "אז, רגע ינשוף, אם אני גדול, ולא חלש אז גם הכנפיים שלי גדולות ולא חלשות. נכון?"
"זואזי", ענה הינשוף, "את הכנפיים שלך כמעט שלא הזזת .. אתה צריך להפעיל אותן כדי שיתחזקו, הן בהחלט גדולות מאוד ומתאימות לך בדיוק". "אבל אני בכל זאת מפחד לעוף, ליפול…".
"בא, נחזור על התרגיל שנתתי לך. עצום את עיניך, וראה את עצמך, חזק וגיבור. תדמיין את עצמך מרים כנפיים, מנופף בהן במרץ רב. קדימה קדימה. ועכשיו תעצור, תפקח עיניים. ותאמר לי איך אתה מרגיש?"
"וואו!! זה נראה לי נפלא באמת לעוף… אולי אני בכל זאת אנסה יחד איתך?" "בשמחה רבה, אבל עכשיו לילה, ועליך לישון. הרי אינך ינשוף… אני ביום ישן ואתה ער ובלילות להיפך.. כל אחד ממלא את תפקידו וייעודו בעולם. אז לך לישון ותחלום חלומות נעימים.. " השיב שופי בשמחה לזואזי הנרגש. "תודה רבה שופי היקר רוממת את רוחי ועזרת לי מאוד!"

זואזי חזר לקן בעזרת שופי. לבד, הוא משחזר את השיחה שלהם ונזכר גם במשפט שאי שם שמע כשאחותו ציפי פחדה מהחושך "מתוך החושך בא האור". הפעם הוא הבין היטב היטב את הכוונה… "ה' קבע חוקים בטבע… אחד מהם הוא שציפורים כמונו עפות".. זהו. זואזי החליט. הוא יעוף. ויהי מה. מחר בבוקר עם שחר הוא יעוף.

בהחלטה נחושה, נרדם זואזי תוך שהוא חולם חלומות מרגשים של ממש. הוא דמיין את עצמו עף למרחקים. עף כל כך רחוק ומהר שהצליח להשיג את כל הציפורים הנודדות שעזבו את היער לא מזמן.. בחלום הוא פגש את הוריו, את אחיו, ואת כל הציפורים שהכיר.. זה היה מרגש ונפלא כאחד.

תעופה ראשונה

השחר עלה, זואזי התעורר בבת אחת, זוכר את החלטתו מאמש. אומנם חורף, קר, והשמש מוסתרת מבעד עננים. אבל הוא יודע שגם כשהשמש מסתתרת, היא נמצאת. והיא עושה את תפקידה בעולם וכך גם הוא יבצע את תפקידו.

הוא לא חיכה לשופי הינשוף, הוא נעמד בקצה קן והחל לנופף במרץ בכנפיו שוב ושוב ואז החליט לקפוץ מהקן: "אחת, שתיים שלוש". וואי הקן התפרק לחלוטין. זואזי הבין שניצל בנס אך לא ידע מה אירע לקן…נבהל ומצטער על הקן שנהרס לא שם לב שהוא עף ועף ולא נופל …

הסנאים ששמעו את רעש נפילת הקן התעוררו ויצאו מביתם "מה זה! מה קורה פה? הו זה אתה זואזי? מה- אבל אתה עף?!!! אתה עף זואזי זה מדהים זה נפלא כל הכבוד! איזו שמחה!!! בואו בואו כולם! זואזי עף!! זואזי עף!!

חיות רבות התקבצו ובאו לחזות במחזה המרהיב והמשמח כל כך. גם שופי ששמח בשמחתו הגדולה של זואזי הגיע כבר. זואזי היה מאושר ונרגש מאוד… הוא עף למעלה, ירד למטה, עשה סיבובים ומה לא? כולם שמחו ומחאו לו כפיים….

יום ועוד יום עבר.. זואזי עף ומחמם את עצמו. בימי הקרה הגדולים, נכנס לביתם של הסנאים החברים הטובים. שם התכרבל ככל יכולתו ולמד להתניע את גופו כדי לשמור על חום הגוף. שופי דאג להביא לו מזון מתאים עבורו. בימים קצת יותר טובים, עף ביער וסייע בעצמו לחיות שהיו זקוקות לעזרה. כך עבר זואזי את החורף והמתין לבוא האביב. לפגישה מרגשת עם בני משפחתו…

מוסר השכל ודיון

זואזי למד בימי החורף הללו שיעורים רבים לחיים… האם גם אתם? אכתוב חלק מהמסרים הרשומים בסיפור ובהמשך הבאתי רעיונות לפעילויות עם ילדים ושאלות לדיון.

משמעות עצומה יש למילים שנוציא מהפה– אם נדגיש לילדים את כוחם/חשיבותם/מעלתם- נחזק את בטחונם האישי. אם נתייחס אליהם כאל גוזלים קטנים וחמודים…יתכן שיישארו כאלה.. כמובן שיהיו תמיד כאלו שיגדלו ויצמחו ויפרסו כנפיים למרות שהם "גוזלים קטנים וחמודים" אך יש שיאמינו בזה. ואמונה זו תבלום את התפתחותם "אמונה המגשימה את עצמה".
עזרה הדדית – אפשר לקרא גם את הסיפור לאפי הארנבונת וחברותיה מהיער הקסום כדוגמא נוספת של עזרה הדדית שהצילה את חיות היער. למעשה החסדים, העזרה היא אחד מעמודי העולם כיוון שמצילה ממש את הזולת כך מביאה להמשכיות העולם.
האמונה העצמית – משפיעה מאוד על התנהגותנו. כשילד מאמין בעצמו שהוא מסוגל – אזי הוא מסוגל. ולהיפך.
פחד=דחף. זו אחת הדרכים להתמודדות עם הפחד. כשפחד משתק ומונע מאתנו לפעול, עלינו דווקא לדחוף אותו הצידה. לראות אותו באור אחר, בעיניים אחרות. נחפש פתרון אחר, נעסיק את עצמנו במשהו מעשי. נדחף את עצמנו לפעולה. הפחד יתרחק ואנחנו נירגע ונוכל לתפקד טוב יותר. הפחד הוא טוב כשהוא נמצא במקומו במינונים הנכונים שלו. נדחף את עצמנו ואת רגש הפחד כאשר נמלא את מקומו בדבר אחר כגון אמונה, בטחון ועוד.
נזכור/נלמד מה תפקיד האדם/החיות/הקושי/האתגרים וכו' בעולם. אם יש לנו פחד ממשהו מסוים נתחזק בחיבור לתפקיד שלנו ולתפקיד הקושי. הרי כל אתגר נועד שנגבור אותו. שנצלח אותו. שנגדל מתוכו.
כמו שראינו עם זואזי. הוא פחד לעוף אך למעשה הפחד שלו היה פחד מפני סכנת מוות. פחד שיקרה לו משהו. כשהבין שדווקא מתוך זה שלא עף יכול לקרות לו אסון, כי אינו ממלא את ייעודו ותפקידו (לא עף) הוא דחף את עצמו להחלטה נחושה ופשוט עף כדי להשיג את מטרתו: לשמור על עצמו.
המתנה = מתנה: זואזי החליט וישר רצה לבצע. ובכל זאת היה לילה ולכן שופי ביקש שימתין. כך ראוי ונכון לנהוג. אדם שקיבל החלטה לא ידחה אותה מדי. הוא ימתין מעט, אולי ישן על זה, יחשוב ויחלום את זה. ואז מיד אחת שתיים שלוש יבצע. וזהו הוא בתוך זה. זה הרבה יותר קל כבר.

שאלות והצעות לפעולות

ציינו דוגמאות מהסיפור לכך שמחשבה יוצרת מציאות? כיצד מחשבה משנה התנהגות ורגש?
כיצד לדעתכם היו צריכים לנהוג הוריו של זואזי?
הציעו דוגמאות של עזרה שאתם מבצעים עם חבריכם או יכולים לבצע עם האחים בבית?
דיון: איך אתם מתמודדים עם פחדים? אפשר לדון קצת בנושא פחד…ולבקש מכל ילד לצייר את הפחד שלו. לתת לו שם ולנסות להציע פתרון הולם להרגיע את הפחד.. אפשר להיעזר בטיפים שהכנסתי בסיפור ראו לעיל. (ראו סעיף 5 למשל).
באיזו שיטה השתמש הינשוף כדי לשכנע את זואזי לעוף? (הסבר שכלי- מחשבתי באופן שזואזי יבין וכן דמיון מודרך כולל שיקוף – כשהראה את דמותו של זואזי באגם, דמיון מודרך)
תנו לילדים לחשוב ולדון בנושא: מה גרם לזואזי לרצות לעוף?
(ההבנה שיכלה להיות רק לאחר שמצבו הרגשי נרגע. בזמן של לחץ, של צער, של פחד, לא היה פנוי זואזי להקשיב ולכן לא הסכים לעוף ונשאר בפחדו. כאשר הינשוף תמך בו מצד אחד, אמר שיעזור לו ומצד שני הצליח להרגיע אותו. כך זואזי היה פנוי להקשבה אמיתית. כך אנחנו כך הילדים. בזמן כעס או עצב הילדים לא יקשיבו להסברים ולמוסר שנרצה לתת להם.וגם בקשות של "אל תפחד " או "תפסיק לבכות" לא יעזרו. הוא ימשיך לבכות. רק אחרי שיבינו אותו ויגידו לו: "אני רואה שאתה עצוב כי… " "זה טבעי לפחד ואני פה לעזור לך… " הוא יבין שהבנתם אותו ויקשיב להמשך המסר. חשוב לנרמל, לתת ביטוי והסבר נורמלי למה שמרגיש הילד. אם הוא מפחד לא יעזור להגיד לו זה לא מפחיד. צריך להוכיח לו שאין ממה לפחד וזה יוכל לקרות רק אחרי שידע וירגיש שאתן מאמינות לו, מבינות אותו, עוזרות לו. להסביר לו את התועלת של הפחד למשל להגן על עצמנו. וכן התועלת של מושא הפחד למשל תועלת הלילה.
בקשו מהילדים לצייר את זואזי/דמות אחרת מהסיפור או סצנה ממנו.
אפשר להציג את הסיפור או להכין תיאטרון בובות מקופסת נעליים
נצלו את ההזדמנות ולמדו את הילדים על ציפורים נודדות, על עונת החורף, על לידה של אחים (האם היה פחד מלידה של אח/אחות?) ועוד.
בקשו מהילדים להמשיך את הסיפור.

קריאה נוספת:

מדגישה שוב כי הטיפים נועדו למצבים רגילים סטנדרטיים ולא מצבי חרדה הנובעים ממצוקה נפשית מוגדרת. אם אתן מזהות אצל ילדיכן בעיות חרדה המונעות ופוגעות בתפקודם, מצבי רגרסיה למשל, הימנעויות וכו' – יש לגשת לטיפול אצל מומחים בנושאים הללו. הסיפור נועד לתת כלים להורים לעבוד עם ילדיהם ברמת פחדים רגילה.. למשל פחד מהחושך הנפוץ בקרב ילדים. אפשר כמו בסיפור, לקחת את הילד אתכן להגיד שאתן איתו עוזרות ותומכות בו ומראות לו שאין כלום בחדר.. הוא יחפש ויבדוק מה מפחיד אותו בחושך… עד שיגלה ויבין שהכל רק במחשבתו.

לגבי פחד קהל אפשר להיעזר בפוסט: עמידה ודיבור מול קהל

סיפורים נוספים בסדרת היער הקסום:

תיהנו ואל תחששו להעיז ו"לעוף"