סיסית, דובה והבלוט ביער הקסום

5 דקות אמא פוטיהוסיפי תגובה
אמא פוטי

זמן קריאה: 5 דקותסיפור נוסף בסדרת היער הקסום על קבלות טובות, טעויות, סליחה ומחילה ועל תיקון אמיתי.
כולל רעיונות ליצירות, שאלות ודיון עם ילדים.
קריאה מהנה!

סיפור ילדים על פגיעה, תיקון, סליחה ומחילה

סיסית הסנאית ודובה הדובה הקטנה, מוכרות לכן בוודאי מפרקים קודמים של היער הקסום.
סיסית, היא סנאית מיוחדת. זריזה, נמרצת, ואוהבת הרפתקאות, אימפולסיבית ולא כל כך מאורגנת. בתוך גופה הקט פועם לב חם ואוהב.
דובה הדובה הקטנה בעלת האף החום החמוד להפליא, הייתה חברה נהדרת של לאפי הארנבת, שועלית השועלה, כלבלבה הכלבה הלבנה, סיסית הסנאית וכל שאר חיות היער. דובה הייתה קצת איטית, קצת מגושמת ובעלת לב רך ואוהב.

קבלה טובה

לקראת סוף הקיץ, לפני תחילת השנה החדשה, סיסית החליטה לקבל החלטה טובה. היא רצתה להיות שונה, להשתפר, להיות טובה יותר. היא ישבה עם עצמה וחשבה. איזו קבלה טובה אני יכולה לקבל על עצמי לתחילת השנה החדשה? לאחר מחשבה והתבוננות פנימית עמוקה, בחרה להשתפר בנושא הארגון שלה. היא יודעת שהיא לא מאורגנת, לא מסודרת, ושהבית שלה זקוק בדחיפות לשינוי. שמחה מהחלטתה זו קמה סיסית ממקומה והחלה לארגן את חדרה. היא הבטיחה לעצמה שהיא ביתה יהיה מאורגן ומסדור תמיד. בכל עת. בכל רגע. ממחשבה, קבלה למעשה. סיסית קמה והחלה לעבוד.

יום ועוד יום, היא מנקה, מסדרת את מאורתה הקטנה. כחלק מהתארגנותה היא מחליטה להיערך בזמן לקראת החורף. היא אוספת בלוטים ומיני מזונות שונים, ממיינת אותם לפי גודל, איכות, מרפדת את הרצפה בעשב רך ומיישרת כל ענף קטן. היא מפנה זבל ואת כל החפצים השבורים/המיושנים היא מוציאה מהבית ומחליטה לעבור אחד אחד ולבחון את נחיצותם אצלה בבית. אם החפץ נחוץ, היא תתקן, תשפץ ואם לא – תשליך.

שבועיים עברו מאז החליטה סיסית לסדר את הבית. כל יום היא עובדת ברצינות ובמרץ. כבר הצטברו לה חפצים רבים הדורשים את בדיקתה המעמיקה. יום שמשי בחוץ הבוקר והשמש נעימה וטובה, האוויר כאילו מלטף את פניה. סיסית מחליטה להתיישב מחוץ לביתה ולעבור על אותם חפצים.
היא לוקחת חפץ ראשון שמה בצד לצביעה מחודשת. את החפץ השני היא מחליטה להשליך ואת השלישי להדביק. כך היא עוברת חפץ חפץ, רהיט רהיט. עד שהיא מגיעה לבלוט מיוחד. זה לא היה בלוט אמיתי, כמו ההם שהיא אוגרת. הוא לא היה אכיל. היה זה בלוט פשוט מיוחד במינו. מזכרת מסבתא רבה שלה. עם הזמן הבלוט התיישן ונסדק.

הבלוט נשבר

"וואו אני מוכרחה לשמור על הבלוט הזה. אוי כמה סדקים נוצרו בו". הצטערה סיסית בליבה וחשבה. "אתקן אותו". היא הניחה אותו בצד והמשיכה לעבור על שאר החפצים/רהיטים. כשסיימה, קמה ממקומה, פינתה את החפצים שהחליטה להשליך ונכנסה לביתה להוציא חומרי עבודה וכלים לתיקון ושיפוץ כל מה שבחרה לשמור.

בדיוק כשהיא נכנסה לביתה, עברה שם דובה קטנה. דובה עברה שמחה ומאושרת הנה הסתיו כבר מגיע, עוד מעט תרדמת חורף איזה כיף! היא החליטה לנצל את הימים שנותרו לה לטייל ביער וליהנות מהשמש הנעימה. תוך כדי טיולה הגיעה דובה ליד ביתה של סיסית: "וואו כמה חפצים יש כאן, בטח גרוטאות. מה זה? סיסית מסדרת סוף סוף את הבית שלה? חח הגיע הזמן באמת!" דובה התבוננה סביבה, הרימה עיניה לכיוון עץ האלון הסמוך לביתה של סיסית "הו איזה בלוט גדול יש כאן על הענף שם למעלה, הנה ארים ידיים ואצליח לקחת אותו… הההםםם אני ממש אוהבת בלוטים".

דובה הרימה ידיים לקטוף את הבלוט, אך לפתע ללא הכנה מוקדמת קרס הענף ונפל ישירות על אותו הבלוט המיוחד שסיסית קבלה מסבתא רבה שלה!

השבר

סיסית ששמעה את רעש הנפילה יצאה במהירות החוצה מרוב תדהמה על מה שראתה החומרים והכלים שהיו בידה, נפלו, הדבק נשפך, הצבע הכתים וטפטף המסמרים התפזרו לכל עבר וכלי עבודה התפרקו. וסיסית החלה לצעוק, לכעוס, לבכות "דובה תראי מה עשית!!! תתביישי תראי למה גרמת!!
דובה התבוננה סביבה והחלה לבכות. היא לא התכוונה לפגוע, להרוס ולשבור. "הבלוט שלי!! הבלוט המיוחד של סבתא רבה שלי!! הוא שבור, הוא הרוס!!" וסיסית פרצה בבכי מר גבוה וחזק יותר.

דובה גם היא התפרצה בבכי. היא הצטערה מעומק הלב על מה שקרה בלאו כוונה. אך לא ידעה מה לעשות, מרוב בהלה ובכי התחילה לברוח. להסתתר מאחורי עץ או שיח. להתחבא מפני הבושה, מפני כעסה של סיסית. לאחר כמה דק' של בכי, סיסית התרוממה, מחתה את דמעותיה ואמדה את הנזקים. לאט לאט אספה שבר אחר שבר והניחה בצד.
דובה מתבוננת בסיסית ממקום מחבואה, מבין דמעותיה מבעד לעלי השיח הקוצני. דובה מחליטה לחזור ולבקש סליחה.

איסוף משותף

דובה צועדת בצעדים מהוססים. צעד אחר צעד. הנה היא עומדת ממש סמוך לסיסית. "סיסית, אני מבקשת סלי סליחה. לא, לא לא לא התכוונתי…".
סיסית מתוך סערת רגשות ופגיעה אישית, מסרבת להקשיב: "לא סולחת. לא מוחלת. תראי מה עשית לי! הרסת לי! לכלכלת לי הכל! אני עובדת כבר ימים, שבועות לסדר את הבית, לארגן. בדיוק כשבאתי לשפץ ולתקן את הרהיטים והחפצים החשובים שלי באת והרסת הכל ובייחוד את הבלוט המיוחד והיקר לליבי כל כך. הבלוט שאין עוד כמוהו בעולם". ושוב פורצת סיסית בבכי.

דובה בוכה גם היא, מנסה לשווא למחות את דמעותיה ומציעה את עזרתה. סיסית לא מוכנה "אין צורך כבר הרסת יותר מדי. אין צורך שתהרסי יותר". דובה פגועה ועצובה מתרחקת מעט אך ממשיכה להתבונן בכאב עצום על הנזק הגדול שגרמה בלא כוונה תחילה.

סיסית אוספת ואוספת. היא מבינה שכדי שתוכל לסדר את הכניסה היא צריכה להרים את ענף העץ שנפל. היא מנסה בכוחות עצמה להזיז, להרים, לגלגל. אך כלום. הענף כבד היא לא מצליחה להזיז אותו. דובה עומדת ורואה, בלי מילים, נגשת ובכוחות משותפים הן מזיזות את הענף ומניחות אותו הרחק שלא יפגע בעוברים ושבים.

ויחד, בלי אומר ודברים, הן מפנות, מנקות, מסדרות ומארגנות מחדש את הכניסה. שוטפות את כתמי הצבע, אוספות את המסמרים, מתקנות את כלי העבודה.
דובה אוספת את חלקי הבלוט ומחשבה מיוחדת עלתה בליבה.

סליחה ומחילה וחיבור מחדש

זהו, לאחר עבודה מאומצת הן סיימו לאסוף את השברים, לנקות את הכתמים ולתקן את הכלים. דובה פונה שוב לסיסית ומבקשת סליחה. סיסית מתבוננת בדובה, מסתכלת לתוך עיניה ואומרת לה "תודה דובה שעזרת לי לתקן. באמת לא יכולתי לעשות הכל לבדי. אני יודעת שדברתי אלייך לא יפה וגם שלא התכוונת. פשוט לא היית זהירה מספיק. ותודה שנשארת כדי לעזור, כדי לתקן את מה שקרה".
"סליחה סיסית, אני ממש מתנצלת על מה שקרה. באמת לא התכוונתי. ואני רוצה לעזור לך לתקן את הבלוט המיוחד שלך".

"בסדר אני סולחת. כואב לי מאוד על הבלוט. אני לא חושבת שאפשר לתקן אותו. רציתי להדביק את הסדקים הקטנים שהיו בו ולצבוע אותו. אבל עכשיו תראי איך הוא נראה. יש בו רק חלקים וחלקים. הכל שבור ומפורק."

"סיסית, את מרשה לי לקחת את השברים האלו?" "כן, קחי, אין לי מה לעשות בהם." השיבה דובה בצער וחזרה לביתה עייפה כשעוד מעט צער בליבה.

דובה לקחה את השברים, חזרה לביתה והחלה לעבוד על רעיונה. היא חיברה, הדביקה, צבעה. בסוף הלילה, כשהשמש החלה לזרוח, סיימה דובה את יצירתה.
הבלוט היה מחובר, ויפה עוד יותר מקודם. דובה זכרה טכניקה מיוחדת שלמדה בעבר מבת דודתה פנדית פנדה סינית: קינצוגי.
היא השתמשה בטכניקה ותקנה את הבלוט באופן יוצא מן הכלל. למרות עייפותה הרבה, לא הלכה לישון אלא התארגנה, שטפה, סדרה וניקתה את שולחנה. התלבשה ויצאה מיד לעבר ביתה של סיסית.

"בוקר אור סיסית" אמרה דובה כשפגשה את חברתה בדיוק כשהיא יוצאת מביתה. "קחי. הבאתי לך מתנה קטנה". דובה מסרה את הבלוט המתוקן והיפייפה לחברתה סיסית שלא האמינה למראה עיניה. "וואו!! זה, זה מדהים! מהמם! יפה בצורה בלתי רגילה! איך עשית את זה? איך? אני כל כך מתרגשת!"
כשדמעות אושר והתרגשות בעיניה, התבוננה סיסית בעיניה של דובה ושתיהן ידעו שהמאורע ההוא – נמחק, נמחל ונסלח.

מוסר השכל, דיון ורעיונות לפעילויות עם ילדים

הסיפור מתאר רגשות שונים. מומלץ לשבת עם הילדים ולדון על המסרים העולים מהסיפור. לפניכן מס' שאלות שיכולות לסייע/לכוון אתכן בדיון וכן מס' הצעות ליצירות/פעילויות עם הילדים סביב הסיפור:

  • מה הרגשות העולים מהסיפור?
  • האם קרה לכם פעם לבנות/לתכנן/ליצור דבר מה, ובטעות מישהו הגיע והרס/פגם במה שבניתם? איך הרגשתם?
  • האם סיסית עמדה בהחלטתה? האם היה זה רעיון נכון מצידה להעמיד את החפצים הרבים היכן שהניחה אותם?
  • כיצד דובה פעלה לפני הטעות ולאחריה? איך אתם הייתם פועלים במקומה?
  • נסו לחשוב על דבר אחד שהיה לכם ואהבתם מאוד, והוא נהרס. מה עשיתם איתו? האם יש משהו כזה עדיין אצלכם ויש לכם דרך לתקן?
  • נסו לעשות בעצמכם קינצוגי
  • בקשו מהילדים לצייר את אחת הסצנות/האזורים ביער הקסום (הבית של סיסית, הבלוט, הבית של דובה, עץ האלון וכו')
  • הזמינו את הילדים ליצור אגמוגרף של הבית של סיסית לפני הניקיון והסידור הגדול ולאחריו/ של הבלוט לפני התיקון ואחריו… או כל רעיון אחר
  • ציירו באמצעות מיקרוגרפיה את אחד האלמנטים המתוארים בסיפור

לקריאה נוספת

הצטרפי לשיחה

אולי תרצי לקרוא משהו נוסף?

פוסטים אחרונים