מה זו אהבה ומה זה פינוק?
אימהות, סבתות, ובכלל נשים, אוהבות לפנק… לא תמיד ברור לכולם מה זה באמת פינוק האם הוא טוב? כדאי? האם כשאני מכינה אוכל טעים או קונה צעצועים וכו' לילדים שלי כי בא לי "לפנק" אותם, כי אני אוהבת אותם, זה נחשב שאני מפנקת אותם? האם זה טוב? או שאם אני לא מכינה את האוכל הטעים שהם אוהבים כי אני יודעת שזה לא טוב לגוף שלהם, האם זה אומר שאני לא אוהבת אותם, ולא מפנקת אותם?
כן זה קצת שם אותנו במקום כזה לא כל כך נוח ומערבב אותנו קצת… ולכן חשוב לדעתי, כאימהות ובכלל כנשים, לדעת ולהבחין בין אהבה לבין פינוק. מתי פינוק נחשב לפינוק, ומתי אהבה היא באמת אהבת האחר ולא רק אהבת השקט העצמי שלי… מאוד חשוב בחינוך לילדים אך בעיקר חשוב בחינוך עצמי שלנו כלפי הסביבה שלנו.
מקווה שתתחברו ויהיה לכן לתועלת בעזרת השם.
מהי אהבה?
אהבה, היא רגש שאדם חד כלפי ישות מסוימת: עצמו, אדם/אישה, בעל חי, רעיון, סביבה וכו'. כאשר אדם מרגיש אהבה בלב, הוא מרגיש קרבה לאותו דבר שהוא אוהב. כך שבעצם לתוך רגש האהבה נכנסים רגשות רבים כמו: שלווה פנימית, טוב, אחדות, אחווה, חיבה עזה, שמחה ועוד.
אמא, אוהבת את ילדיה. לכן מוכנה להקריב, לתת לעשות הכל למענם. היא חשה אליהם קרבה כזו שגם במרחק, היא יכולה להרגיש אותם. לחוש את פעימות ליבם. יודעת בתוך תוכה אם הם בסדר. היא מרגישה את זה פנימית בתוך תוכה. זה רגש אהבה אימהי. ככה חזק הוא.
כשאוהבים מישהו ברמה עוצמתית, בכל נימי נפשנו, נהיה מסוגלות למעשים שלא היינו מעלות בדעתנו לעשות. כך זה גם כלפי כל דבר שאנחנו אוהבות לעשות. למשל, אישה האוהבת אומנות, תעסוק באומנות, גם כשהיא עייפה בלי שתרגיש את העייפות… היא מרגישה תשוקה לנושא שתמצא כל הזדמנות כדי לעסוק בכך ולא תרגיש חולשה וכו'… אם לאדם יש אהבה לתחום חיים מסוים הוא יהפוך עולמות, ישקיע הון, יתאמץ, ואפילו יסכן את חייו כדי להיות קרוב, להשיג ולמלא את הרצון הזה.. את התשוקה הזו.
כמה נשים פגשתן בחייכן ש"אין להן כח ל…." אבל פתאום יש איזה דבר שהן אוהבות והן מתמלאות באנרגיה? שעות על גבי שעות ישקיעו באותו עניין… או שחלילה בזמן מצוקה, בזמן חירום התגברו כלביאות והגנו על הילדים שלהם? כשרגע לפניכן לא היה להן כח…. אז רגע יש כח או אין כח? אז זהו, שכשיש אהבה – יש אנרגיה יש כח. כשאנחנו אוהבות, יותר קל לנו, להבליג, לסלוח, להתאמץ, לפעול, גם בדברים שמעולם לא חשבנו שאנחנו מסוגלות. כשאנחנו אוהבות-אנחנו נותנות מכל הלב.
מהו פינוק?
פינוק לעומת זאת, היא פעולה או יותר נכון פעולות, שאדם עושה באופן קבוע במקום האחר, ולא בגלל שאינו יכול לעשותם בעצמו. למשל, אמא שמאכילה את בנה, בן 6-7 בריא, שאין לו שום צורך פיזי, מהותי טכני לכך שאימו תאכיל אותו.
לזה נקרא פינוק. כל פעולה שאדם יכול לעשותה בעצמו, ומישהו אחר עושה אותה במקומו באופן קבוע נקרא פינוק. נוסף על כך, לפנק ילד הכוונה למלא את כל רצונותיו בכל עת שהוא דורש. המפנק תופס את ה"מפונק" לחלש, לתלותי. בפינוק יש ותרנות מדי גדולה, המחלישה את האחר. מביאה אותו למצבים של חוסר ידע בהתמודדות עם מציאויות חיים. ולכן ילד שיגדל כמפונק, יתקשה לשרוד בחברה בצורה נורמטיבית ותקינה. יש לזה השלכות מרחיקות לכת. ולכן פינוק אינו שווה לאהבה. פינוק הוא ההיפך מאהבה. בפינוק יש אהבה עצמית "הילד רוצה ממתק שייקח, העיקר שלא יבכה, שלא יצעק.." וכך כל דרישה שלו נענית… והוא הופך לשליט הבית, ההורים לעבדים שלו שצריכים להיענות לכל גחמותיו…
אמא שמפנקת את הילדים שלה במובן המילולי של המילה, לא עושה טוב עבורם. להיפך. היא פוגעת בהם. היא משדרת להם שהם חלשים, מסכנים, אומללים וכו' ולמעשה לא מעבירה אליהם כוחות להתמודדות עם החיים.
לעומת זאת, אמא שרוצה "לפנק" את הילדים שלה בביטוי אהבה רק מחזקת את תחושת האהבה, הביטחון, הלכידות המשפחתית. ועושה להם רק טוב.
יש פינוק שמסמל אהבה לאחר ויש פינוק שהינו ההפך מאהבה, ומזיק לאחר. זה לא מודע, ואימהות רבות, בתמימות פועלות כך וחלילה אין להן שום כוונה לפגוע ולהזיק.. פשוט נדמה להן שהילד עדיין קטן מדי, וחלש, ומסכן שלא יתעייף, שלא יהיה לו קשה.. לעזור לו שלא יתבייש, שיהיה לו שיעורי בית ולא יקבל עונש, אז לא נורא שאעשה זאת במקומו.. חלילה. זה דווקא מחליש ופוגע בו לעתיד. זה אומנם מביא שקט זמני, בטווח הקרוב, אבל זה פוגע בילד ומביא לסערה בטווח הרחוק.
לא יהיו לו מיומנויות ויכולות להתמודד עם מה שיצטרך להתמודד כשיהיה גדול. הוא יהיה תלותי ולא עצמאי. ולכן לא יתבגר כפי שצריך. אם הוא רגיל שאמא עושה הכל בשבילו, איך יהיה מסוגל לעשות בשביל עצמו כשיצטרך זאת?
שיהיה בחברת ילדים, לא ירצו להיות בחברתו… והוא יהיה בודד, מצוברח, מדוכא, ממורמר על החיים… כי הוא רגיל מגיל 0 שכל מה שהוא רוצה קורה. וכשזה לא קורה, זה אסון!
לכן חשוב להבחין ולהבדיל בין שני מושגי הפינוק ולהיות מודעים לנושא, שלא ניכשל בתפקיד ההורי. אל תיקחו מילדים את עצמאותם, את יכולותיהם, את הכוחות הטמונים בהם. תנו להם להתמודד ולמדו אותם שיש תוצאה לכל מעשה שהם עושים. ואת התוצאה הם צריכים לשאת. תהיו שם לתמוך לעזור, לכוון. אבל המשא שייך לילד.
לסיכום
אישה שאוהבת ורוצה לפנק בלהכין, בלתת, בלחבק, זה מבורך וטוב בייחוד כשזה הדדי. כשהיא מקבלת חזרה ונהנית מכל הפינוקים שהיא מרעיפה על סביבתה, ילדיה. זה אחלה של פינוק. ילדים באווירה כזו לא יגדלו להיות מפונקים במובן השלילי של המילה.
אישה שאוהבת ורוצה לפנק בעשייה במקום האחר ובאופן קבוע מתוך תחושה של "הוא מסכן, חלש, קטן, שלא יחווה, שלא… שאגן עליו שלא יפגעו בו שלא .. וכו'" – זה בעייתי ביותר. פינוק כזה- הורס. לא תורם, מזיק. מכל הבחינות האישה, האם, מותשת מהענקה ללא סוף, הילד לא מתבגר, ונפגע בהתפתחות האישית, החברתית.
כשמדובר במעשה חד פעמי בשביל הכיף – הכל בסדר.
אם זה נעשה בזמן שעכשיו הילד חלילה חולה ולא מסוגל לדאוג לצרכים שבדרך כלל היה דואג להם בעצמו – זה ברור ופשוט שזה מה שנדרש מאתנו לעשות. במצב בו חלילה, ילד שבר את היד וכרגע לא מסוגל להאכיל את עצמו, אז ברור ופשוט שאנחנו נאכיל אותו.
כל הבעיה מתחילה, כאשר אנחנו עושות דברים במקומו של הילד, ונותנים לו בכל עת מה שהוא רוצה ומאפשרים לו בעצם לגדול בלי גבולות (ובכלל כל אדם אחר כולל הבעל). כלומר, כשהילד מסוגל בשלב ההתפתחות שלו ובמצבו הפיזי קוגניטיבי ורגשי לעשות, והוא לא עושה אותם. כי מישהו אחר עושה אותם בשבילו. זה פינוק הורס. שהוא לא מסמל אהבה אמיתית. סליחה על הביטוי הקשה. אמא שאוהבת מכל הלב את ילדיה ולא רק את השקט הנוכחי, לא תעשה במקום הילד, ולא תתן לו הכל כל הזמן… אמא אוהבת,תציב גבולות ברורים שיגנו על הילד וישמרו עליו בגדילתו בבגרותו. גם אם הוא בוכה עכשיו. לא נורא. לא לוותר. זאת אהבה.
לכן תפנקו אבל במידה ותזכרו שאהבה צריכה להיות הדדית. אישה צריכה לאהוב את בעלה ולהרגיש אהובה. אם את נותנת ומרגישה שאינך אהובה, ולא רצויה יש כאן איזו בעיה וצריך למצא לה פתרון. כי משהו בנתינה לא נכון. אמא אוהבת את ילדיה וצריכה להרגיש אהובה על ידם. שמכבדים אותה ודואגים לה כמו שהיא דואגת לצרכי משפחתה.. אם זה לא כך, יש בעיה. תחשבו אם עצמכן אם אתן נהנות באמת בלב שלכן לפעול לתת, להאכיל, לבשל, להכין, לעשות עוד ועוד בלי סוף ובלי שום דבר חזרה… אפילו לא "תודה"… האם תהיינה מאושרות כך??? אם התשובה שלילית,תעשו חושבות ותראו על מה ולמה…
לפעמים הבעיה היא מרוב שאת נותנת, הם כל כך רגילים לנתינה שלך, שלא מחזירים חזרה.. הרי זה ברור שאמא תעשה ותעשה ותעשה…. וכאן הפינוק את נותנת ומותשת במקום להתמלא באנרגיה, את מתמלאת בחולשות כעסים ומרמורים..
תאהבו, תפנקו ותרגישו כך חזרה… במשפחה צריך הדדיות,אחרת זה לא עובד.
עוד בנושא חינוך, חברה ואהבה
- חינוך ילדים לפי המילה ילד
- מוסר השכל מגרעיני פופקורן
- חנה ושבעת בניה
- השראה לחיים מאומנות וצבעים
- אמהות עם מהות
- כמה חברים יש לכם?
- טיפים לחברות טובה
- סיפור האהבה שבלב
- בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן