סיפור חנה ושבעת בניה לילדים
אחד הסיפורים המרגשים בהיסטוריה שלנו הוא סיפור חנה ושבעת בניה. סיפור עוצמתי אשר לו השלכות ומסרים הנכונים גם לתקופתנו. מדרש המתאים בייחוד לימי בין המצרים, אך גם לכל זמן שצריכים איזה מסר חזק שחודר ללבבות. מסר של גבורה יהודית.
רגע לפני שנצלול לעומק הסיפור המיוחד הזה, אני מוכרחה לשתף חידוש.. כשהתיישבתי לקרא את המדרש, הופתעתי לגלות שחנה, הייתה בכלל אישה שנקראה בשם "מרים" בת נחתום (ויש גרסאות שנקרא אביה בשם תנחום או מנחם).
השם "חנה" לא מופיע במקורות הראשוניים. ולמען האמת, בחלק מהמקורות כלל לא רשום שמה של האישה (לדוגמא במדרש איכה זוטא פרשה כא). כל הנושא הזה עצמו הוא דיון מרתק. השוואת מקורות היסטוריים ומקורות חז"ל.
ישנן סיבות שונות לכך שהאישה נקראה בשם חנה. יש העורכים השוואה לחנה הראשונה: אימו של שמואל הנביא. זו שהתחננה להביא ילד לעולם ותקדישו לה'. רק שבמדרש זה, מדובר על אישה רבת בנים (שבעה!), אך נותרה אומללה וגלמודה. זו שהתחילה בשמחה, סיימה בצער וכאב. הראשונה שהתחילה בכאב ובצער, סיימה בשמחה ובאושר על בנה שמואל. המשותף לשניהן הוא ההקדשה לה'. אם שמואל הנביא הקדישה את בנה בחייו לה' ואילו האישה ושבעת הבנים, הקדישה אותם בפטירתם, כשנהרגו על קידוש ה'..
הבאתי להלן את לשון המדרש, הטקסט עצמו, ושכתבתי אותו ללשון קלה המתאימה גם לילדים. בסוף הסיפור המלא, הבאתי שאלות לדיון והצעות לפעולה שיכולות להיות סוג של מערך שיעור אם אתן מורות/גננות, וכן פעילות מתאימה לימי החופש הגדול בתקופת בין המצרים בבית עם הילדים.
קריאה יעילה בעזרת השם!
מדרש חנה ושבעת בניה
מעבר לעניין שמה של האישה שעליה מסופר, עולות גם גרסאות שונות בנושא התקופה שבה אירע המקרה. יש המייחסים אותו לתקופת אנטיוכוס ויש לקיסרים אחרים כגון אדריאנוס ועוד. ובכל אופן, עקרון הסיפור זהה לכולם.
מעשה במרים בת נחתום, שנשבית היא ושבעת בניה.
נטלן קיסר ונתנן לגיו מן שבעה קנקלין. (לקח אותם הקיסר והכניס כל אחד מהם בחדר נפרד, במטרה שלא ישוחחו ביניהם ולא יחזקו אחד את השני).
הביא (הקיסר) את הראשון ואמר לו: השתחווה לצלם. אמר לו (הבן הראשון): חס ושלום, איני משתחווה לצלם.
אמר לו (הקיסר): למה? –
(השיב הבן) מפני שכך כתיב בתורתנו (שמות כ, ב): "אנכי ה' אלקיך". מיד הוציאו והרגו (את הבן הראשון).
הוציא (הקיסר) השני ואמר לו: השתחווה לצלם. אמר לו (הילד): חס ושלום, איני משתחווה לצלם. אמר לו: למה? אמר לו (הבן), שכך כתיב בתורה (שם): "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני:. מיד גזר עליו והרגו.
הוציא השלישי ואמר לו: השתחווה לצלם. אמר לו: איני משתחווה. אמר לו: למה? [אמר לו (הבן)], שכתוב בתורה (שמות לד, יד): "כי לא תשתחווה לאל אחר". מיד גזר עליו והרגו.
הוציא הרביעי ואמר פסוקיה (שמות כב, יט): "זובח לאלקים יחרם". גזר עליו והרגו.
הוציא החמישי ואמר גם הוא פסוקיה (דברים ו, ד): "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". מיד גזר עליו והרגו.
הוציא הששי ואמר גם הוא פסוקיה (דברים ז, כא): "כי ה' אלוקיך בקרבך אל גדול ונורא". גזר עליו והרגו.
הקיסר משכנע את הבן השביעי הקטן
הוציא השביעי, והוא היה הקטן שבכולן. אמר לו: בני, השתחווה לצלם. אמר לו: חס ושלום. אמר לו: למה?
אמר לו: שכן כתיב בתורתנו (דברים ד, לט), "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". ולא עוד, אלא שנשבענו לאלקינו שאין אנו ממירין (מחליפים) אותו באל אחר, שנאמר (דברים כו, יז): "את ה' האמרת היום". וכשם שנשבענו לו, כך נשבע לנו שאין ממירנו (מחליף אותנו) באומה אחרת, שנאמר (דברים כו יח): "וה' האמירך היום".
אמר לו קיסר: אחיך שבעו ימים ושבעו חיים וראו טובה; ואתה קטן, ולא שבעת ימים ולא שבעת חיים ולא ראית טוב בעולם. השתחווה לצלם, ואעשה בך טובות! אמר לו (הבן), כתיב בתורתנו (שמות טו, יח): "ה' ימלוך לעולם ועד", ואומר (תהילים י, טז): "ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו"; ואתם בטלים, ואויביו בטלים. בשר ודם, היום חי ולמחר מת; היום עשיר, ולמחר עני; אבל הקב"ה – חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים.
אמר לו קיסר: ראה אחיך הרוגים לפניך; והריני משליך טבעתי לארץ לפני הצלם, והגביהה, כדי שידעו הכל ששמעת לקולי.אמר לו: חבל עליך, קיסר! מה אם אתה מתיירא מבני אדם שכמותך, אני לא אתיירא ממלך מלכי המלכים, הקב"ה אלקי עולם?
הדיון בין הקיסר לילד הקטן
אמר לו (הקיסר): וכי יש אלוה לעולם?
אמר לו (הילד): אללי (אוי) עליך קיסר, וכי עולם של הפקר ראית?!
אמר לו: וכי יש פה לאלוהיכם?
אמר לו: באלוהיכם כתיב, (תהילים קטו) פה להם ולא ידברו. ובאלוקינו כתיב: (שם לג) בדבר ה' שמים נעשו.
אמר לו: וכי יש עינים לאלוהיכם? אמר לו (הילד): באלוהיכם כתיב: עיניים להם ולא יראו. ובאלוקינו כתיב: (זכריה ד) עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ.
אמר לו הקיסר: וכי יש אזנים לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב, אזנים להם ולא ישמעו. ובאלוקינו כתיב: (מלאכי ג) ויקשב ה' וישמע. אמר לו: וכי יש אף לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב, אף להם ולא יריחון. ובאלוקינו כתיב: (בראשית ח) וירח ה' את ריח הניחוח. אמר לו (הקיסר): וכי יש ידיים לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב, ידיהן ולא ימישון. ובאלוהינו כתיב: (ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ. אמר לו: וכי יש רגלים לאלוהיכם? אמר לו: באלוקיכם כתיב, רגליהם ולא יהלכו. ובאלוהינו כתיב: (זכריה יד) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים.
אמר לו: וכי יש גרון לאלוהיכם? אמר לו: באלוהיכם כתיב: ולא יהגו בגרונם. ובאלוקינו כתיב: ( איוב לז) והגה מפיו יצא.
אמר לו: אם יש בו כל המידות הללו באלוהיכם, מפני מה אינו מציל אתכם מידי, כמו שהציל לחנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנאצר? אמר לו: חנניה, מישאל ועזריה, כשרים היו, ונבוכדנאצר מלך הגון היה לעשות נס על ידו. אבל אתה אינך הגון ואנחנו נתחיבנו מיתה לשמים, אם אין אתה הורגינו הרבה הורגים יש למקום. הרבה דובים, הרבה זאבים ואריות, ונחשים ונמרים ועקרבים, שיפגעו בנו ויהרגונו. אלא לבסוף הקדוש ברוך הוא, הוא עתיד לפרע ממך את דמינו.
מיד גזר עליו (הקיסר) והרגו (להרוג את הבן הקטן).
אם שבעת הבנים והקיסר
אמרה לו אמו: בחיי ראשך קיסר, תנה את בני ואחבקהו ואנשקהו. נתנוה לה… והניקתו חלב.
אמרה לו: בחיי ראשך קיסר הרגיני תחילה, ואחר כך הרגהו. אמר לה קיסר: איני שומע ליך (לך), מפני שכתוב בתורתכם: (ויקרא כב) שור או שה אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד.
אמרו לו: שוטה שבעולם, כבר קימת כל המצוות, ולא נשאר לך אלא זו בלבד? מיד צוה עליו להרגו, נפלה אמו עליו, והיתה מחבקתו ומנשקתו, ואמרה לו: בני, לך אצל אברהם אביכם, ואמור לו, כך אמרה אמי: אל תזוח דעתך עליך ותאמר בניתי מזבח, והעלתי את יצחק בני, הרי אמנו בנתה שבעה מזבחות, והעלתה שבעה בנים ביום אחד. אתה נסיון, ואני מעשה". עד שהיתה מנשקתו ומחבקתו, גזר עליו והרגוהו עליה (הכוונה בפניה).
וכיון שנהרג, שערו חכמים שנותיו של אותו תינוק, ונמצא בן שתי שנים וששה חדשים ושש שעות ומחצה. באותה שעה צעקו כל אומות העולם ואמרו: מה אלוהיהם של אלו עושה להם, שכך נהרגים עליו בכל שעה, ועליהם כתיב: (תהילים מד) כי עליך הורגנו כל היום. לאחר ימים נשתטית אותה אשה ונפלה מן הגג ומתה, לקיים מה שנאמר: (ירמיה טו) אומללה יולדת השבעה. ובת קול יוצאת ואומרת: (תהילים קיג) "אם הבנים שמחה". ורוח הקודש צווחת ואומרת: "על אלה אני בוכיה". מקור המדרש: איכה רבה א,נ.
סיפור חנה ושבעת בניה לילדים
היו הייתה אישה, שכונתה בשם חנה. לחנה המאושרת נולדו שבעה בנים. כולם טובים ויראי ה'. באותם ימים, שלטו הרומאים. אנטיוכוס הרשע גזר גזירות קשות על היהודים. הוא הכריח אותם להתייוון. הכוונה, הכריח אותם להיות יוונים. רצה שכולם יתפללו וישתחוו לפסלים, אסר עליהם ללמוד וללמד תורה, לשמור שבת, ברית מילה ועוד גזירות קשות ונוראות. אך יהודים רבים בגבורתם ובאמונתם הגדולה סרבו להיכנע ולהתייוון. חנה ושבעת הבנים, השתייכו לקבוצה זו של היהודים. לקבוצה שהמשיכה להאמין בה', לקיים מצוות וללמוד תורה.
יום אחד, נתפסו חנה ושבעת ילדיה על ידי פוליפוס, פקיד הקיסר אנטיוכוס. בהגיעם אליו הוכנסו כל אחד מהילדים לתא מעצר נפרד. אמר אנטיוכוס לעצמו: "אם יהיו יחד, יחזקו ויתחזקו אחד מהשני. עדיף להפרידם ולשבר את רוחם, כך אצליח ואביא אותם לשמוע בקולי". וממחשבה למעשה. הפרידם ולאחר זמן מה קרא לבן הבכור. אנטיוכוס מבקש ממנו להשתחוות לפסל. הילד מסרב לחלוטין ותומך את סירובו בפסוק מהתורה. המלך כועס ומצווה להוציאו להורג. וכך נעשה עבור כל ששת האחים.
אנטיוכוס הרשע התאכזר רבות אליהם. והרג אותם אחד אחרי השני בייסורים נוראיים שאי אפשר לתאר. אבל האחים, לא נשברו. המשיכו להאמין ולדבוק בדרכם ובאמונתם. בוטחים בה' שיהיה בעזרם ויציל את העם היהודי.
אנטיוכוס והבן השביעי
בנוסף לששת האחים שכבר נהרגו, היה לחנה גם בן תינוק בן שנתיים וחצי. תינוק חכם וירא ה' כאחיו הגדולים. אליו פנה אנטיוכוס בלשון נחמדה יותר "בני, השתחווה לפסל". הילד מסרב בתוקף. כועס אנטיוכוס ובכל זאת שולט ברגשותיו ומנסה לשכנע את הילד הקטן, התינוק. "אבל למה? אתה רק תשתחווה וזהו, תמשיך לחיות, ואני אעשה לך טובות רבות… כדאי לך.. אתה עוד צעיר וקטן, מה הספקת בחיים האלו? לא ראית עולם, לא נהנית בכלל.. " והילד מתעקש ומסרב. ממשיך אנטיוכוס לשכנעו ואומר לו: "אתה יודע מה? בוא נעשה משהו אחר. אני זורק את הטבעת שלי ואתה רק תרים אותה ותביא אותה אלי.. " למעשה התכוון אנטיוכוס שהבן ישתחווה לפסל בזמן שירים את הטבעת.
הקטן החכם הבין את כוונת המלך אנטיוכוס וסירב גם לכך. ניסה המלך להיכנס עימו לדברים כדי להבין את מקור הסירוב. השליך משפטים קשים לעבר ה' והילד הקטן ענה על כולם. בלי להתבלבל בכלל. לבסוף, הבן הקטן אמר לאנטיוכוס שה' יפרע ממנו ויעניש אותו על מעשיו. כעס מאוד המלך וציווה להרוג אותו.
באה האם, האומללה שראתה במות ששת ילדיה, מוות אכזרי ומשונה, ובקשה מהמלך לאפשר לה להיפרד מהבן. לחבק ולנשק אותו ואף להניק אותו פעם אחרונה. בקשתה אושרה. חנה מחבקת את בנה ומבקשת ממנו שכשיעלה לשמים שילך לאברהם אבינו, ויאמר לו שהיא חנה, הקריבה במעשה שבעה מזבחות. חנה מתקשה להיפרד מבנה והנה באו מטעם הקיסר והרגו את הילד למול עיניה.
ובאשר לחנה? התקשתה כל כך להכיל את כל מה שעברה… אובדן הילדים במוות אכזרי כולם באותו יום, גרם לה לזעזוע עמוק. היא נפגעה נפשית, עלתה לגג ונפלה ממנו. וכך ככל הנראה, נפטרה חנה …
סיכום, מוסר השכל מהסיפור
וואו זה סיפור לא קל גם למבוגרים. אך יחד עם זאת, זה סיפור אמיתי שאירע בהיסטוריה של העם היהודי. בשל השנים הרבות שחלפו מאז, ולאור העובדה כי בעבר לא היו מדפסות, מחשבים.. וכל דרך התיעוד והכתיבה, הייתה בכתיבה ידנית, נפלו שגיאות, וטעויות בסיפור. למשל, שם האישה כפי שציינתי בתחילה, הדיון עם הילד הקטן, שונה בגרסאות השונות. וגם מותה של חנה אינו ברור. יש שציינו שהתאבדה לאחר שהשליכה עצמה מהגג. יש שהתפללה לה' ובסיום התפילה נפלה ומתה. בגרסאות אחרות מסופר שהמלך הרג אותה. ובגרסה נוספת, היא זרקה את עצמה לאש לאחר שהבינה שרוצים להרוג אותה ולפגוע בה. חנה רצתה לשמור על קדושתה וסירבה לתת להם להרוג אותה. בכל אופן, לא משנה כל כך מה בדיוק קרה. ברור לכל שהיה כאן סיפור בלתי רגיל.
מסרים העולים מהסיפור
- כוחות, אמונה וגבורה שאין כדוגמתה: ילדים צעירים, אחד אחרי השני, ממשיכים לדבוק באמונתם. ממשיכים להאמין בטוב, בדרך הנכונה עבורם. מסירות נפש אמיתית, עילאית. זו דוגמא מוחשית, אומנם עתיקה, אך שמלמדת אותנו: אם אז, הצליחו לדבוק בדרך שבה האמינו, קל וחומר שהיום, עם כל האמצעים הקיימים בימינו. צריך להמשיך להאמין ולקיים את מה שאנחנו מאמינות בו. לא לפזול לצדדים, לא לזגזג רק בגלל קשיי הדרך… קשה? יהיה טוב, נמשיך, נתפלל, נתאמץ נפעל, אבל נמשיך לצעוד בדרך, באמונה שלנו. במה שאנחנו בטוחות שהוא הנכון לעשות.
- בחלק מהגרסאות, האם נשלחת על ידי הקיסר לשכנע את הילד להשתחוות. היא כמובן עושה הפוך ומשכנעת אותו להמשיך לדבוק באמונתו, באמונה בה', בדרך האבות כיתר אחיו.
מכאן מובן לנו, שהילדים האלו, הפכו למי שהם בזכות אותה אם גדולה שהצליחה לחנכם בדרך שרצתה. הצליחה להעניק ולהביא את כולם לאותה ההבנה, לאותו חינוך. לכולם היה ברור שעדיף למות מאשר להתייוון. טוב המוות כיהודי מלהיות חופשי כיווני. וככל הנראה, הצליחה בכך כיוון שהייתה משוכנעת בזה היא בעצמה. לא היה לה בלבול בנושא. ולכן גם ילדיה לא התבלבלו. וזה מסר חינוכי חשוב ביותר עבורנו: אם נהיה בטוחות בעצמנו בדבר מסוים, בערך שחשוב לנו, במעשה מסוים – גם הילדים ימשיכו במסלול. אך אם אנחנו מזגזגות, לא בטוחות, כנראה שגם הם יהיו כך. אם נרצה להצליח בחינוך שלנו- עלינו להיות ב 100% בטוחות בעצמנו, בהעברת המסרים שאנחנו רוצות להעביר אליהם. - עוד עניין חשוב העולה מהסיפור הוא העובדה שבסוף הסיפור, בפרידת האם מבנה הקטן, התינוק בן השנתיים וחצי אימו מחבקת, מנשקת ומניקה אותו. והרי המסר ברור: הענקה, נתינה. זו מהותה של אם. היא לא מתייפחת, לא מצטערת. כואבת, נכון וברור. אך היא ממשיכה לדבוק בדרכה, באמונה שלמה. ופונה לבנה שיעביר את המסר גם למעלה בשמים. היא ממשיכה לעשות טוב ולתת להיות אמא עד הסוף. עוד רגע ועוד אחד. עד הרגע האחרון.
סיכום המסרים
אומנם הניסיון שעברה היה קשה מנשוא, ואיש מאתנו לא היה בו כדי לדעת בבירור מה הלך שם. ולכן לא נוכל לשפוט אלא רק ללמוד ולהוציא את הנקודות החיוביות, היעילות והרלוונטיות גם לתקופה שלנו:
- להאמין ולפעול בהתאם לכך, מבלי להתחרט. להשלים עם הקבלה, ההחלטה שלקחנו כי לקחנו אותה ב 100%.
- כדי להעביר מסר ברור לילדים (ובכלל לאנשים), מסר שלא יגרום לבלבול ושהילדים ימלאו, עלינו להיות בטוחות בו ב 100%. מה שוודאי לנו לגמרי, יועבר בוודאות.
- להמשיך, לחפש לעשות טוב בכל מצב. לפעול בטוב. להעניק, לתת טוב ולהמשיך בתפקיד שלנו עד הרגע האחרון. גם אם הכל רע בחוץ. להמשיך להיות מי שאנחנו ולבחור לעשות טוב.
הצעות לפעולה עם ילדים
זהו סיפור קשה גם לילדים, אך לדעתי חשוב מאוד לספר להם אותו. לתת להם כלים ומושגים של העצמה. של גבורה והתגברות. מושגים של חכמה, של דבקות במטרה, באמונה. של מסירות נפש, של הקרבה וקרבה, נאמנות, קידוש השם. אחדות, ערכים.
את הסיפור כדאי לספר בימי בן המצרים, אך גם בחנוכה מאחר שהסיפור אירע באותה תקופה שלפני מרד החשמונאים. ולאחר מכן, כדאי לחבר את הסיפור עם סיפור נס חנוכה וניצחון היהודים. כי הנה אנחנו עדיין ותמיד, קיימים.
להלן כמה רעיונות לפעילות עם ילדים:
- אם הילדים לא מכירים את הסיפור, תנו להם לכתוב אותו בעצמם. על פי דמיונם. תנו להם את הרקע "בזמן המלך אנטיוכוס" והם יכתבו את הסיפור כפי הנראה להם.
- בקשו מהילדים לכתוב/לספר סיפורי גבורה נוספים מימינו שלנו, מהחיים שלהם עצמם. ושיסבירו מדוע פעלו כך? כיצד הצליחו להתגבר? שינסו למצא את הערכים שליוו אותם במעשה שעשו.
- תנו להם לספר בעצמם את הערכים/המסרים שהם למדו מהסיפור.
- אפשר לדבר על כל אחד מהמושגים שהבאתי ולפתח אותו יותר. למשל מה משמעות המושג "הקרבה". האם הוא שלילי? חיובי? מאיזה שורש הוא מגיע? (ק.ר.ב – גם קרב, וגם קרוב… ); במה מתבטאת האחדות בסיפור ומה האחדות הזו אומרת בכלל? הא יצא שפעם אחת הם הילדים היו מאוחדים באותה דעה? איך זה הרגיש להם? ומה זו אמונה? דבקות במטרה? האם גם הם הולכם עם רעיון שיש להם עד הסוף? מתי כן ומתי לא אם בכלל?
- מאחר שהסיפור קשור לחנוכה גם אפשר ליצור יצירה שקשורה לחנוכה; בנוסף, גם יצירות של ימי בין המצרים רלוונטיות למשל: הכותל המערבי.
- עודדו את הילדים ליישם אחד או שני רעיונות מהסיפור. למשל לעשות טוב, גם אם לא כל כך לילד להרגיש כך. זה קשה, זה דורש עבודה, ואימון (להתאמן) בנושא, אך זה שווה. כדאי שילדים ירכשו כלים לחוסן נפשי, להתגברות, לחיות חיים טובים יותר.
סיפורים ורעיונות נוספים לחנוכה / ימי בין המצרים
- סני הסנאי ושקי השקנאי ביער הקסום
- סיפור חנוכה לילדים
- יצירה של הכותל המערבי מפלסטלינה
- סיפור קמצא ובר קמצא לילדים
- לעבור את הצום בקלות
- יצירה לחנוכה – נר מחומרים ממוחזרים
- משחק חידון חוויתי לחנוכה בהכנה עצמית (אפשר להתאים את המשחק/חידון לנושא של בין המצרים ושל הסיפור עצמו)
- יצירות עם נר שעווה
- חידון תשעה באב
תאמינו ותצליחו!