הכל בגלל (או בזכות) פיוז קטן
באחד הימים, שמתי לב שהמקרר לא מקרר… שהמקפיא לא מקפיא… טוב, משהו התקלקל זה ברור. אין ברירה והבאנו טכנאי מקררים. (תודה לה' שהטכנאי היה זמין והגיע מהר יחסית והמוצרים לא התקלקלו!) הוא פירק את מה שצריך בתוך המקפיא ומצא את התקלה: גוף החימום הפסיק לעבוד כי ה"פיוז" התקלקל… לכן, הוא הוציא והחליף את הפיוז והמקרר חזר לתפקודו. לפני שזה קרה, המקפיא סימן לי שמשהו לא כשורה הוא היה מתמלא בקרח מה שלא היה בעבר… ולא התייחסתי, אמרתי בטח בגלל שהילדים פותחים וחם בחוץ, והאוויר מתחמם וזה הופך לאדים שהופכים לקרח… אבל מסתבר שכמובן טעיתי…
למי שלא יודעת, הפיוז, הנקרא בעברית נתיך, משמש כמגן על המעגל החשמלי במכשיר מפני זרם יתר.
אוקי עד כאן הכל ברור ופשוט אך כאן בדיוק מתחיל הרעיון לפוסט הזה. טיפים הנוגעים למערכות היחסים שלנו שיעזרו לנו ליצור ולשמר מערכות יחסים טובות יותר, להיות יותר בשליטה עצמית, להימנע ממחלוקות, מריבות וכעסים.
חברות טובה = פיוז תקין
פיוז? כן. הפיוז הקיים בנו אם הוא תקין נהיה חברות טובות לעצמנו ולזולתנו. תכף נבין גם למה ואיך יוצרים יחסים טובים ביננו לבין עצמנו וביננו לבין זולתנו ובעצם תדעו מה חשוב בחברויות, ומה המתכון גם לשימור חברות טובה. זה יכול להיות ביחסים עם הבעלים שלכן, עם האחיות, חברות, בני משפחה ועם כל אחד אחר.
הסוד טמון בשמירה על הפיוז. לכן נכיר תחילה מה זה פיוז ונשליך זאת עלינו, בני האדם.
מה הוא פיוז?
כמו לכל דבר חשמלי, גם לפיוז יש פלוס ומינוס. הפלוס מתחבר למינוס, והמינוס לפלוס וכך נוצר מעגל חשמלי. סוג הפיוז מותאם למכשיר החשמלי בו נמצא. כלומר, יש פיוזים קטנים ויש גדולים יותר, יש רחבים ואחרים דקים. הפיוז מותאם לסוג המכשיר ולצרכים שעליו לשרת. זאת בדיוק כמו המקור החשמלי של המכשיר. מוצר הזקוק לאנרגיה גדולה וחזקה יקבל חיבור מותאם.
כדי שהמקרר יעבוד, הפיוז צריך להיות תקין (ולא שרוף) ומחובר נכון (הפלוס למינוס והמינוס לפלוס) כדי לאפשר לגוף החימום לשמור על הטמפרטורה הנכונה ולהפעיל את המקרר והמקפיא. כשהפיוז קופץ, מתקלקל, נשרף, לא מחובר נכון, המכשיר לא פועל.
הקשר בין הפיוז לגוף האדם:
כולנו, כל בני האדם, נבראנו עם יתרונות – פלוסים – ועם חסרונות – מינוסים-. לכולנו יש צרכים מצד אחד זהים, אך מצד שני גם שונים. בדיוק כמו הפיוז. הפלוס כשהוא מתחבר למינוס, למחסור/לצורך של האחר, הוא מטעין אותו, מזין אותו ומאפשר מעגל, זרם, חיבור, אנרגיה. אפשר לומר, שהפיוז שלנו נועד לשמור על מערכות היחסים שלנו. בדיוק כמו הפיוז של המקרר שנועד לשמור על המקרר עצמו. כאשר הפיוז במקרר לא תקין, עולה הטמפרטורה והוא נהיה חם. כך קורה בקרב אנשים שעולה להם הפיוז (הכוונה היא שהם מתעצבנים, כועסים) הם מאדימים, ונהיה להם חם.
נהוג לומר על אנשים שכועסים מהר, שכל דבר "מדליק" אותם, שיש להם פיוז קצר….ולא לחינם נאמר כך…
כאשר הפיוז שלנו לא תקין, כאשר אנו כועסים, אנו פוגעים בחברות שלנו עם עצמנו ועם זולתנו. כשאדם כועס רע לו עם עצמו, חם לו, לפעמים הכעס בעוצמה גדולה שהוא רועד, מזיע, והוא צועק ומתפרץ, נוהג באלימות… גם כלפי אנשים שאין להם קשר לאותו כעס. וחבל מאוד….
מהו הפיוז הרגשי שלנו?
הפיוז הרגשי הוא בעצם החיבור שלנו לעצמנו ולאחר. החוט, הכבל ה"חשמלי" שיש לכל אחד מאתנו בתוכו. הפיוז הזה, מעביר את התחושות שלי לאחר, את המסרים שלי לאחר. הפיוז הזה קיים אצלנו, גם אם אינו נראה כלפי חוץ. הוא זה המאפשר את החיבור בין האנשים. הוא המווסת את טמפרטורת הגוף שלנו, הוא השומר על המנגנון החברתי והרגשי שלנו. עלינו לשמור שלא יתקלקל. שיהיה חזק, יציב ועמיד. שכל רוח, סערה או סופה שתיגע בו, לא תזיק ולא תפגע בו.
שימו לב, גם במצבי חולי מסוימים, קורה שחום הגוף שלנו עולה והוא אות לכך שמשהו לא תקין. בדיוק כמו במקרר. צריך להבין גם, שהשליטה על הפיוז היא רק שלנו. כל אחת לעצמה. ואין כזה דבר "היא העלתה לי את הפיוז" כי רק אני יכולה להעלות ולקלקל את הפיוז שלי… עלינו ללמוד לשלוט בפיוז שלנו כדי שלא נגרום לפגיעה בחברות… בדיוק כמו שהמקרר לא קלקל את הפיוז אלא הפוך, בגלל שהפיוז היה מקולקל, הוא קלקל את המקרר ומנע ממנו לתפקד כראוי.
אז מה עושים? מיישמים את הטיפים והכללים כדי שתהיה לנו חברות טובה
אז מה עושים במקרים כאלו שיש אתגרים של החיים ובא לנו לצרוח, לצעוק, לבעוט? איך להגיב כשהילדה מתחצפת ואומרת "לא בא לי, לא מקשיבה לך", או כשאדם מעליב ומשפיל אותי? ומה עושים במצב שהחום עולה לנו לראש?? התשובה בשאלה עצמה….
כשיש חום, בדרך כלל, נתקשה לתפקד כרגיל, והגוף שלנו יחפש לנוח, וניקח איזו תרופה כלשהיא להורדת החום. וזה בדיוק מה שעלינו לעשות במצבי רגש שציינתי.
- אם הפיוז שלנו קפץ, נתקשה לשלוט בעצמנו. ולכן אנו צריכות לחפש דרך להחזירו לתפקוד.
- ניקח פאוזה, הפסקה. נעצור. נצא מהסיטואציה, מהחדר שבו נמצאים, ונלך למקום אחר. פיזית או מחשבתית, רגשית. ננשום עמוק. לא נגיב עד שנהיה רגועים ובשליטה עצמית. עד שהפיוז שלנו יחזור לעצמו.
- ואם צריך, והמנוחה לא מספיקה, נחפש "תרופות" להורדת החום: נמצא דרכים שירגיעו אותנו אם זה בהליכה רגלית, אם זה בדמיון מודרך, באפיה, בבישול, ביצירה כלשהיא, במשחק, בחשיבת מחשבות חיוביות… כל דרך שמתאימה לכן… תחפשו את הדרך שתביא אתכן לנחת.
- לעיתים, כדי לתקן פיוז רגשי אנושי, נצטרך עזרה מקצועית, פסיכולוג, פסיכיאטר, מטפל רגשי קליני כלשהו, חברה טובה אפילו, אמא, אבא, אחות, ולפעמים נצליח בעזרת השם בכוחותינו, להתגבר ולתקן את הפיוז הזה… אני מזכירה כי אינני מטפלת, אומנם רכשתי מעט כלים וידע שאני יכולה לשתף אתכן, אך אינני מתיימרת להיות מטפלת רגשית/נפשית או כל סוג אחר של טיפול שכן אינני מוסמכת לזה כלל. לכן כל אחת תנהג כפי רצונה וצרכיה.
אבל הכי חשוב והכי כדאי הוא לשמור מראש ולא להגיע למצב שהפיוז שלנו התקלקל. כי הרגשות הללו לא טובים לנו. הם משדרים ומעבירים חומרים לא טובים בגוף שלנו… לכן כדאי לתרגל וליישם את הטיפים שלהלן.
טיפים ועצות מעשיות למניעת קפיצת הפיוז ושמירה על חברות טובה
- הקשבה לאיתותי הגוף: אקשיב לגופי ואזהה את הקשיים והצרכים שלי. אהיה מודעת לחסרונותיי הקבועים והנוכחיים ואחפש מקורות אנרגיה למלא אותם. (אחפש את הפלוס שישלים לי את המינוס שלי – אשים לב למצבי הרגשי, הפיזי ועוד).
חשוב להיות קשובים לגוף. הוא מאותת לנו את הצרכים שלו. הקשבה תסייע למנוע בעיות גדולות יותר. - לקיחת נשימה עמוקה בכל עת צורך ועצירה למנוחה ולשחרור הגוף. נעשה פעילות ספורטיבית קטנה זה בריא לנפש שלנו וגם לגוף. זה משחרר חסמים, רעלים, חומרים לא טובים הנצברים אצלנו בגוף.
- שתיית כוס מים קרים או פושרים… המים חשובים מאוד לתפקוד תקין של הגוף ובייחוד במצבי רגש קיצוניים כעס, עצב וכו'.
- תרגול דמיון מודרך, להעלאת הביטחון העצמי שלי, ותרגול מחשבות חיוביות.
- הכנסה ללו"ז היומי שלי משימה אחת לפחות למען עצמי בכל יום. משהו טוב, משהו שיעשה לי שמח בשבילי. נכון שזה קשה, רבות אומרות "אין לי זמן" אך זו טעות, לא טוב להזניח את עצמנו. המאגרים בסוף נגמרים… ממליצה לקרא את הפוסט אישה.
- פתיחת כל בוקר בבוקר טוב.
- התנתקות רגשית מאמירות פוגעניות, מעליבות, והפעלת השכל במחשבות טובות חיוביות : "מסכנה, בטח קשה לה, אני מבינה שלא מתחשק לה לעצור באמצע המשחק, היא לא מתכוונת לומר זאת ברצינות, היא לא יודעת לבטא את עצמה וכד'. כך אני לא נעלבת, לא כועסת. אני רגועה, שולטת בעצמי. ומצב של שליטה אני מגיבה בהתאם לצורך: באסרטיביות אדיבה, בהבעת רגשות, מחשבות, השתתפות כנה במצב החברה, הכלה ואמפתיה ועוד. וזה עוד יותר נכון כשזה מגיע מאנשים הקרובים אלינו. נזכור שהם אוהבים אותנו באמת ולא מתכוונים להרע לנו, ולכן לא ניעלב מהם..
- אזכור ליישם כללי תקשורת נכונה, שפת האני, גבולות לעצמי ועוד.
- אהיה עם חברתי במצבה שלה: ארגיש אותה ואסייע לה ככל שאוכל במה שהיא מבקשת וזקוקה. גם ללא מילים, אבין מעצמי, מאהבתי אותה, ארגיש ואדע מה היא זקוקה. אהיה איתה בהתמודדותה כמו בשעות שמחתה. אני פשוט אהיה בשבילה למענה כשם שהייתי רוצה שיהיו בשבילי למעני.
- ואהבת לרעך כמוך: כי אם אני אוהבת את עצמי, אדע בדיוק איך לאהוב את זולתי. ובעיקר את בעלי. אישה שלא אוהבת את עצמה, לא תצליח לאהוב את בעלה ולחיות עימו בשלום ובאהבה. כי אם אין אני לי מי לי…
- תתרגלו תקשורת נכונה בין בני זוג – זה יסייע לכן רבות.
לסיכום
- הבאתי בפניכן את הטיפים שלי לשמירה על הפיוז שלי – על החיבור שלי לעצמי. כי חיבור נכון שלי עם עצמי, יביא לחיבור נכון עם זולתי. לזוגיות טובה יותר, לחינוך טוב יותר.
- כדי לשמור שטמפרטורת הגוף לא תעלה, עלינו לשמור על איזון רגשי ואיזון פיזי.
- אם אתן תתהלכו עם פיוז תקין, תצליחו להתחבר ולחבר אליכן, תצליחו לשמר מערכות יחסים ולשפר אותן.
- לא נשכח לקחת "פאוזה" – הפסקה קטנה בה ננשום עמוק ונחייך, נתמלא באנרגיות ומחשבות חיוביות. לאחר מכן, ממקום בטוח, שליו, נינוח – נגיב. תזכרו תמיד, תגובה מודעת, במצב של שליטה, כשהגוף מאוזן תהיה הרבה יותר יעילה ואיכותית.
- נטעין את עצמנו באנרגיות טובות, נחבר את עצמנו לעצמנו קודם כל. נראה איפה אנו חסרים ובמה, למה אנחנו זקוקים? למנוחה? למזון טוב ואיכותי? לחברה? להבנה? לקבלה? לייעוץ? להכוונה? לאהבה? נחפש להשיג את הצורך שלנו ואז נוכל לתת מעצמנו ולמלא צורכם של אחרים.
- כדי שהפיוז לא יעלה, יש לנשום עמוק לעיתים קרובות. לשחרר את הלחץ, התסכול, הכאב, הכעסים, הרגשות הקשים שלפעמים עולים לפי מציאויות החיים בכל דרך שתהיה: בשיחה עם חברה לשתף אותה בתחושותיי, אצייר,אתפור, אעשה הליכה, תרגילי מתיחה ושחרור הגוף, אעסוק באפיה, בבישול, בכתיבה בבלוג ובחשיבת מחשבות חיוביות. והכי חשוב אתפלל לה' ואבקש ממנו שיעזור לי להתגבר.
נשים יקרות,
נקבל על עצמנו לשמור על הפיוז שלנו, ננשום, נחייך, נשחרר רגשות קשים, נחשוב טוב ונאהב את עצמנו כדי שנוכל לאהוב את זולתנו. זה סוד קטן נוסף לזוגיות בריאה וטובה, לחינוך טוב ויעיל. אם הפיוז שלי טוב, הוא יתחבר נכון לפיוזים האחרים של בני משפחתי. כן זו עבודה יומיומית. בהתחלה זה אולי יותר קשה, ודורש אמונה בדרך ותרגול אך בהמשך זה הופך לדרך חיים וזה משתלם, שווה וזה עובד. בייחוד עם ילדים. הם מנסים אותנו שוב ושוב, בוחנים את הגבולות שלנו ועד כמה אנו נאמנות לדרכנו.
ובמילים פשוטות: חברות טובה היא כמו הורות טובה…
קריאה נוספת בתחום המחשבות, נחת, יחסים חברתיים, הגשמה ומימוש עצמי, הרפיה, ועוד
- מי"ם: מחשבה יוצרת מציאות
- בניית אמון במערכת יחסים בינאישיים
- דמיון מודרך לאיזון, הרפיה והגשמה עצמית
- שחור ולבן, הפכים?
- בוקר טוב – כי כך החלטתי
- מאכל – לגוף ולנפש
- אישה
- איך לתכנן יום מושלם ב – 3 צעדים פשוטים
- נחת – דרכים יעילות להשגת נחת בחיים
- לעבור את הצום בקלות
בהצלחה בשמירה על הפיוז שלכן ועל החברויות שלכן.