המשך הסיפור – כשהים שותק הספינות עוברות בשלום – חלק ב'
תקציר מהחלק הראשון כשהים שותק הספינות עוברות בשלום:
סיסית הסנאית ולאפי הארנבת מהיער הקסום, יצאו יחדיו לטייל ביער. במהלך טיולן המשותף, החליטה סיסית לחפור. בחפירתה גילתה מפה עתיקה שהובילה לשביל המפל הלבן. שביל לא מוכר, מסתורי. שתיהן החליטו לצאת בעקבות המפה ולגלות אותו. אך סיסית שהייתה פזיזה מדי, החליטה לפנות לדרך משל עצמה מבלי לבחון את המפה שנית. לאפי שהייתה מיושבת יותר, בקשה לבדוק שוב את הדרך שסיסית פנתה אליה, אך זו כעסה והתפרצה כנגדה.
בסיפור היו 2 אפשרויות בחירה להתנהגות בין השתיים. הראשונה הייתה שלאפי כועסת בחזרה, שתיהן רבות ומתפרצות אחת כלפי השניה, המפה נקרעת וכל אחת בעקשנות הולכת בדרכה לבדה למצא את השביל למפל הלבן. באפשרות השניה, לאפי מחליטה להבליג על המילים הפוגעניות, להישאר במקומה לנוח, לצבור כוחות, ואם סיסית תחזור, היא תהיה בשבילה, מוכנה לסייע לה.
וכאן בעצם נגמר החלק הראשון. בחלק זה נגלה מה קרה לסיסית? ומה קרה עם לאפי? והאם שתיהן תמצאנה את השביל למפל הלבן?
קריאה מהנה!
כדי להמשיך את הסיפור, עליכן להמשיך על פי האפשרויות שבחרתן (אפשרות 1 או אפשרות 2) בחלק הראשון:
המשך אפשרות 1 : לאפי החליטה להתפרץ, שתי החברות רבות, המפה נקרעת וכל אחת הולכת לדרכה
הוי, מריבה מבישה הייתה זו בהחלט. שתי חברות שיצאו יחדיו לטיול הגיעו למצב בו היכו ורבו וכעסו ופגעו… וכל זה על מה? על מפה עתיקה שמובילה למפל עלום ומסתורי שמי יודע אם עודנו קיים בכלל ביער…. ובכל אופן, כך בחרו גיבורות הסיפור שלנו לנהוג… גיבורות כתבתי? לא, אולי בכלל לא גיבורות.. לצעוק ולהתפרץ אינו מהווה סימן לגבורה, אלא להיפך, לחולשה. אך זאת בינתיים שתיהן טרם למדו.
סיסית המשיכה בדרכה בכעס עצור ובגאווה גדולה אמרה לעצמה "אני אמצא את השביל למפל הלבן. בכלל אני לא צריכה את הלאפי הזו. מה היא חושבת את עצמה?".
בערך בסגנון זה, אמרה לעצמה לאפי בדרכה שלה… בכעס רב כשתחושות עלבון וכעס עולות וגואות בליבה. לאפי החלה להסס אם לקחה את הדרך הנכונה… שכן היא הגיעה לשביל מתפצל ולא ידעה לאן לפנות ימינה? שמאלה? להמשיך קדימה? "הוי מה היה מסומן במפה הזו?? אוף כמה חבל שסיסית קרעה אותה.. למה לא יכלה לתת לי לראות אותה שוב? מה היה אכפת לה…?? אוף מה אעשה עכשיו? גם ככה אני עייפה, כאובה, כואב לי הגוף, והזנב שלי. אויי.. רגע אולי אנסה לגשש, לרחרח? אולי אפנה ימינה? הוי מה אני מריחה עכשיו? זה ריח של ורדים ונרקיסים…. האם היו מסומנים פרחים כאלול בדרך למפל הלבן? הוי הוי אינני זוכרת בכלל… ובכל אופן אני חושבת שמוטב שאקח את הפניה ימינה. טוב יותר להריח ורדים ונרקיסים מאשר להיות בשום מקום. אם יש פרחים אז יש סיכוי שיש חיים בשטח הזה של היער… אולי יהיה שם מי שיוכל לעזור לי." כך אמרה לאפי לעצמה.
סיסית גם היא כבר לא הייתה בטוחה בדרכה… היא חשב שהגיע למבוי סתום. המקום אליו הגיעה היה מפחיד מדי, שקט מדי. והשמש כבר הנמיכה מאוד את גובהה סימן שהשקיעה קרובה מאוד והלילה ירד על היער… איי איי מה תעשה סיסית? היא כבר מפוחדת מאוד, עייפה, רעבה.. לא רגועה איננה יודעת לאיזה כיוון לפנות. בכלל כל הגוף כואב לה מהמריבה הזו והמכות והנשיכות… הפרווה שלה מרוטה… "רגע אני מריחה כאן ריח מיוחד. כן ריח קסום של ורדים ונרקיסים… אפנה לכיוון הריח. מניסיוני אם יש פרחים אז יש חיים. בטוח תהיה איזו חיה טובת לב שתועיל בטובה להראות לי את הדרך חזרה הביתה גם בלי המפל הזה העיקר שאצא מכאן ודי.
כן ניחשתן נכון. שתי החיות שצעדו זו לצד זו, רבו והלכו זו בניגוד לזו, החליטו כל אחת בעצמה לפנות לאותה דרך בשל אותה סיבה… האין זה מופלא ביותר?
הפגישה האקראית שהביאה לפיוס
שתי החברות נפגשות. מופתעות, מבולבלות, המומות. אינן יודעות מה לאמר… הן לא תכננו להיפגש… לאפי התחילה ראשונה: "הוי סיסית, אני מצטערת כל כך. אני נורא מתביישת מהתנהגותי כלפייך. סתם רבנו, אני ממש מצטערת….. התסלחי לי?" סיסית ההמומה השיבה מיד "בטח שאני סולחת לך ואני מקווה שגם את סולחת לי. התנהגתי אלייך באופן מחפיר ומבייש מאוד. כעסתי ופגעתי בך ואפילו הרבצתי ונשכתי ולבסוף נקרעה המפה ובגלל גאוותי המקולקלת ככה אירע לנו.. ובגללי לא נמצא יותר את המפל הלבן… אבל העיקר שנשוב להיות חברות טובות ויחדיו נחזור הביתה.. כבר ערב.. השמש שקעה, ואנחנו עייפות ורעבות.. בואי לאפי, בואי נחזור הביתה…
לאפי הסכימה מיד. "את יודעת סיסית, חבל ששכחתי מה שאמר לי פעם שופי בחורף האחרון. הייתה סערה ביער וממש רציתי לצאת לטייל. לא רציתי להישאר בבית. יצאתי בלי שאמא תרגיש, אבל שופי הרגיש בי שיצאתי הרי ביתו נמצא על עץ האורן הסמוך לבית שלי. הוא פקח עין עייפה ואמר לי "כשסערה משתוללת, אל תלחמי בה. אל תתפרצי למולה. תני לה לעבור לסערה. ותראי שהשלום ישרור והכל יבוא על מקומו בשלום". שופי גם הסביר לי שכשהים שותק, ואין סערה בים, אז גם הספינות יכולות לעבור בשלום. אפילו הן הספינות החזקות לא יכולות לעמוד בפני הסערה ולהמשיך בדרכן הן צריכות לשנות מסלול, להמתין…" חבל. אם הייתי זוכרת את זה אולי לא היינו רבות… כי בעצם מריבה זה כמו סערה… את כעסת הייתה בסערת רגשות. היה עלי לתת לך להירגע ואז להשיב לך… אבל בואי לא נבכה על העבר… נחייך לעתיד ונתמודד עם ההווה שלנו. בואי סיסית נחזור יחד הביתה.
וכך, בכוחות משותפים בעזרת חושי הריח והשמיעה המפותחים של לאפי וזריזותה של סיסית, מצאו השתיים את דרכן לעבר ביתן. שם כל בני משפחתן חיכו להן בקוצר רוח ובדאגה עצומה. הן יצאו בבוקר וחזרו הרבה מעבר לשעה שבה תכננו לחזור.. וכלן רצו לשמוע מה אירע להן אבל, הן התביישו לספר לכולם, ולכן החליטו לשמור בסוד ולספר רק לאימהות כשהעיקר יבטיחו להן שאת הלקח הן למדו.
סוף.
המשך אפשרות 2 לאפי מבליגה ומחכה לסיסית
סיסית בוכה ובוכה. איננה יודעת מה תעשה לאן תפנה ואיך תחזור. היא מבוהלת מפוחדת רעבה כאובה הכל יחד. היא כבר בליבה עמוק יודעת שכנראה חברתה צדקה. וחברתה זו עליה כעסה והתפרצה ובה פגעה, היא חברת אמת. הרי לאפי יכלה להוכיח לה לכעוס עליה. אבל לא. לאפי שתקה. היא גיבורה אמיתית הלאפי הזו אמרה לעצמה סיסית. אבל איך אשוב הביתה? לעולם לא אראה עוד את חברותיי? מי יודע שאני כאן? בטח לאפי חזרה הביתה… ואני? מה יהא עלי?
תוך כדי בכייתה, שמעה סיסית קול הקורא בשמה…מה מי זה קורא לי בשמי? אני הוזה? או חולמת?!
"סיסית! הביטי למעלה אני כאן!! הו הו הו הו!" קרא לעברה שופי הינשוף.
"שופי? שופי זה אתה? איך ידעת לבוא להציל אותי? איך ידעת שאני כאן?" הפעם סיסית בכתה מהתרגשות ומאושר "תוציא אותי מכאן.. לאיזה כיוון ללכת? אני רוצה ללכת הביתה…"
שופי ירד ונחת למטה לצד סיסית, הרגיעה אותה ואמר לה: "לאפי חברתך הטובה החליטה לשוב ולקרא לעזרה. היא דאגה לך מאוד. לאפי סיפרה שיצאת להרפתקה שהחלטת למצא לבדך את השביל למפל הלבן.. ללאפי יש תחושות טובות היא ידעה שאת לא בכיוון הנכון ולכן מיהרה והזעיקה אותי. והנה אני כאן. עכשיו בואי מהר נצא מכאן, כי את כבר לא נמצאת בכלל בשטח היער הקסום. את עברת לשטח השני ומסוכן לנו להישאר כאן. בואי קומי הפסיקי לבכות אני אראה לך את הדרך הביתה.
סיסית צעדה בצעדים נמרצים עוקבת אחרי שופי המכוון אותה. השמש כבר ממש כמעט שוקעת. השמים נצבעו באדום כתום. המראה המרהיב לא נגע לסיסית שרק רצתה לחזור מהר מהר הביתה. היא נורא התביישה מהתנהגותה ומחשבותיה כלפי לאפי.
"הי אני חושבת שאני מכירה את האזור הזה" צעקה סיסית לכיון שופי. מכאן יצאתי לדרך. הנה העץ עם סימני הדרך. שם השארתי את לאפי אני רואה את זה מרחוק… ". "קדימה סיסית הזדרזי" זירז אותה שופי.
סיסית ולאפית נפגשות ומתפייסות
"הי זה כאן. כאן העץ עם סימני הדרך העתיקים" אוי חבל שלא הקשבתי לקולה של לאפי.. "הו סיסית הנה את כאן ברוך שובך אני שמחה לפגוש אותך בריאה ושלמה.. תודה שופי שמצאת את סיסית… " אמרה לאפי בהתרגשות גדולה.
"לאפי? זו את? את חברה נהדרת. אני כל כך מתביישת ומתנצלת . איך דברתי אלייך. את צדקת. הייתי פזיזה וגאוותנית. לא רציתי לחשוב בכלל ולהקשיב כי הייתי בטוחה שאני צודקת.. אבל עכשיו אחרי כל מה שקרה לי גם מפה אין לי.. היא התפוררה ולא נדע לעולם את הדרך למפל הלבן" בכתה סיסית.
"הוי סיסית, זה לא נורא… העיקר שאת בריאה ושלמה. זה מה שחשוב. בואי נחזור הביתה. הנה שופי כאן איתנו עדיין. הוא יראה לנו את הדרך המהירה והנכונה הביתה. בטח כולם מחכים לנו."
"תודה רבה לאפי. את כזו טובה. את, את ממש גיבורה. כן גיבורה. חשבתי שאני גיבורה ואמיצה. אבל את הגיבורה האמיתית. תודה לך לאפי הצלת אותי. תודה."
שופי שהתבונן והקשיב לדו שיח בשתיקה שמחה, ירד לעברן, ואמר להן: "אני בטוח שאת הלקח הזה שתיכן לא תשכחנה במהרה. ואתן יודעות מה? אני בטוח שגם מצאתן את השביל למפל הלבן….
"מה? מה אמרת? איך מצאנו את השביל למפל הלבן, הרי לא הגענו אליו…." אמרו סיסית ולאפי יחד.
"בהחלט מצאתן אותו… אבל עכשיו קדימה הביתה… כולם מחכים לכן.. אם תחשבו טוב, תיווכחו שאת השביל הזה מצאתן וגיליתן היום.
סיסית ולאפי הגיעו הביתה שמחות ונרגשות ועדיין תוהות לשמע דבריו של שופי. את חוויותיהן סיפרו רק לאימהותיהן תוך הבטחה שאת הלקח של היום למדו היטב.
ואתן קוראות יקרות התדענה למה התכוון שופי? הכיצד מצאו השתיים את השביל למפל הלבן?
סיכום ודיון עם הילדות
הסיפור על שני חלקיו והאפשרויות השונות שבו,טומן בחובו מסרים מעצימים וחשובים לחיים בכלל ובפרט בנושאים חברתיים:
- שוחחו עם הילדות על הדמויות בסיפור, למי הן מתחברות? לאיזו התנהגות? ולהיפך למה הן בכלל לא מתחברות? ולמה?
- האם יצא להן להיות בסיטואציה דומה לזו המתוארת בסיפור? אולי לא במציאת מפה ישנה באמצע היער… אבל אולי בדבר אחר?
- מה הן היו עושות? שמנה לב לאיזה המשך של סיפור הן בחרו לקרא? ומדוע?
- אפשר להציג את הסיפור הזה ולשנות את הסוף לכל אופציה…
- ממליצה מאד בחופש הגדול למשל לצאת למקום טבע נחמד ושקט, ולערוך משחק חפש את המטמון הביתי או כל משחק חברה אחר לחיזוק המיומנויות החברתיות כמו: בין הגבולות: משחק תחרותי קבוצתי; משחק "נטייל ביער" – לימוד סדר פעולות; משחקים של פעם ועוד.
- משאירה לכן פוסט שכתבתי לתכנון חופש גדול מהחיים בו תוכלנה לקרא רעיונות רבים מאוד בנושאים שונים, משחקים ויצירות ותנסו לחבר ביניהן לבין הסיפור.
- כן ממליצה להיכנס לילדים לרעיונות מגוונים וכן לסיפורים ומשלים שונים כולל המשך הסדרה של היער הקסום ביניהן:
- כשהים שותק הספינות עוברות בשלום (החלק הראשון של הסיפור הנוכחי)
- תחילת שנה בגן היער הקסום
- המלכת מלך חדש ביער הקסום
- שלוות היער הקסום
- ביער הקסום: לאפי הארנבת עולה לכיתה א'
- לילה טוב ליער הקסום
- הדובה, הארנבת והפיסה הקטנה ביער הקסום
- סני הסנאי ושקי השקנאי ביער הקסום
- משל השועל והחסידה
- סיפור – השריפה שפרצה ביער הקסום
- זואזי הציפור שפחד לעוף
- לאפי הארנבונת וחברותיה מהיער הקסום
- תחרות מבוך הפרחים
- השלום תמיד ינצח
- הגורון והברווזון
- השועלה שנשארה לבד
תיהנו וחיו בשלום, באחווה ובשלווה….