סיפור להמחשת הפתגם
הפתגם "לא כל הנוצץ זהב הוא" הובא במקורות שונים ובשפות שונות. הפתגם בא לומר לנו שלא תמיד, דבר שנראה חיובי, טוב, כדאי, הוא אכן כך. זה נכון לגבי כל דבר בחיים. לפעמים ישנה דרך מסוימת שקורצת לנו, מוצר מסוים, מקצוע, ונראה לנו שהנה זה האושר בהתגלמותו. זהו אם אני אעבוד ב… אהיה מאושרת. לפעמים מרחוק דברים נראים כל כך טובים שאנו שואפים להשיגם. אך כשאנו משיגים אותם, אנו מבינים שהמציאות שונה ממה שנראה היה לנו..
כשכתבתי את הסיפור שלהלן, במקרה, (אין במקרה בעולם…) שמעתי סיפור אמיתי של אדם שעבר כברת דרך ארוכה בחייו עד שהגיע להיכן שהגיע. אותו אדם, מוכר כאיש שמח, מבסוט, מאושר תמיד חשבתי לתומי שכך עבר את כל חייו. גדל ולמד והכל מעולה אצלו ולכן הוא איש כל כך שמח. בפועל, זה אדם שעבר משברים קשים מאוד מאוד. את השמחה המאפיינת אותו, הוא פיתח ושמר כדי להתמודד מול מציאות חייו הקשה ולא ליפול לתהומות. כך שבעצם קבלתי הוכחה נוספת לפתגם " לא כל הנוצץ זהב הוא… " לפעמים רואים אדם ואומרים לעצמנו "הלוואי הייתי כמותו, מאושר, בלי דאגות… ופתאום כששומעים אותו, מתוודעים לסיפור חייו, הדברים נראים אחרת לגמרי. ולא,לא היינו רוצים להתחלף איתו היינו מעדיפים להמשיך עם השק המוכר שלנו….
להלן סיפור ילדים שכתבתי להמחשת הפתגם גם עבורם. דרך נוספת וטובה ללמד אותם להתגבר על מידת הקנאה, ההסתפקות במועט ועל הדרך הסיפור מאפשר פיתוח הדמיון והיצירתיות.
מלכה ללילה אחד
לילה. רבקה שוכבת במיטתה חושבת וחושבת. מחשבות רבות מתרוצצות בראשה הקטן. מחשבות מורכבות וחלומיות. "אני כל כך רוצה להיות מלכה! לגור בארמון ענק עם משרתות, ולעשות כל מה שאני רוצה… בכל זמן. לאכול כשמתחשק לי וכל מה שבא לי, לצעוק, לרקוד, לשחק ולקרא מתי שאחפוץ. ובעצם לעשות כל מה שעולה על רוחי… אבל אוף. זה כנראה לא יוכל להתגשם…אני רק ילדה קטנה בת 10. מבית רגיל ופשוט. עם אחים ואחיות. ובמקום שיהיו לי משרתות, אני צריכה לשרת בבית הזה. אוף נמאס לי לחיות ככה. אני צריכה להיות מלכה. מלכה. כן להחליט לבדי כל מה שאני בוחרת. איזה כיף זה יכול היה להיות.. לו רק הייתי מלכה… לו רק הייתי… מלכה…" במילים אלו נרדמה רבקה הקטנה..
והנה, היא חולמת חלום מופלא. חלום כל כך מוחשי שרבקה בטוחה שהיא ערה וחיה את המציאות ממש. היא לבושה בשמלה ארוכה, יפייפיה. שמלה של מלכה עם מלמלות בצבעים לבן וורוד. עם שרוולים נפוחים, ופפיונים וגם תחרה עם רקמה עדינה. ועל ראשה כתר זהב עדין משובץ יהלומים שעוד לא ראתה כמותם! היא מהלכת במבנה גדול מאוד. מרשים ויפה להפליא. "וואו כמה יפה כאן זה בטח ארמון". היא מהלכת בין המסדרונות השונים, עולה מדרגות ויורדת. לאחר כמה דק' החלה להתעייף.. "וואי כמה מדרגות עליתי, התעייפתי ממש אשב לנוח בספסל שם".
"שלום לך הוד רוממותך" פנה אליה משרת לבוש בהידור רב. רבקה בתלבושתה המלכותית הביטה כה וכה, ראתה שאין איש ופנתה למשרת בשאלה: "איתי אתה מדבר?" "כמובן, הוד רוממותך, את מלכת הארמון, איך הספקת לשכוח זאת? אני מתנצל מאוד אבל עלי להזכיר לגבירתי שהספסל הזה נועד לאורחים. מלכתי צריכה לשבת בכיסאה המלכותי בטרקלין". "אה! טוב שאתה מזכיר לי, תודה לך משרת.. אני אגש לשם מיד. תודה לך".
"ואני חשבתי לעצמי שאוכל לנוח.. וואו עד לשם עלי ללכת עכשיו.. טוב לא נורא העיקר שאני מלכה וחלומי התגשם!!עוד רגע אנוח ואבקש להגיש לי מנה עשירה.. אלך עוד כמה פסיעות.. זהו עוד קצת, אני מתקרבת לכסא המלכות.. איזה כיף אני מלכה! כמה נפלא!" כך שמחה רבקה הקטנה ופסעה בפסיעות נמרצות לעבר הטרקלין.
"וואו כמה יפה כאן, מרשים בהחלט. איזה חדר מדהים יש לי! והכסא? הכסא הזה הוא הדבר הכי יפה שראיתי מימיי. וואו אילו בדים ועיטורים מעטרים אותו, וואו כמה נוח הוא נראה. מרופד כל כך.. " רבקה המשיכה לצעוד לעבר הכסא. ככל שהתקרבה כך ראתה את יופיו ופאר הדרו. הנה, היא נוגעת בכיסא. ממשמשת אותו, מלטפת את הריפוד הפרוותי, ומתיישבת באנחה גדולה.
"מלכתי היקרה" פנה אליה שוב המשרת אותו פגשה קודם. "כן אדוני? מה בפיך?" "מלכתי, צר לי מאוד להפריע לך, אך מתקיימת כעת ישיבה באולם הישיבות. כולם ממתינים לך". "מה? אתה לא רציני, זה הרגע בקשת ממני לעבור לטרקלין. אנוכי רק התיישבתי בכסא המלכות וכבר עלי לעבור לחדר אחר?" "כן גבירתי, יש מקרה חירום. אני מתנצל רק כעת עודכנתי בכך ומיהרתי להודיעך".
"טוב אני מבינה שאין ברירה, אני המלכה וכולם מחכים לי. אם כך אגש לאולם הישיבות". והמלכה, רבקה, שוב ירדה מהכסא, ירדה במדרגות, ופסעה, עוד פסיעה ועוד אחת. ופסיעה נוספת ועוד פסיעה. והנה מרחוק היא רואה את השלט המורה על חדר הישיבות. אנשים רבים ישבו מסביב לשולחן ענק ומפואר ערוך בטוב טעם. החדר עצמו עוצב בעיצוב חדשני ומרהיב. המלכה החדשה מופתעת, מביטה מסביבה ולא מאמינה למראה עיניה "וואו זה בדיוק כמו שדמיינתי לעצמי. החלום שלי מתגשם לנגד עיני. הכל כאן כל כך יפה, כל כך מפואר!
"הוד מלכותך, טוב שהגעת. עלינו לדון בעניין חירום ממש. עניין שלא סובל שום דיחוי". "אני מבינה, בדיוק לשם כך הגעתי עד הנה. ובכן במה מדובר?" פנתה רבקה. "העניין הוא כזה גברת נכבדה, קבוצת חיילים פטרלה ברחבי היער. תוך כדי סיורם נכנסו למערה, מרחוק ראו אור נוצץ למרחוק. מיד יצאו החיילים והודיעו למפקדם שהודיע למפקדו שהודיע לבכיר ממנו וכן הלאה עד שהמידע הועבר אלי וזמנתי את כולם לכאן." "אוקי, ומה אתם רוצים שאעשה? כלומר, מה דחיפות העניין כאן?" "הוד רוממותך, יתכנו כמה אופציות לאור שמנצנץ מרחוק. ואנחנו צריכים את שיקול דעתך והחלטתך כמלכה. העניין דחוף מאוד הערב כבר ירד".
"אה, רגע אולי אלו סתם נרות שמישהו הדליק?" "כן בהחלט יתכן גבירתי, אך עלה החשש בקרבנו שאולי אלו אויבים, שודדים או אנשים מסוכנים, ואולי אולי גרוע מכך… אם כן הוד רוממותך, מה עלינו לעשות לדעתך? מה החלטתך?"
" אני חושבת שאם לא נבדוק,אז לעולם לא נדע"
"נכון מאוד מלכתי, אבל לו ייכנס חייל והאור מגיע מאויבים הוא עלול להיפגע. אם כן כיצד לדעתך עלינו לבדוק את האור הזה?"
"גבירתי, גבירתי! הגיע משרת מבוהל מתנשף כולו. "כן מה קרה הפעם?" שאלה רבקה המלכה "אינני יודע מה לעשות, שאלתי גם את השר, אך גם הוא לא יודע ולא מוצא פתרון לסוגיה" "ומה היא הסוגיה הזו?" "העניין הוא כזה כשבאתי להכין את ארוחת הערב, גיליתי שנגמרו הביצים. שאלתי את השר האחראי על הקניות, אמר לי שאינו יודע מה לעשות ומדוע אין ביצים הוא שלח את המשרת לקניות. שאלנו את המשרת שטען ששכח לקנות ביצים, כעת החנויות סגורות כבר. מה עושים מלכתי? כיצד אוכל להכין פשטידות גורמה לארוחת ערב בלי ביצים?"
"אה זה הכל? זה לא כל-כך נורא, לא יהיה ביצים. תכינו גבינות" "גם זה נגמר מלכתי" "טוב אז תכינו טוסט עם טונה" "מה? השמעו אוזניי נכון?? מלכה שאוכלת טוסט עם טונה??? הנשמע כדבר הזה? בכלל אין לנו טונה בארמון".
"מה? אין טונה בארמון? אבל אני הכי אוהבת טונה עם טוסט…טוב אז תכינו פתיתים. "פתיתים??? מלכה אוכלת פתיתים? לא שמעתי מימיי על מאכל כזה פשוט לתיתו למלכה… ובכן מלכתי מה עושים? מה נבשל? חשבה המלכה והשיבה. "אולי מרק צח עם שקדי מרק? "מרק?" השיב המשרת, "זה רעיון טוב, אבל האמת, שלהכין מרק עם שקדים לא שמעתי מעולם. אולי אשאל את הטבח אולי הוא יודע. אני מכיר שקדים בסלטים, בעוגיות ועוגות, טוב אז מה כן? לבדוק מרק עם שקדים? זה בטח ייקח זמן להכין ו"
"רגע גבירתי, אנחנו מחכים עדיין עם האור שנראה במערה מה לעשות? האם להיערך למלחמה? לכנס גדוד חיילים שיבדקו?"
"אויש", אמרה המלכה לעצמה, "קשה להיות מלכה, אני רעבה ואין כאן טוסט ולא פתיתים, ואין כאן שקדי מרק… ואני חשבתי שמלכות אוכלות כל מה שהן רוצות ומתי שהן רוצות…והסיפור של האור הזה, כולם מחכים אבל מה עושים? מנין לי לדעת מה זה האור הזה? ואני כבר עייפה ורוצה לנוח ולאכול ארוחת ערב…"
טוב, רבותי, אז בואו נחליט שתשלחו קבוצת חיילים לבדוק מה זה האור הזה ותחזרו אלי מאוחר יותר לספר לי על כך. אוקי?"
"מקובל בהחלט הוד רוממותך. תודה על שיקול דעתך". שר הצבא הלך לטפל בנדרש לשליחת קבוצת החיילים.
המלכה שראתה שהקבוצה התפזרה, רצתה לצאת מאולם הישיבות כדי לנוח בחדרה ופתאום: "מלכתי, טרם השבת, אני מחכה למוצא פיך. האם להכין לך מרק עם שקדים?"
"לא לא אין צורך, תכין מה שתרצה ותביא לי לחדר אני עייפה ורעבה אז הזדרז בבקשה. תודה". השיבה המלכה בחוסר סבלנות. המשרת קד קידה ורץ מיד למטבח.
המלכה יצאה לחפש את חדרה. עולה, יורדת, הנה היא רואה את השלט המבורך. "זהו סוף סוף אלך לנוח". בצעדים נמרצים פסעה לעבר החדר. עצר אותה היועץ המלכותי "הוד רוממותך לא יאה למלכה לצעוד בכזו נמרצות. עלייך ללכת במתינות ובכבוד, אל תשכחי זאת. את משמשת דוגמא אישית לכולם. דרך אגב לא הגיעה שעת השינה עלייך להספיק לעבור על נתוני משרד האוצר. שר האוצר מחכה לחתימתך על תקציבי המדינה. יש כמה עניינים שאינם סובלים דיחוי".
"מה? אבל אני רעבה ועייפה כל היום תיזזתי את עצמי ממשרד למשרד מדיון לדיון ששר האוצר ימתין. אני המלכה וצריכים לפעול כפקודתי".
"הוד רוממותך את צודקת שהנך המלכה, אבל מלכה צריכה לנהוג באחריות ובחכמה. סלחי נא לי מלכתי, אך אני מבצע את תפקידי כיועץ המלכות. אני מחויב למסור לך שללכת לישון ולא לטפל בענייני האוצר, מהווה חוסר אחריות מצידך. ראי מלכתי, בין התקציבים נידונים תקציבים חיוניים שיועברו רק על פי שיקול דעתך. כל עיכוב מצידך מעכב העברת התקציב ליעדו. למשל, ישנו תקציב ייעודי ליתומים ואלמנות. כיצד תאכלי ותשני כשלהם אין מה לאכול והיכן לישון? עלייך לקבל החלטות רבות כמה כסף להעביר, מתי? באיזו דרך ועוד. ישנם תקציבים נוספים כמו תקציבים ביטחון המדינה. זה אינו סובל דיחוי. אם כן, הואילי בטובך מלכתי היקרה, להיענות לבקשת שר האוצר ולקבלו בטרקלין. שם תוכלו לדון בעניינים הנדרשים"
" טוב. אני מבינה שאין ברירה" "אכן כך גבירתי, אין ברירה. אני שמח שהבנת זאת"
"תודה לך. תמסור לשר האוצר להגיע אלי לטרקלין אני נגשת לשם עכשיו" אמרה המלכה.
שר האוצר הגיע. והמלכה? עוד לא… היא עייפה והולכת במתינות, בכבוד. לאט לאט. צעד צעד כפי שהורה לה היועץ המלכותי. הבטן מקרקרת לה, הראש מסתחרר. אבל אין ברירה. הנה היא מגיעה לטרקלין עולה את המדרגות אחד אחד מחזיקה במעקה שלא תיפול. הנה היא התיישבה על הכסא המפואר. כבר לא מעניין אותה כמה מפואר הוא. היא רק רוצה לסיים מהר עם שר האוצר ולעלות על יצועה לישון. אפילו בלי לאכול.
שר האוצר מגיש לה את הדיווחים, מפנה את תשומת ליבה לחתימות הנדרשות, לסוגיות והדילמות. היא יושבת, בוהה בניירת הרבה שהצטברה עוד סוגיה ועוד אחת. ליבה נכמר בקרבה למראה הבעיות הקשות במדינה אך מה יש לאל ידנה לעשות? היא רוצה לחתום על הכל, לתת לכולם כסף, שלא יהיו עניים בכלל. אבל שר האוצר עוצר בעדה מציג שאלות נגד והיא, אין לה תשובות. מה לעשות?? לתת ליתומים ואלמנות, אז יהיה פחות תקציב לבריאות. לתת לבריאות וגם ליתומים ואלמנות, אז יחסר כסף לתשתיות רציניות חיוניות ומה יהיה על הביטחון?
תוך כדי מגיעה ארוחת הערב "תבשיל מלכותי למלכה, הארוחה מחכה בחדר ההסיבה. "אי-אפשר לאכול כאן?" שאלה המלכה. "כאן? בטרקלין? ממש לא, אני מתנצל מאוד. אוכלים רק בחדר ההסיבה. שר האוצר יתלווה אלייך ותוכלו להמשיך לדון שם"
"אפשר לשאול מה הכנתם?" שאלה המלכה את המשרת.
"זה לא כל כך מנומס המלכה, אבל מכיוון שלא היו ביצים והתייעצנו איתך, אוכל להגיד לך : יש מנת סלט קינואה מלכותית בכמה צבעים בשילוב מנת מלכספגטי ברוטב צ'ילמלך עם ירקות מאודים וכקינוח עוגת קישואים".
"מה???? אין עוגת שוקולד?? עוגיות?? שניצל פירורים? ספגטי ברוטב עגבניות רגיל?"
"אני מתנצל מלכתי, אבל בארמון מחזיקים רק מאכלים מיוחדים, בריאים שישמרו על המלכה בריאה וחזקה לאורך שנים. כמוכן הטבח אינו מכין מאכלים פשוטים שכאלו. הללו מתאימים לבתים פשוטים לא למלכות. כן, אין זה יאה למלכה לאכול ספגטי רגיל. המנה שהכין עבורך הטבח הוכנה על פי הנחיות הדיאטנית והתזונאית המלכותית במיטב ההקפדה"
"טוב. זהו. החלטתי. עד כאן. לא יכולה יותר אני לא רוצה להיות מלכה, לא רוצה, לא רוצה" צעקה רבקה ו… התעוררה.
"וואו זה היה רק חלום! איזה נס, איזה מזל שאני רבקה, ילדה רגילה ולא מלכה. חשבתי שלהיות מלכה זה הכי טוב בשבילי, אבל אני מבינה שלא.. הכי טוב להיות מי שאני. זה לא בהכרח כיף להיות מלכה. הבוקר האיר יש! אמא בטח הכינה לי את התה הפשוט שאני אוהבת…עם טוסט וטונה לארוחת בוקר וגם חביתה פשוטה ורגילה! אההה זה לא כיף להיות מלכה, היא לא עושה מה שהיא רוצה. אלא רק מה שצריכה… בעצם יש לי יותר זכויות אני גם יכולה לעשות מה שאני רוצה, וגם מה שאני צריכה.. אני כל כך שמחה עכשיו שאני לא מלכה!! כן, לא כל הנוצץ זהב הוא… אך מעניין מה נצנץ שם במערה שביער… אולי לעולם לא אדע אלא אם כן אחלום את המשך החלום… "
לסיכום
הנמשל כמובן מובן בהחלט. מה שזוהר מרחוק, לא בהכרח זהב מקרוב.. לפניכן כמה פעילויות ורעיונוצ להפעלה עם ילדים:
- שוחחו על הפתגם עצמו
- קראו את הסיפור בהפסקות ותנו לילדים להביע את עצמם מה הם היו עושים לו היו הם המלכים. מה לדעתם היה האור שנצנץ בחשיכה? על פי מה היו מחליטים לחלק תקציבים? מה הם אוהבים לאכול ומה הפתרונות שיכלו להציע למשרת?
- האם גם הם חלמו להיות מלכים/מלכות?
- בקשו מהילדים לצייר או להציג את הסיפור או סצנה אחת
- הילדים יוכלו לצייר את הדמות שאליה התחברו בסיפור
- המציאו תחילה והמשך לסיפור: למה לדעתכם רבקה רצתה להיות מלכה? ומה קרה לה בהמשך החלום לו הייתה ממשיכה לחלום ואיזה לקחים הפיקה ממנו?
- שוחחו על רגשות: כיצד מרגישים כשמישהו מעיר לנו? איך מגיבים?
- אילו דברים חיוביים עשתה רבקה אילו פחות?
- מדוע הכללים הרבים נוהגים בארמון? לשם מה נועדו?
- איך אפשר להיות ילדה רגילה ולהרגיש מלכה לעצמך?
תיהנו ממה שיש!!!