עצות וטיפים שיעזרו לכן לעמוד ולדבר בפני כל קהל מבלי להשתתק ומבלי לקבל בלק אאוט
בילדותי הייתי ילדה ביישנית מאוד. מופנמת וקולי כמעט לא נשמע.. פשוט התביישתי לדבר. התביישתי שיראו אותי. התביישתי מעצמי. בבית הייתי אני אך בחוץ – צל של עצמי. מדי פעם בכל זאת, נדרשתי לדבר או שמאוד רציתי לדבר כי היה לי משהו חשוב להשמיע. ואני זוכרת את עצמי מתחבטת בתוך תוכי "להצביע או לא להצביע? להגיד או לשתוק?" ועד שהייתי מחליטה כבר עברה השעה וההתלבטות התבטלה. ואז ברוב הפעמים חשתי תסכול, החמצה ופספוס.
כעסתי על עצמי למה אני לא יכולה לדבר? למה? אך לא יכולתי אחרת.
ואז, ה' זימן לי שנה מיוחדת. שנה עם מורה שהייתה מלמדת בצורה אחרת, יצירתית. בשנה זו למדתי כלים רבים שעזרו לי וגרמו לי להתחיל תהליך ששינה אותי כמעט לגמרי. מילדה שלא פוצה פה כמעט בכיתה, הפכתי לילדה שמשתתפת בהצגות בבית הספר, מנחה ומובילה ערבי חברה כיתתיים, הצגות רבות ועוד.
עם השנים שיפרתי את הכלים, חידדתי אותם והוספתי עליהם. אותם כלים עזרו לי להתקבל לעבודות שרציתי למשל וקדמו אותי בכמה וכמה פרמטרים בחיים.
אני שמחה לשתף אתכן ומקווה שיועילו גם לכן/לילדיכן…
פתיחה
עמידה בפני קהל יכולה להרתיע, להלחיץ מאוד. פעמים שמקבלים פיק ברכיים, בלק אאוט ושוכחים מה רצינו להגיד.. התרגשות עצומה הפוגעת בקולנו, הוא והגוף מתחילים לרעוד. הלב דופק בקצב מואץ, גל של חום וזיעה קרה מתפשטת בגוף.. ואת? את צריכה לעמוד ולהציג את עבודת הגמר או את הפרויקט שעליו עבדת השנה… ואולי את עומדת בפני מכרז וריאיון עבודה ואת ממש לא יודעת מה לעשות כדי להצליח.
בלאק אאוט הוא אובדן זמני של יכולתנו לקלוט מידע, לעבד אותו ולהוציאו לפועל כתגובה המתאימה לסיטואציה הנוכחית בה אנו נמצאות. בלאק אאוט יכול להיגרם ממס' סיבות. אחת מהן היא מצב רגשי: סטרס, לח, מתח, חרדה, פחד וכד' יכולים לגרום למוח לשכוח מה שהוא רצה/מה שהיה בו וכו'. ולכן פתאום קורה מצב שבו במקום לדבר מה שרציתן פשוט שכחתן. כאילו מישהו עשה דיליט על המידע שהיה לכן במוח. ולכן כדאי להיערך מראש לקראת מפגש כדי שדבר כזה לא יתרחש ותוכלו להעביר את המידע שרציתן באופן הנכון ביותר!
גם אם אתן לא נשות זרקורים והבמות לא מדברות אליכן כלל, כנראה שבכל זאת תצטרכו מתישהו לדבר בפני קהל: קבוצת אימהות/חברות, מכרז או ריאיון עבודה, נאום/ימי עיון/כנסים/מפגשים מקצועיים/הדרכות ועוד. לדבר בפני קהל הן כמשתתפת והן כמעבירת המפגש/ההדרכה/הסדנא וכד'.
לפניכן רשימת כלים ותרגילים המחולקים לארבעה חלקים:
- הכנה רגשית – מחשבתית לקראת המפגש בו אתן נדרשות להציג
- היערכות טכנית למפגש
- התכוננות רגע אחד לפני ההצגה/פרזנטציה/הרצאה/שיחה/ריאיון עבודה וכו'
- במהלך הפרזנטציה עצמה (שם הבאתי גם הסבר אם את משתתפת שנדרשת לדבר/לשאול)
הכנה רגשית מחשבתית לקראת המפגש
- תרגול הרפיה ודמיון מודרך:
פשוט להרפות ולשחרר את המתח על ידי הליכה, מתיחות, נשימות עמוקות. לתרגל כמה פעמים ביום/בשבוע לקראת יום ההצגה. במהלך ההרפיה, לדמיין את עצמכן מציגות עומדות בפני הקהל. מה שנקרא ליישם דמיון מודרך ספציפי לכך.
גם אם אתן נדרשות לדבר בפתאומיות ולא התארגנתן לעשות דמיון מודרך/הרפיה סביב הנושא, אתן יכולות ליישם את הכלי באופן הזה: קחו אוויר, תנשמו, תחשבו מחשבה טובה כמו: "אני יודעת, אני מכירה, אני טובה בזה, הזדמנות לפרסם את… וכו'". כשתחשבו מחשבה טובה תוך נשימה עמוקה, תיכנסו כבר לאווירה נינוחה שתאפשר לכן לעמוד בנוחות מול הקהל ולדבר בפניו. - מחשבות טובות וחיוביות:
מרגע שנודע לכן עליכן להציג, היערכו לכך מבחינה קוגניטיבית: תתמלאו במחשבות חיוביות, מחזקות. מחשבות כאלו יגרמו לכן לתחושות שמחה, סיפוק, להתרגשות חיובית מקדמת, לאנרגיה טובה. כפי שכתבתי רבות בבלוג שלי, מחשבה טובה מביאה לרגשות חיוביים המביאים לתגובות חיוביות. - פיתוח כושר הצגה:
לא, לא חייבים ללכת ללמוד תיאטרון ולהיות שחקנית מדופלמת. כשהיה עלי להציג נושא בפני הכיתה, פשוט חשבתי על הדמות שהייתי צריכה להיות. למשל, מורה… וכך היה לי יותר קל להציג.. פשוט הרגשתי שאני "המורה" ולא אני התלמידה… כניסה לתפקיד אחר, מקלה מאוד את הדיבור בפני הקהל. במהלך הצגה וכניסה לדמות, נמצאים במקום אחר, בתחושה אחרת. לא מרגישים את המציאות הנוכחית העכשווית המלחיצה. מתנתקים לרגע מהווה, נכנסים כאילו לעולם אחר, לדמות אחרת. זה לא אני מדברת זה המורה… זה נכון שזה נשמע קצת הזוי ולא שפוי אבל זה באמת עובד! - פחד = דחף: אם יש בכן פחד נסו להתמקד בו ולחשוב מה מפחיד אתכן? הכישלון? החוסר בטחון? מה? ועבדו על המה הזה שגיליתם. התעסקו בעשייה, תדחפו את עצמכן לעשייה ותדחפו את הפחד הצידה. פשוט הסתכלו עליו במבט אחר. מזווית ראייה אחרת. ותאמרו לעצמכן: "מה, מזה אני מפחדת??? שיצחקו? אז נכון אולי לא נעים, אבל מפה לפחד ולרעוד בגלל שיצחקו?" ותשכנעו את עצמכן בזה…תדחפו הצידה את המחשבות המפחידות, המפילות. ותתגברו על הפחד מפני קהל.
היערכות טכנית למפגש
שיטה יעילה כמעט בכל תחום הינה "שיטת מאכ"ל". כאשר אני מתארגנת ונערכת לקראת הפרזנטציה אני שואלת את עצמי את ארבעת השאלות הקבועות שלי:
- מה ומדוע אני מציגה? (איזה נושא אציג ומדוע דווקא אני צריכה לעשות את זה?)
- איך ואיפה אני צריכה להציג (באיזה אמצעי אני מציגה: מצגת? דיבור ישיר? קבוצה? הרצאה? משחק? האם המפגש יהיה פרונטלי? מקוון? וכו')
- כמה זמן יש לי להצגה? (אם זה נתון לשיקול דעתי ואם לא, אני צריכה בכל אופן להגדיר ולדעת כמה זמן יש לי להצגה וכמה זמן יש לי עד למועד ההצגה)
- למי/למה אני מציגה? (מי יהיה הקהל שלי? לאיזה צורך הוא זקוק לי? מה המאפיינים שלו? כמות משתתפים? באיזו מסגרת ההצגה האם כנס או יום עיון? האם הדרכה? האם הרצאה חד פעמית? האם סדרה?
כעת נפרט את חשיבות כל אחת מהשאלות שלעיל:
כאשר נשיב לעצמנו תשובות לשאלות הללו, יהיה קל יותר להתמקד ולהכין את הנדרש לקראת המפגש עם הקהל.
פירוט שיטת מאכ"ל
- מה ומדוע אני מציגה?
יש להחליט על הנושא ולהבין מדוע דווקא אנו נבחרנו? כנראה, שזה משום שרק אנו יכולות להעביר את הנושא הזה עקב המומחיות שלנו (או כל סיבה אחרת). הבנה זו תיתן לנו כוח וחיזוק. שנית, נכיר את ה"מה" את הנושא. נלמד, נקרא, נחשוב, נתכנן, נתייעץ. נשאל שאלות ונחזור על התכנים כדי להכיר את הנושא על בוריו עד כמה שאפשר.
הכינו תוכנית ב' לכל מקרה של צורך. שמרו גם חומר והפעלה כגיבוי למקרה שיישאר זמן או שיעלה צורך אחר ממה שתכננתן. - איך ואיפה:
נבדוק מראש אם יש מיקום ואמצעי (איך להציג) להצגה. האם זה יהיה מקוון או פרונטאלי? לכל צורה יש צרכים שונים. אם המפגש מקוון צריך לדאוג לחיבורים טכניים, לקישור למשתתפים, לידע מחשובי, בזום או בפלטפורמה אחרת? צריכים לקחת בחשבון את כל הנקודות האפשריות. אם המפגש פרונטלי – יש לבדוק היכן המקום? מה יש בו ? איזה ציוד אצטרך להביא? ניתן את הדעת גם להיערכות מבחינה טכנולוגית? לדוגמא: כבלים איכותיים לחיבור יציב; מקום עם קליטה; מטען למחשב אם יש צורך; רמקולים וכו'. - כמה זמן?
הקצבת הזמן להצגה תאשר לנו להחליט איך בדיוק כדאי להעביר את המפגש. בנוסף נוכל להתאים את התוכן לזמן שהוקצב. תיעדוף התכנים על פי חשיבותם ועל פי המענה שאנו נדרשים לתת. נתמקד בעיקר ולא בטפל. - למי ולמה הוא בא?
נכיר את הקהל שנדע באיזה סגנון דיבור ואוצר מילים להשתמש. נהיה מודעות לסגנון הטבעי שלנו. לעיתים, יש נטייה לחזור על מילים שונות כמו מילות קישור כגון: כאילו, אז, אה.. אמממ וכד'. שימוש חוזר של מילים אלו יעייף את הקהל. נגרום לו לאבד סבלנות וריכוז. נבטא חוסר בטחון, חוסר מקצועיות. לכן, עדיף לעצור רגע ולחשוב, מאשר להגיד "אההה, אמממ". נתייחס גם לצורך שלשמו הקהל מגיע למפגש שנוכל לספק לו את המענה הנדרש.- תרגיל מעולה בנושא סגנון דיבור: כאשר אתן מכינות את ההצגה עצמה, כדאי שתתרגלו עם עצמכן מול חברה או מול מצלמה והקשיבו בסוף בתשומת לב למה שהצגתן. תראו איך אתן מדברות? באיזה טון וסגנון? האם אתן חוזרות על מילים? כיצד אתן עומדות? תראו את שפת הגוף שלכן… על כך מיד…
לפירוט נוסף אודות שיטת מאכ"ל – מאכל – לגוף ולנפש
שפת גוף
שפת גוף היא נקודה סופר קריטית וחשובה שיש לדעת, להכיר ולהעלות למודעות טרם המפגש. אתן לכן כמה טיפים שיעזרו לכן לשפר את עמידתכן הפיזית מול הקהל.
- עמדו בנוחות במקום הנדרש להצגה למשל אם יש דוכן נואמים, זה יכול לסייע. אם אין, נעמוד על הבמה כשהרגליים ברוחב האגן, לא קפוצות וצמודות מדי ולא מרוחקות מדי. וודאו שהברכיים לא נעולות אלא רפויות ומשוחררות. תשימו לב שאתן לו "נועצות" את כפות הרגליים בקרקע ושאתן לא נשענות רק על צד אחד אחרת תתעייפו מהר מאוד. תחושת עייפות וקושי פיזי יורגשו בהצגה שלכן, ותתקשו להתמקד, לזרום תרצו רק לסיים את מסכת הכאב הזו וחבל. הרי השקעתן כל כך!
- זכרו לעמוד בעמידה זקופה, בטן פנימה וראש מורם. טיפ: תחשבו שיש על קודקודכן מן חוט כזה שמושך אתכן למעלה…
- הכניסו בטן פנימה ונשמו נשימות רגועות.
- שחררו ידיים, גם הן לא צריכות להיות משולבות או מתחבאות מאחורי הגב/בכיסים. מדי פעם, טוב לדבר עם הידיים. שלבו אותן בדיבור מבלי להפריז בתנועות.
- התהלכו מדי פעם במרחב ואל תתקעו באותו מקום. בעיקר סביב שינוי/מעברי נושא. להראות במצגת איזה משפט (כן גם אם יש לכן שלט הצגה). דרך נוספת לתנועה במרחב תהיה בפניה לקהל בכל עת צורך התקרבו לקהל מזוויות שונות.
לא מומלץ להתהלך הלוך ושוב ללא תכלית.. זה מבטא חוסר בטחון וזה מציק לקהל. תחשבו שאתן מתבוננות בכדור שהולך וחוזר הולך וחוזר.. ושוב.. כמה זמן תצליחו להחזיק מעמד בהתבוננות בו? סביר להניח שזה יציק, ישעמם …
רגע לפני העמידה בפני הקהל
- נשמו נשימות עמוקות.
- זכרו שאתן מצוינות, שלמדתן ואתן יודעות פרפקט את כל החומר. ושגם אם ישאלו שאלה שאין לכן תשובה למרות כל מה שעשיתן ולמדתן, הכל בסדר. אין זה אומר דבר שלילי עליכן.. אמרו את האמת: "שאלה מצוינת שאפילו אני לא חשבתי עליה.. אני מודה לך על האתגר אחפש תשובה ואחזור אלייך…" זה נותן תחושה טובה בקרב הקהל, של אמינות של רצינות ואכפתיות.(וכמובן לעמוד במילה לחפש ולחזור עם תשובה או בלי אבל לחזור בכל מקרה).
- בצעו מס' מתיחות ותרגילי חימום לפני שתכנסו למפגש.
- חשבו שוב על הנושא ועל המשפט הראשון איתו אתן נכנסות לאולם. כדאי לבחור משפט מפתח, משפט שיעורר סקרנות, עניין. אפילו שאלה שאלתית שקשורה לנושא שלכן. איזושהי אמרה שתהפנט את הקהל ותגרום לכן להרגיש טוב עם עצמכן. שתכניס אנרגיה חיובית וצחוק משחרר.
- כנסו לאולם ההצגה ברגל ימין תרתי משמע תוך מחשבות חיוביות וחיוך מרוח על הפנים. גם אם אתן עדיין בשיא הלחץ החיוך על פניכן יגרום לכן לשחרור הלחץ ולהביא אתכן למצב רגשי רגוע ושמח יותר.
- דאגו לכל צרכי גופכן בטרם הכניסה למפגש ותקחו אתכן בקבוק מים שתוכלו להניח למקרה שתצטרכו לשתות. לחץ לעיתים גורם ליובש. יובש בגרון יגרום לכן לתחושה לא נעימה ולצורך בכחכוח.. מה שלא תמיד נעים לאוזני הקהל לשמוע..
בעת הפרזנטציה ומיד בסיומה
- התמקדו בנק' באולם/במרחב ההצגה. כאשר מתמקדים בנקודה מסוימת במרחב מבלי להביט ממש לעיני הקהל, אנו מתרכזים בה ולא בלחץ. השתדלו לבחור מקום להתבוננות שייתן תחושה לקהל שאתן איתו אבל בלי להסתכל אליו. אל תישארו כל הזמן באותה נקודה. מדי פעם עברו לנקודה אחרת. כדי שהמבט שלכן יופנה לכיוונים שונים.
תוך כדי דיבור ותחילת המפגש, תרגישו יותר בטוחות. הלחץ הראשוני ייפוג ויעלם ותוכלו להסתכל גם בעיני משתתפים בקהל. שימו לב- גם אז אל תאריכו מיקוד על אחד מהם. - שיתוף הקהל: לפעמים חשוב מאוד לשתף משתתפים. כדאי להציע ולא לקבוע ו"ליפול" על משתתפת לדרוש ממנה לדבר/להתנדב. היערכו לכך שיתכן שאף לא אחד יתנדב וזה בסדר. חשבו מראש על חלופות למקרים אלו.
- תזכרו תמיד לאורך כל המפגש שלמדתן, נערכתן והכל יהיה בסדר. התרכזו בתפקיד שלכן. עשיתן חזרות רבות, התכוננתן לשאלות שיכולות להישאל, למצבים שיכולים לקרות. הכנה טובה מקנה תחושת בטחון המשרה רוגע ושלווה.
- בסיום הפרזנטציה סביר להניח שתרגישו מיד ירידה, נפילת מתח כזו אך יחד עם זאת תחושה טובה, של סיפוק, של שמחה בעיקר עם הכל עבר בעיניכן בשלום. (שוב אם תכינו את עצמכן היטב- תצליחו "יגעת ומצאת – תאמין; יגעת ולא מצאת אל תאמין). שתו כוס מים. נשמו שוב כמה נשימות עמוקות וטובות, מתחו את הגוף שלכן שעבד קשה מאוד ותודו לה' ולעצמכן על שהצלחתן!
סיכום
באמצעות הכלים שלעיל, תצליחו לשלוט בעצמכן, בלחצים וברגשות שלכן בדיבור מול קהל. הכנה נכונה, טובה ויעילה תסייע לכן לדבר בפני הקהל באופן המיטבי ביותר. תשלטו בדיבור, בקול שלא ירעד. שהלב לא ידפוק חזק יותר מדי, הלחיים לא יסמיקו מבושה.. שליטה ברגשות היא כלי הכרחי להצלחת הנאום או ההצגה שלכן בפני הקהל.
חלק מהכלים הללו אתן יכולות ללמד את ילדיכן במידה והם ביישנים ולא פותחים את הפה בכיתה. כמו למשל לעודד אותם ביכולות שלהם, לתת להם משימות קטנות שהם במאמץ קל יוכלו להצליח למלא. צבירה של חוויות הצלחה מביאה לידי אושר, סיפוק ובטחון עצמי. מרכיבים חשובים כפי שראינו גם לדיבור בפני קהל. תלמדו אותם להתמקד בנקודות מסוימות במרחב למשל. דמיון מודרך, חשיבה חיובית והרפיה יכולות גם הן לעזור לילדים מאוד להתגבר ולהצליח לדבר כשהם נדרשים ורוצים בכך.
בהצלחה רבה!
לקריאה נוספת: