לאדם אחד הייתה גינת ירק קטנה ומטופחת. את כל כולו השקיע בה, בגינת הירק הקטנה שלו.
ביום מן הימים, בעודו עובד בגינתו, רואה ציפור קטנה משחיתה את יבולו. הגנן מתמלא בכעס כנגד הציפור ומחליט לטפל בה במידית. בעוד הציפור עסוקה באכילה מהנה, הוא לוקח פח גדול ולוכד אותה. הציפור המבוהלת מתחילה לצעוק ולצייץ בלחץ. הנה הגנן מתקרב שוב לעברה ומתכנן ככל הנראה לשחוט אותה.
הציפור נבהלה עוד יותר ובקול צווחני פונה אליו: "אני יודעת שאתה רוצה לשחוט אותי. אולי נדמה לך שמצאת ארוחה טובה ומשביעה, אבל אני חייבת לומר לך שאני כל כך קטנה. מלשחוט אותי לא תצמח לך כל תועלת… אין בי מספיק בשר שתשביע אותך ותישאר רעב כפי שהיית קודם.. לו תשאיר אותי בחיים אשכיל אותך בעצות טובות ונפלאות".
הגנן בפליאה גדולה מול הציפור אומרת לו "נו, מה העצות שלך?" והציפור עומדת על שלה: "רק אחרי שתחרר אותי מהכלוב שהכנסת אותי לתוכו ותבטיח כי לא תפגע בי, אייעץ לך עצות קדומות". שמע הגנן לקול הציפור ושחרר אותה. והציפור התעופפה למרומי עץ פתחה את פיה ואמרה:
" הסכת ושמע דברים נכבדים ויקרים אשר קבלתי מסבי שקיבל מסבו שקיבל מסב סבו. שלושה עצות יקרות ונדירות בנות אלף שנים. עצות שמורות שעוברות דור אחר דור בקרב בני משפחתי הציפוריים:
- בני, אל תיאנח על מה שאבד לך.
- אל תבקש מה שלא תוכל להשיג.
- ואל תאמין במה שלא יתכן להיות.
שלושת העצות הללו אין להם תמורה וערך, ואם לא תכיר עתה בתועלתם, אז לאחר זמן תתגלה לך תפארתם".
כה היו דברי הציפור החכמה. הגנן בשומעו כל זאת, שמח שמחה גדולה כי חשב שמצא מציאה יקרה. עמד במילה שלו ולא פגע בציפור. הציפור התעופפה בקול זמר ושקשוק כנפיים ופרחה לה לצמרת העץ. ממרומי העץ הגבוה שבגינת הגנן, קראה לגנן בקול גדול.
"גנן, גנן! אתה פתי שמאמין לכל דבר. אילו ידעת מה הפסדת כעת, היית בוכה כל ימי חייך".
משיב לה הגנן: " ומה הפסדתי ציפור?"
משיבה לו הציפור: "לו היית שוחט אותי, היית מגלה בתוכי מרגלית יקרה גדולה כגודל ביצת יענה והיית מתעשר עושר רב לכל ימי חייך!"
כששמע את דבריה, הגנן נפל ארצה, עצוב ומתוסכל על ההפסד הרב שהפסיד בשחרורו את הציפור. הוא מתעשת לרגע וקורא לציפור: "ציפור יפה אולי תחזרי אלי? אשמור עלייך מכל משמר, ואחמול עלייך כאל בבת עיני!" ברוב עיצבונו, ניסה הגנן להחזיר את הציפור אליו בדברי פיתוי שקריים וכוזבים.
אך הציפור החכמה קראה אליו ממרומי העץ עליו ישבה: "אוי גנן סכל שכמותך! אני רואה שלא הקשבת לדבריי. אפילו רגע אחד לא השכלת ליישם את העצות שייעצתי לך. הרי אמרתי לך לא להיאנח על מה שאבד לך, ולא לבקש את מה שלא תוכל להשיג ולא להאמין למה שלא יתכן. הרי אתה רואה שהנני במרומי העץ וחופשיה, ואתה נאנחת על בריחתי ממך. עוד בקשת להשיג אותי והרי הנני חופשיה ולא אשוב אליך שתעשה ממני מטעמים.. והעצה הגדולה מכולם איך האמנת במה שלא יכול להיות? איך חשבת שיכולה להימצא בתוכי מרגלית יקרה גדולה כגודל ביצת היענה והרי הנני ציפור קטנה ורזה..? הרי זה לא יתכן…
את המשל שיכתבתי מתוך משל שהובא בספר "תשובה מחיים" לגאון רבנו יוסף חיים, בעל ה"בן איש חי" זצוק"ל.
מוסר השכל:
מה אפשר להוסיף על משל עצום וגדוש בחכמה זה? נייחל שנצליח ליישם את העצות החכמות…
הסיפור מתאים כמובן לילדים ולמבוגרים. להלן מס' שאלות מנחות לדיון עם ילדים, מתבגרים, נשים, ובינך לבין עצמך..
- מה הייתם עושים במקום הגנן לו הציפור הייתה מבקשת מכם שתשחררו אותה?
- מה עלה במחשבתכם כאשר הציפור צעקה: "אתה פתי שמאמין לכל דבר. אילו ידעת מה הפסדת כעת, היית בוכה כל ימי חייך"..
- הרחיבו עם הילדים על שלושת העצות.. לבקש מהם שיביאו דוגמאות מתוך עולמם.
בהצלחה !!!!!!!
תודה על כל הרעיונות
אני שמחה לחלוק מהידע ומהניסיון שלי. תודה לך על המשוב החיובי.