כולנו באותה ספינה

משל בנושא ערבות הדדית

המשל "הקודח בספינה" הוא משל המופיע במדרש ויקרא רבה, פרשה ד, ו ובמדרש ילקוט שמעוני על ספר ירמיהו (רמז שלד). להלן תוכן המדרש:
שנה חזקיה: "שה פזורה ישראל" (ירמיה נ, יז): "מה דרכו של שה? לוקה באחד מאיבריו וכלם מרגישים". כך הם ישראל. אחד מהם חוטא וכלם מרגישים.
"האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" (במדבר טז, כב):שנה ר' שמעון בן יוחאי: משל לבני אדם, שהיו נתונים בספינה. נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: למה אתה עושה כך? אמר להם: מה אכפת לכם? לא תחתי אני קודח? אמרו לו: מפני שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה".

עד כמה המדרש.. ולהלן סיפור שכתבתי להסביר לילדים טוב יותר את עניין הערבות ההדדית. אם אחד פוגע באחר, כולם נפגעים. כי כולנו כמו גוף אחד…

הכנות להפלגה

משפחת ישראל, מנתה זוג הורים ו 3- ילדים קטנים. באחד הימים, ההורים החליטו שהמשפחה זקוקה להתאווררות קצרה ולכן יצאו להפלגה. במסעם בים יראו נופים עוצרי נשימה, ינוחו ויחליפו כח… יפה מאוד, כולם מאושרים ומצפים למועד ההפלגה. בהתקרב העת, כולם עסקו בהכנות. אמא הכינה ממתקים, אפתה עוגיות, והילדים סייעו לארוז מזוודות.

"מה אקח לי לטיול?" התלבט רובי בן ה-8 "טוב. אז ככה. אני צריך בגדים, אקח לי גם את הספר הזה, וגם את זה, וכמובן את הסידור שלי ואולי המשחק הזה למקרה שאשתעמם… אה וגם את זה". ה"זה" הייתה ערכה של סכיני גילוף קטנים ומקדחה קטנה. רובי אהב מאוד לגלף וליצור כל מיני דברים מעניינים מעץ. זה היה הכיף שלו, התחביב האישי שלו. וכך כל ילד וילד במשפחה וההורים ארגנו והכניסו את הציוד שלו את הם זקוקים או עלולים להזדקק במהלך ההפלגה.

ליל ההפלגה הגיע. אמא מוודא שהכל הוכנס למזוודות. שכלום לא נשכח. הילדים בודקים שוב. מרוב התרגשות וציפיה כולם התקשו להירדם, אך איכשהו הלילה עבר. לפנות בוקר התעוררה המשפחה, ערכה הכנות אחרונות ונסעה לנמל.

שם חיכתה הספינה שבה היו צריכים להפליג. הילדים עומדים נרגשים, מתקשים לעמוד בשקט. ההורים מנסים להרגיע אך ללא הרבה הצלחה… הנה הצופר נשמע. המשפחה מתקדמת במהירות לעלות על סיפון הספינה. גוררים את המזוודות וקדימה למסע!

ההפלגה

"איזה כיף" צעקו הילדים המאושרים. "וואו תראו אילו גלים גבוהים!" אמר רובי לאחיו" האופק הנפרש למול עיניהם היה מראה מדהים. העיר ממנה התרחקו הפכה לקטנטנה ובקושי נראתה… כעת גם המגדלים הגבוהים כבר לא נראו. זהו. הם הפליגו ונמצאים בלב ים. כעת הנוף החדש שהם רואים הוא רק שמיים וים. כאילו מתחברים אחד לשני. האוויר צח, מלוח, הספינה שטה, אנשי הצוות במקומם ובתפקידם כולם. חלק מהנוסעים מפטפטים, חלק מהילדים משחקים, אחרים מתבוננים ויש לומדים ומנצלים את זמנם לתועלות חיוביות ויעילות.

הוריו של רובי נכנסו לתא בו ישהו למשך ההפלגה וארגנו את הציוד הנדרש. לאחר זמן מה בקשו מהילדים להיכנס לטעום משהו. לאחר מכן חזרו שוב הילדים לסיפון. השמש שלחה קרניים מנצנצות לעבר הים. לרובי היה נדמה כאילו הים גדוש באוצרות זהב. הוא נצנץ באופן מרהיב. "הים והשמים, איזה מראה מרגיע ומעורר השראה והתפעלות. תכול הים וכחול השמים.. נוף יפיפה" חשב רובי בינו לבין עצמו. וכך עבר לו היום הראשון של ההפלגה. נכונים להם עוד 4 ימים מלאים.

הילדים שמחים ומאושרים אך גם מאוד עייפים. מוקדם בערב עלו על יצועם ונרדמו חיש מהר. למחרת בבוקר התעוררו עם זריחת החמה. לאחר התארגנות בוקר שכללה כמובן תפילה וארוחת בוקר, עלו שוב הילדים על סיפון הספינה. חלקם כבר התחילו להתיידד עם הקפטן. זה המנהיג של הספינה שמנווט אותה ומורה לכולם מה לעשות. רובי הביט בסקרנות בעבודת המלחים. באיזו מהירות הם מטפסים לתורן!

לאחר יום נוסף של שהות בספינה, רובי התחיל להשתעמם.. הוא כבר מכיר בעל פה את שמות המלחים ואת עיסוקיהם השונים. לדעתו הוא כבר מסוגל לנווט את הספינה בעצמו! אך כמובן לא אפשרו לו "אתה עוד ילד קטן, אתה צריך לגדול וללמוד עוד כדי שתוכל לנווט ספינה.. לך תשחק קצת עם שאר הילדים.." הציע לו הקפטן.

היצירה

רובי קיבל את הצעתו של הקפטן וחזר לתא. ההורים שלו נחו צהריים בתא שלהם. הילדים הקטנים שחקו במשחקים של קטנים. רובי השתעמם נורא. פתאום עלה בליבו רעיון… הוא ייצור משהו.. יש לו את ערכת סכיני הגילוף הקטנים והמקדחה. אז קדימה לעבודה… אבל חסר לו את העיקר.. כלי יש לו אך מה יגלף?

הביט רובי בתאו הקטן. הביט לכאן ולפה וגם לשם. והנה גילה פינה נחמדה למדי. בפינה זו גילה רובי קרש עץ נחמד אותו יוכל לגלף. הקורה הייתה מחוברת אומנם, אז הוא קדח פה ושם והוציא חלק מהקורה. פתאום עלתה לו מחשבה: "רגע אולי אסור? בעצם למה שיהיה אסור? הרי זה התא שלי, אבא ואמא שלמו עליו. ובספינה יש כל כך הרבה עץ אז אם לחקתי קורה אחת אף אחד לא ירגיש.. והיא גם ממש קטנה לא ישימו לב ולא יזיק לאף אחד. זה האזור שלי בכל מקרה ובכלל, הקפטן אמר לי להתעסק במשהו ולשחק… וגם בסוף אני רוצה לתת את זה כמתנה מזכרת ממני לקפטן על ההפלגה.. כן אין שום בעיה. אני יכול להמשיך. הנה אזיז את המיטה קצת ככה, זהו עכשיו זה מושלם אף אחד לא יראה כלום."

רובי קדח והוציא את כל הקורה כולה. הוא החל לגלף, שכבה שכבה לאט לאט. בזהירות, בעדינות, בתשומת לב מרובה. והוא מגלף ומגלף. חופר בעץ עמוק יותר, ויותר עמוק. משליך הצידה את כל הנסורת שנשרה. אך חסר לו עוד קצת עץ.. אז הוא החליט לקחת עוד קורה אחת זו שהייתה מתחת לקורה שכבר לקח… הנה איזה יופי הוא יצר עיטורים נחמדים למדי חיבר את שתי הקורות יחד עיטר אותן יפה יפה ….

נעמד והביט בהתפעלות במעשה ידיו: "וואו איזה יפה יצא לי, בטח הקפטן יהיה מרוצה ממש.. והכל חינם אין כסף… במתנה ובאהבה ממני… ".
רק חבל שלא הביט תחתיו … היה מגלה אסון נורא שעליו הוא אחראי… רובי עסוק ביצירתו ובתחושת האושר שלו, לכן גם לא הרגיש במתרחש בתא ובספינה…

הסכנה

"רובי רובי! אתה פה?" קרא אבא, "חפשנו אותך בכל הספינה. הקפטן והמלחים טוענים שיש בעיה בספינה. הם אינם מצליחים למצא את מקור הבעיה אבל הספינה נוטה על צידה. כנראה שיש חשש של פגיעה בספינה ומים הי רגע, מה קורה פה? החדר כולו מוצף במים, רובי מהר בוא עלה לסיפון מהר". רובי נבהל לא מבין על מה המהומה.. ומה קרה? מים? וואי זה נכון כל הרגליים שלו רטובות… מרוב שהיה עסוק לא שם לב לכך בכלל. מה יהיה על יצירת הפאר שלו? אולי המים ישחיתו אותה? אך בעצם היא עשויה עץ היא בטח צפה… ובכלל מה יהיה עליהם? חשב תהה בינו לבין עצמו רובי. ועדיין לא מבין…

"קפטן! קפטן! בואו לכאן בחדר של הילד, החדר שלו מוצף מים ראו… בואו מהר" המלחים יחד עם הקפטן רצו בזריזות וירדו בגרם המדרגות הצר. רובי החל לצעוק "אבא אבא מה הולך להיות לספינה? אני מפחד.. הספינה הזו, סתם אמרת לי שהיא חזקה, ויציבה.. תראה מה קורה.. החדר שלי מוצף במים.. מה יהיה? אנחנו נטבע? אמא!" האם בזריזות לקחה את ילדיה ויחד עם שאר נוסעי הספינה התקבצו כולם על סיפון הספינה מבוהלים עד עמקי נשמתם.

הקפטן ואנשיו נכנסו לחדר של רובי. וחפשו את מקור חדירת המים. הם הזיזו את הריהוט, דחפו את המיטה. וכמובן גילו את החור הענק שנוצר בעת שהוציא -תלש רובי את שתי הקורות… ועל המיטה גילו את יצירת הפאר שבאמת הייתה יפה מאוד אבל כמעט והמיטה עליהם אסון! "ווואו תראו, מסרות שתי קורות עץ המים חודרים לספינה מכאן. וזה מסביר את היצירה שהכין.. תשמע אדון ישראל אין לנו עכשיו לדיבורים צריך מהר מהר לבקש מהרבה גברים להגיע לעזור לנו לשאוב את המים. צריך לפרוס שמיכות הכי עבות שיש וקורת ולנסות לתקן את התקלה זמנית אני אנסה לנווט את הספינה לחוף הקרוב ביותר. מלחים קדימה לעבודה".

ההצלה

בזריזות רבה עלה אדון ישראל לסיפון ביקש מנוסעים רבים לבוא לעזרתם. הקפטן וציבור הנוסעים שלא יכל לסייע כמו הנשים והילדים הללו להתפלל לרוח שתנשב במפרסים ותסייע לספינה להגיע לחוף מבטחים כמה שיותר מהר לפני שיארע אסון חלילה. אביו של רובי שהבין שבנו גרם כמעט לאסון הרגיש אשמה נוראה ולכן היה הראשון שהתנדב לסייע לצוות ופעל בכל כוחו לתיקון הנעשה. הנוסעים היו בלחץ אדיר.

ב"ה בעזרת הערבות ההדדית, בכוחות משותפים ולאחר מאמצים רבים, הם הצליחו לשאוב כמה שיותר מים ועבדו ללא לאות ובלי שום הפסקה. חלק מהגברים הניחו קורות חדשות וניסו לתקן את החור. סוף סוף הקפטן הצליח לעגון במקום בטוח.
"כולם לרדת מהספינה!!".

רובי התבייש נורא אומנם לא הבין בדיוק מה קרה אך הבין שהוא גרם לדבר נורא. לכן ישב בשקט ולא דיבר. משפחת ישראל עצרה לנוח במקום בטוח, מוצל ושקט.

שיחת אם לבנה

"רובי!" פנתה האם, "מה עשית בחדר?"
"אני? שעות עבדתי על יצירת פאר.. רציתי לתת מתנה לקפטן, להשאיר מזכרת ממני קורות עץ מגולפות ועכשיו אינני יודע מה עלה בגורלה בכלל"
"רובי, האם הקורות היו שלך? הבאת אותן מהבית?"
"לא אמא. השתעממתי ורציתי לתת מתנה לקפטן. זה החדר שלי… מותר לי לעשות בחדרי מה שאני רוצה לעשות… זאת זכותי. וראיתי שיש בתא עוד הרבה הרבה קורות.. ובכלל לקחתי רק קורה אחת ולא הספיק לי אז לקחתי עוד אחת… אבל זה היה רק בחדר שלי אמא. אני מבטיח אני לא שמתי מים בכלל. רק לקחתי קורה אחת ועוד אחת. ורציתי לתת מתנה לקפטן…"

"אתה לא מבין מה עשית רובי? לקחת קורה שלא הייתה שלך. בלי רשות. לא הסתפקת באחת, לקחת עוד אחת. הקורה הזו הייתה חלק מהספינה. היא מנעה מהמים לחדור. ברגע שהוצאת אחת המים החלו להיכנס… ולא הרגשת בזה אפילו. ואז לקחת עוד אחת ומים רבים יותר נכנסו. בשלב זה כבר הרבה מים חדרו לחדר. ועדיין לא הרגשת ולא שמת לב. אבל אנחנו כן. פתאום הספינה החלה לנטות על צידה.. כולנו היינו מבוהלים ממש. חשבנו שנתקלנו בסלע בים שפגע בספינה.. אך הסלע הזה… לא היה אלא אתה."

"אוי אמא אני מצטער.. לא חשבתי…" בכה רובי בכי תמרורים.
"אני יודעת שלא התכוונת. ב"ה שעלו על זה בזמן. ה' עזר וצוות המלחים המיומן יחד עם אבא וכל הנוסעים הצליחו לשאוב את המים בזריזות ולתקן תיקון זמני את הקורות החסרות. ה' שמע לתפילותינו והציל אותנו".

הלקח הגדול

"אמא אני לא מבין אבל המים היו רק בחדר שלי… למה כל הספינה צריכה לטבוע אם זה רק בחדר שלי?"
"רובי", אמרה האם. "כולנו באותה ספינה… אם אתה פוגע בתא שלך, אתה פוגע בכל הספינה כולה. ככה זה. אם המים חודרים לתא שלך, הם יכולים לחדור לעוד אזורים בספינה. הם מעמיסים על הספינה. ואם לא היו מתערבים בזריזות שכזו, מזמן הספינה הייתה שוקעת וכולנו טובעים! עכשיו, אנו נשלם על הנזק שגרמת. לא התכוונת לכך בסדר. להבא תחשוב על המעשים שלך. המעשה שעשית חמור מאוד. אני מניחה שאתה כבר מבין ותזכור:

אל תשתמש במה שאינו שלך בשום אופן. זו גניבה. זה גזל. גם אם יש לך כוונה טובה. גם אם לדעתך לא יהיה שום נזק לאף אחד.
דבר נוסף, זכור שיש השלכות למעשים שלך שאינם רק קשורות אליך.. כולנו יחד באותה ספינה. ואם אתה פוגע בתא קטן בספינה, כל הספינה נפגעת יחד עם אנשיה…

"כן אמא, עכשיו אני מבין מה עשיתי, אבל חשבתי שיש להם הרבה עץ בספינה אז אם אקח קצת לא יקרה כלום.. וזה היה רק בתא שלי.. לא חשבתי שזה יפריע למישהו אם אני רק בתא שלי .. הספינה הזו גדולה וחזקה… דרכו את הים…עכשיו אני יודע שטעיתי… אני מבקש סליחה. להבא אזכור את מה שאמרת לי…

בקשת סליחה

לאחר השיחה החשובה, יצאו בני המשפחה לסיבוב קניות קצר. הם החליטו לרכוש לרובי כמה חפצים למנוע השתעממות חוזרת.. לאחר מס' שעות, נשמע צופר הספינה, וכל הנוסעים עלו חזרה. רובי עלה לאט. בביישנות גדולה הוא קצת חשש מתגובות הנוסעים. אך הבין שלא כועסים עליו. "כנראה מבינים אותי", שמח. הוא ניגש לקפטן בראש מושפל, ובחצי פה ביקש "סליחה על הטעות הנוראה שעשיתי היו לי כוונות טובות. להבא אני אזכור. והנה קפטן זה דמי הכיס שלי אני רוצה לפצות אותך על הנזק שגרמתי בספינתך".

"תודה ילד, אבל אין צורך אבא שלך כבר הסדיר את העניין אל תדאג. תשמור את הכסף לעצמך תקנה בו דברים שימושיים. ותראה כאן.." הקפטן הצביע לעבר ההגה של הספינה. לידו עמדה יצירת פאר… "הו, מצאתם את היצירה שלי?" "כן ואני אשמור אותה למזכרת.. למדתי ממך ילד." "ממני? מה יש ללמוד ממני גרמתי להרבה נזקים זה לא דבר טוב ללמוד". "לא, כמובן שלא. אבל למדתי ממך שלהבא אם יש ילדים בספינה צריך לדאוג שלא יהיה להם משעמם. צריך להשתמש ביצירתיות לדברים מועילים ולדעת להודות על טעויות, לתקן אותם להתנצל. אז תודה ילד לא אשכח אותך. ועכשיו אתה מוזמן לשהות לצידי ליד ההגה אלמד אותך לנווט את הספינה".

"מה באמת?? איזה יופי!! אני שמח!!! תודה רבה לך קפטן!!" רובי מיד חבש כובע מלחים שהעניק לו הקפטן ונעמד לצידו. הנסיעה חזרה לעיר מגוריהם, נעשתה בנעימים וללא תקלות מיוחדות.

את חווית ההפלגה – רובי ומשפחתו לעולם לא ישכחו וגם לא את הלקחים שהפיקו ממנה…

סיכום ודיון עם ילדים

המסרים משולבים כמובן בסיפור ומיותר לחזור עליהם שוב.. לכן אגש ישר לשאלות והצעות לפעילויות:

במהלך הקראת הסיפור תנו לילדים לנחש את ההמשך, שאלו אותם מה הם היו אומרים? חושבים? עושים? מה לדעתם לא היה תקין?
הילדים יכולים לספר בעצמם את המסרים שהפיקו מהסיפור
שימו לב לעניין הערבות ההדדית. מה היה נדרש לעשות כדי למנוע מהבעיה להיווצר בכלל בספינה?
בקשו מהילדים לצייר/לבטא באיזו צורה סצנה אחת מהאירוע או לתאר לקח שהפיקו מהסיפור בדרך יצירתית
לאיזו מהדמויות אתם מתחברים ולמה?
נסו לדמיין איזו יצירת פאר הכין רובי? נסו להכין אותה מפלסטלינה, עיסת נייר או בכל אמצעי אחר שתרצו
פתחו דיון סביב נושא הערבות ההדדית, החשיבה על הזולת… ולמה זה כל כך חשוב לחברה

סיפורים נוספים בנושא עזרה וערבות הדדית, חשיבה על הזולת: