סיפור יונה הנביא לילדים

אימהות, נשים, גולשות יקרות,

סיפור יונה הנביא הוא אחד הסיפורים בתנ"ך המדהימים ביותר. יש לו מן עוצמה כזו מיוחדת, מן סיפור קסום כזה יונה שנמצא בתוך בטן הלוויתן, והסערה בים… יש בסיפור הזה משהו עמוק וחזק המעביר מסרים חשובים לחיים ולא רק בתקופת החגים.

יונה, כאמור, הוא ספר בתנ"ך השייך לכתובים (תנ"ך= תורה, נביאים, כתובים) והינו הספר החמישי בחלק תרי עשר. יש בו ארבעה פרקים שאותם קוראים בבית הכנסת ביום כיפור, לאחר קריאת התורה במנחה. כלומר, ספר יונה הוא קריאת ההפטרה של מנחה של כיפור.

רקע על יונה הנביא

על פי חז"ל, יונה הנביא היה בנה של האישה הצרפתית אותו החיה אליהו הנביא. יונה היה תלמידו של אליהו, ובהמשך הפך לתלמידו של אלישע הנביא (תלמידו של אליהו הנביא).

יונה חי כ 200 שנה לפני חורבן בית המקדש הראשון. הוא התנבא על אשור בתקופת ירבעם בן יואש מלך ישראל.

השליחות

יונה חי בארץ ישראל, ארץ הקודש. ה' מתגלה אליו ומצווה אותו ללכת אל נינווה העיר הגדולה, ולאמר להם לשוב בתשובה, אחרת ה' יהפוך את העיר ויביא עליה חורבן לאור התנהגותם הרעה.

יונה, מסיבות מסוימות, איננו רוצה לקיים את בקשתו של ה' ומחליט ללכת לחוץ לארץ. שם, ידע יונה, ה' לא מתגלה בנבואה אלא אם הנבואה קשורה לארץ ישראל (כפי שהיה עם יחזקאל הנביא). ומאחר שמשימתו היא לתושבי נינווה ולא קשורה לארץ ישראל, הוא מחליט לצאת לחוץ לארץ כך, ה' לא יבקש ממנו שנית להגיע לנינווה להורות להם לחזור בתשובה.

הפלגה לתרשיש

יונה מחליט לצאת לחו"ל ומגיע לנמל יפו. מרחוק רואה הוא ספינה העומדת להפליג. הוא מזדרז ופונה לקברניט, לרב החובל: "שלום לך אדוני רב החובל, לאן הספינה מפליגה?" משיב לו הקברניט "לתרשיש". "מצוין, אני מצטרף אליכם לנסיעה" עונה יונה, קונה כרטיס ועולה לספינה.

בהישמע הצופר, צוות האוניה מרים עוגן וזו החלה בהפלגה. השמש הטובה, שולחת את קרניה החמימות והמרפאות לכל עבר. הקרניים הנשברים על גלי הים התכולים, השלווים והנעימים שיוו לים מראה עוצר נשימה. מי הים נצצו וזהרו. נוף קסום התגלה לנוסעי הספינה. איזה כיף, איזו שלווה, איזה ריח ים נפלא!

המלחים עובדים בנאמנות ובמקצועיות. בידו הרמה ובפיקודו המסור של רב החובל משיטים הם את הספינה בלב הים, בדרך הנכונה, המובילה תרשישה. בינתיים, הנוסעים מפטפטים להם בידידות, מחליפים חוויות ועורכים היכרות אחד עם השני. רובם היו סוחרים שחיכו להגיע לתרשיש למכור את מרכולתם.

באמצע ההפלגה, פתאום וללא כל התרעה מוקדמת, רוח עזה החלה לנשוב. רוח ים חזקה, אדירה, הגלים עולים ומתנפים בעוצמה בדפנות הספינה. סערה של ממש פרצה. כל הצוות יחד עם הנוסעים נתקפו בפחד ואימה.

סערה בלב הים

הנוסעים כולם התחילו לבכות, לצרוח ולהתפלל מקירות ליבם, כל אחד לאלוהיו, האחד לאלוהי השמש, השני, לכוכבים, השלישי לעצים ולאבנים, האחר לפסלים אחרים. כך כולם. חוץ מאדם אחד.

רב החובל הלחוץ והמודאג, החל להורות לצוותים את אשר עליהם לעשות. "כולם לסיפון! היאחזו היטב במעקה הספינה שימו לב היזהרו מפני החלקה, אתה", מורה רב החובל לאחד המלחים, "עלה לראש התורן ובדוק את האופק, ואתה, פונה רב החובל למלח אחר, תדאג לעוד כמה אנשי צוות שיעזרו בפינוי הספינה מכל עול מיותר" וכך המשיך רב החובל להמטיר הנחיות והוראות כדי לנסות לגבור על הסערה ולהביא את הספינה לחוף מבטחים. חותרים המלחים ללא הרף, מהר ומהר יותר, מנסים לגבור על הרוח המושכת את הספינה לכיוון הנגדי, והגלים מנגד עולים מעלה ומעלה נשטפים על הספינה ומאיימים להציפה. אנשי צוות נוספים משליכים לים מה שאפשר, גורפים מים וממלאים דליים אותם הם שופכים חזרה לים, כדי להקל על הספינה. אך נראה שכל מאמציהם מיותרים.

בשלב זה, יונה הנביא מחליט לפרוש וללכת לישון בתאו בספינה. הנוסעים ממשיכים להתפלל ממעמקי ליבם שירחמו עליהם האלוהים שלהם שלא ימותו בטביעה. רב החובל ששם לב להיעדרותו של נוסע נוסף, הולך לחפש אותו. והנה מוצא הוא אותו ישן במיטתו בשלווה:

קורא אליו רב החובל ואומר "בן אדם, קום! מה לך נרדם? קום קרא לאלוקיך אולי יעזור לנו ויושיע אותנו מן הצרה הזו". קם יונה ויוצא לסיפון האוניה. הסערה ממשיכה להשתולל בעוצמה אדירה.

פתאום נשמע קולו המשתומם של המלח העומד בראש התורן: "חברים!! הסערה היא רק סביב הספינה שלנו! אני רואה אוניות וספינות רבות מסביבנו כולן שטות בנחת, על גלים שקטים, רק אצלנו יש סערה!"

הנוסעים הסיקו את המסקנה המתבקשת: "כנראה שאחד מאתנו הוא הגורם לסערה הזו, בואו נערוך הגרלה. כך, נדע בשל מי באה הרעה הזו אלינו ומה לעשות כדי לתקן ולהציל את חיינו".

ההגרלה ותוצאתה

כפי שהוצע, כך נעשה. רב החובל עורך הגרלה: הוא לוקח פתקים זהים ורושם את שמות כל האנשים השוהים באונייה. הוא מקפל אותם טוב ומכניס לשק שחור. כדי שההגרלה תהיה אמינה וטובה, הוא בוחר איש צוות אחר להוציא פתקה.

ושמו של יונה עלה בגורל. נבהלו האנשים כולם ושאלו אותו: מי אתה? מאין באת? מה אתה עושה? איזה מעשה עשית שגרם לסערה הזו?" השיב להם יונה: "איש עברי אני (יהודי), מארץ ישראל הגעתי ואני שייך לעם ישראל, שאלוקיו הוא אלוקי השמים והארץ שברא את כל העולם. בורח אני מה' שביקש ממני לנסוע לנינווה להורות להם לחזור בתשובה". נבהלו האנשים בהלה גדולה ונוראה "מה זאת עשית לברוח מלפני ה'! ומה נעשה עכשיו שהים יירגע מזעפו ונינצל מהסערה הזו?".

"תזרקו אותי לים והים ינוח מכעסו. אני יודע שהסערה הזו עליכם, באה בגללי". האנשים, לא הסכימו להשליך את יונה. ניסו המלחים להשיט את הספינה לעבר שטח אדמה, ניסו וניסו אך לא הצליחו. הסערה גדולה וחזקה יותר. חששו הם מאוד לחייהם מנגד, חרדו ולא רצו להשליך את יונה ולגרום למותו בטביעה בים. פתחו ואמרו לפני ה': אנא ה', בבקשה תציל אותנו שלא נאבד בגלל אדם אחד ואל תגרום לנו לשפוך דם נקי, אתה ה' כפי שרצית לעשות, עשית".

בלית ברירה ובלב כבד לקחו את יונה והשליכו אותו לים. מיד נח הים מזעפו והסערה חלפה. ראו כך, השליכו לעבר יונה חבל ובקשו ממנו לתפוס אותו שיוכלו להעלותו חזרה לספינה. אך רק נגע יונה בספינה שמיד חזרה הסערה והים הלך וגעש סביבם.

הבינו שאין להם ברירה אלא להשאיר את יונה שם בים והים שב להיות שליו ונעים. כשראו זאת הנוסעים כולם חרדו מה' ויראו ממנו יראה גדולה. מיד זבחו זבחים לה' ונדרו נדרים.

יונה בבטן הליוויתן

יונה בים נע ונד בין הגלים. לפתע מתקרב אליו דג גדול, פותח את פיו ובולע אותו, את יונה. יונה נמצא כעת בבטן ליוויתן גדול. נעים לו דווקא, המקום מרווח אוויר נכנס דרך פיו הרחב של הלוויתן וליונה לא חסר דבר. לאחר שלושה ימים, ה' רואה שיונה חי בטוב ובנעימים במעי הדג, מחליט לגרום לו להתפלל אליו ולהתחרט על מעשיו על מנת שילך לנינווה ויזהיר אותם לחזור בתשובה.

ה' פוקד על הליוויתן להקיא את יונה, וזה מציית לו מידית. יונה נשלך חזרה לים ויד מגיע דג אחר ובולע אותו. הפעם הדג קטן יותר, ובמעיו אין מספיק מקום. כעת, צר לו ליונה, צר תרתי משמע. הוא מבין את טעותו, ומתחרט בלב נשבר. בוכה הוא בפני ה' ומבקש את סליחתו בתפילה נרגשת היוצאת מלב שבור ואוהב. כן, אין שלם מלב שבור….

וה' שמע לתפילתו של יונה וציווה על הדג להקיא את יונה על היבשה. וכך עשה הדג. יונה הנביא כעת עומד ביבשה וה' פונה אליו שנית ומצווה עליו ללכת לנינווה לקיים את בקשתו.

יונה בנינווה

הוא ממהר לקיים את דבר ה' וה' מסייע בידו ועושה לו נס קפיצת הדרך. במקום שלושה ימי הליכה שנדרשו לו, הוא הגיע לנינווה ביום אחד בלבד!

הנה, עומד הוא בכניסה לעיר הגדולה וקורא בקול גדול לתושבי העיר: "הקשיבו הקשיבו, עוד ארבעים יום ונינווה נהפכת". שמעו התושבים את דבריו והאמינו לו.השמועה נפוצה לכל עבר והגיעה עד לארמון המלך. כששמע זאת המלך, הסיר מעליו מיד את האדרת המלכותית שלו, לבש שק ואפר וציווה על כל נתיניו לשמור צום שלושה ימים קטנים, גדולים וכל בעלי החיים. וכרוז מטעם המלך עבר ברחבי העיר וקרא: "תושבי נינווה היקרים, גזרה היא מטעם המלך לאור דבריו של הנביא יונה, שימו לב שימו לב, המלך אסר על אדם, קטן כגדול וכן על כל במה וחיה לאכול, לשתות ולרעות במשך שלושה ימים. בימים אלו נתכסה כולנו שק ואפר, נבכה לה' ונשוב בתשובה. כל אחד יעשה חשבון נפש וישוב מדרכו הרעה ומהחמס (גזל) שיש בכפינו. שימו לב שימו לב ופעלו על פי ההנחיות אולי ירחם עלינו ה' ויסלח לנו על התנהגותינו. " כך עבר הכרוז משכונה לשכונה והעביר את דבר המלך.

יהרו האנשים לקיים את מצוות המלך, ולא שתו, ולא אכלו, צמו והתפללו וחזרו בתשובה.

שמע ה' לתפילתם, סלח להם וחזר בו ולא הביא חורבן על העיר.

יונה והקיקיון

ראה כך יונה וכעס אמר לפני ה': לכן לא רציתי לבוא לנינווה ובחרתי לברוח לתרשיש. ידעתי שאתה רחום וחנון ותסלח להם". עוד דיבר יונה עם ה' וביקש ממנו שייקח את נפשו כי עדיף לו למות.

יצא יונה מחוץ לעיר ומצא פינה לנוח בה. בנה לו סוכה ונשכב לנוח. השמש החמה קפחה על ראשו של יונה, וה' הצמיח לו עץ קיקיון שיגן עליו מפני השמש. למחרת בבוקר עם זריחת החמה, שלח ה' תולעת, שפגעה בקיקיון והביאה לייבושו. מיד לאחר מכן,שלח ה' רוח קדים חרישית והשמש נגלתה מכה בעוצמה רבה על ראשו של יונה. מרוב החום, יונה התעלף וביקש מה' שייקח את נפשו וימות. הוא לא מסוגל לסבול את הקושי הזה.

אז אמר לו ה': רחמת על עץ הקיקיון, עץ שלא עמלת להצמיח אותו, שלא טרחת עליו בכלל. עץ שבן לילה נהיה ובן לילה נעלם. אז איך אני לא אחוס וארחם על נינווה העיר הגדולה שיש בה יותר שתים עשרה ריבוא אדם שלא יודע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה?.

מוסר השכל

סיפורו של יונה הנביא מותיר אותו משתוממים מצד אחד ומלאים התפעלות והערכה. כן, לא ברורה לנו דרכו של יונה בבריחתו מה'. וכי אפשר באמת לברוח מפניו? מובן שלא.. הרי כל העולם כולו שייך לו, לה'… ליונה היו סיבות לבריחתו, ואיננו כאן כדי לדון בכך לפרש את דרכו והתנהגותו או חלילה וחס לשפוט אותה. אך אנו יכולים ללמוד מכך להסיק ולהשליך לחיינו שלנו.

אז אם כן אנו מבינים שאי אפשר לברוח מה'. שזה דבר מדהים בעיניי שכן אם אי אפשר לברוח, המשמעות היא שהוא נמצא תמיד תמיד אתנו בכל מצב בכל זמן בכל מקום. כי הוא בכל מקום פשוטו כמשמעו. יהודי אף פעם לא לבד!

בהמשך, אנו לומדים מוסר חשוב בהתנהגויות בני אדם לשנות את מצבם:
בספינה בסערה, יונה פרש, מסיבותיו שלו, לישון בתאו למרות שכל הנוסעים התפללו. הוא מבין מיד בשל מי הסערה אך לא מתפלל ובוחר שלא לבקש סליחה. במעי הליוויתן גם לא התפלל ורק כשהיה במעי הדג הקטן, בצפיפות, בלחץ, רק אז בכה והתפלל לה' שיסלח וירחם עליו. כלומר, יונה התפלל לה' רק כשהיה לו צר… וזו הבנה גדולה ומשמעותית לחיים: אדם לא עושה, ולא יעשה שינוי במצבו כל עוד מוצא הוא בו משהו נוח וטוב. ברגע שהוא מבין וקולט שרע לו והגיע לו "עד כאן" הוא יעשה את השינוי הנדרש ויפעל לשינוי מצבו. כך לגבי אנשי נינווה. כשהבינו שאין דרך ואפשרות אחרת, מיד חזרו בתשובה ונענו.

כלומר, תמיד אפשר לחזור בתשובה. להתחרט על העבר, לפעול בהווה כדי לשנות את העתיד. והשינוי בחיים מגיע רק לאחר הבנה שאין אופציה אחרת "עד כאן".

והמסר האחרון שמלמד אותנו הקב"ה בכבודו ובעצמו: מה שאדם טרח לגביו והביא לו לתועלת, יעשה הכל כדי לשמור עליו ויצטער על אבדנו. זה מה שה' מלמד את יונה ובזה מסתיים הספר. כשאדם מקבל דבר בקלות ובפשטות ללא טרחה ומאמץ, הוא יצטער על אבדן אותו הדבר. אך אם טרח והתאמץ להשיג דבר מה, גדול מאוד יהיה צערו אם יאבד אותו הדבר.

פעילויות לילדים

  1. ציירו את הדג הגדול/הליוויתן או כל סצנה אחרת מהסיפור.
  2. שאלו את הילדים להסיק את המסקנות/מוסר ההשכל מהסיפור ופתחו דיון בנושא כדי להרחיב את המסר ולהפנים אותו בביצוע.
  3. בקשו מהילדים לחשוב על התנהגויות שלהם של משימות שהם לא אוהבים לבצע או לא רוצים. שיחשבו למה לא אוהבים או למה לא רוצים לבצע? האם מבצעים בסוף? למה?
  4. האם לברוח מבעיה מהווה פתרון וכלי לפתירת הבעיה?
  5. איך הם מתמודדים עם קשיים/אתגרים/בעיות/משימות שהם אינם רוצים להתמודד איתם?
  6. בקשו מהילדים לחפש/לחשוב על דבר אחד שהיו רוצים לשנות אצלם, לתקן, לחזור עליו בתשובה. כל מעשה או מידה לא טובה. וינסו לחשוב על דרכים לשפר את אותו המעשה, אותה המידה.

בהצלחה ורק דברים טובים.

הצטרפי לשיחה