סוד הגינה הפלאית ביער הקסום

5 דקות אמא פוטיהוסיפי תגובה
אמא פוטי

זמן קריאה: 5 דקותכשהחופש הופך למשעמם, לאפי וחברותיה מגלות גינה מסתורית ופלאית, שדרכה הן לומדות איך כל מילה טובה ומעשה טוב מצמיחים ומשפיעים על כולם.

סיפור לפני השינה לימי חופשה (ולכל עת)

החופש הגדול כבר החל.
שבוע עבר ושבוע נוסף.
הימים באים וחולפים. והחיים בקרב ילדי (הכוונה כמובן לחיות "ילדות") היער, הפכו למשעממים. מונוטוניים.
שום דבר מרגש לא אירע. הכל כשהיה אתמול ושלשום ולפני שלשום.
טיולים סביב היער כבר נערכו רבים. הקייטנה גם היא כבר הסתיימה. אבל החופש, עוד כאן. הזמן כאילו מסרב להסתיים.
בבקרים קמו החיות בשעת בוקר עם זריחת החמה. התארגנו, התפללו, אכלו ארוחת בוקר ומאז ועד שקיעת החמה, שעות רבות נותרו פנויות. ריקות מתוכן. פעילויות ויצירות רבות כבר הספיקו לבצע עד כה. נגמרו הרעיונות. מה עוד יש לעשות? איך לגרום לחופש הזה להסתיים ולהגיע לקיצו?

אך מי שבעיקר היה מודאג מהמצב היו ההורים. החיות הבוגרות, דאגו לחיות הקטינות. הם ידעו, ששעמום מוביל למעשים פחות רצויים. למריבות, לקיטורים, למילים רעות ופוגעות. הם ניסו לעזור, לתת רעיונות, יצאו לטיולים, למשחקים, לזמני איכות ופנאי. אבל כמו שציינו קודם, שעות פנאי היה להם בשפע אך לא כך הרעיונות ובמה למלא אותן.

אז מה עושים בכל זאת? איך מעבירים את הימים הרבים שעוד נותרו בטוב ובנעימים?

הגינה המסתורית

עוד בוקר החל ביער הקסום. בוקר נוסף של חופש גדול. השמש החלה לזרוח ושקט הליל עוד שרר ביער. לאפי הארנבת התעוררה. אמרה מודה אני יפה במיטתה התמתחה לכל אורכה ורוחבה וקמה מהמיטה ליטול את ידיה. "אוף, איזה יום משעמם. גם אתמול וגם שלשום. כמה אפשר לשחק במחבואים? או בתחרויות? וכמה אני יכולה לגזור ולהדביק ולצבוע מנדלות? גם לסיסית נמאס. וגם דובה כבר מרגישה כמוני. אוף, אז מה עושים? מה שוב נעביר את היום בצל אחד העצים? גם ככה חם… או ששוב נשחה קצת באגם? טוב. אתפלל, אוכל ואתחיל את היום. אולי אלך לבקר את דובה או את שועלית.." ממחשבה למעשה.

לאחר היערכות הבוקר, יצאה לאפי מחוץ לביתה בדרכה לאחת מחברותיה. אך טרם הספיקה לאפי לבצע כמה צעדים שהיא ראתה את דובה רצה לעברה: "לאפי, בואי איתי" היא לחשה, "גיליתי משהו בקצה היער. בואי נראה לי מקום מרתק. הי הנה סיסית באה סיסית בואי גם אתנו".

והן הלכו בעקבות דובה מרחק די מכובד, עד שהגיעו לפינה נסתרת. מקום ששום חיה כנראה לא דרכה עליו. שטח שנראה בראשיתי ומסתורי. האדמה הייתה מכוסה בצמחים שצמחו פרא. המקום היה משונה במקצת. חלקו היה מוסתר כמעט לגמרי, גם קרני השמש לא הגיעו אליו, וחלקו האחר היה גלוי ומואר באור שמש חזקה. היה שם גם עץ עתיק וחזק. ומסביבו, באופן מפליא ביותר צמחו פטריות, פרחים ועשבים שוטים. "ממש מוזר" אמרה לאפי "כיצד יתכן שפטריות תצמחנה עכשיו? עכשיו קיץ זו לא עונת הפטריות" אמרה לאפי. "נכון", אמרה דובה "הן גם נראות מסכנות כאלה הפטריות. ותראו את הפרחים? גם הם נראים די נבולים ואומללים מצד אחד של הגינה הזו אבל מהצד השני הם נראים כל כך יפים וגדולים.. איך זה יכול להיות שחצי פרח נראה כך והחצי השני שלו נראה אחרת באותו שטח?" התפלאה דובה. "מוזר, ממש משונה", הוסיפה סיסית.

סריקת הגינה

הן פסעו לאורך שטח הגינה המשונה וגילו דבר מדהים: ככל שהגינה הייתה קרובה יותר לשבילים המובילים אל מרכז היער, אל המקום שבו גרו המשפחות וכל חיות היער, כך היא הייתה עשירה וצבעונית יותר. פרחים צמחו ועשבים שונים גדלו לגובה עצום. אך המופלא הוא שכל הצמחים כאילו הרכינו ראשם לכיוון מרכז היער. "תראו," לחשה לאפי, "הצמחים כאן נראים כאילו הם רוצים להיות חלק מהיער שלנו. תראו הם כאילו מביטים פונים לכיוון של הבתים של כולנו."

"נכון מאוד", אמרה סיסית "בואו נמשיך לסייר ולסרוק את השטח" הוסיפה. ככל שהן התרחקו והעמיקו את סיורן בגינה, המראה השתנה. מרכז היער לא נראה כלל. קולות ההמולה בשעת בוקר זו כבר לא נשמעו ממקום עומדן בגינה. שם, הגינה נראתה קפואה, סדוקה, עייפה וחלשה. היה זה אזור של דממה דקה ועזובה. "סבתא שלי תמיד אומרת שגם צמחים מקשיבים. כנראה שלכאן המילים שלנו לא מגיעות, וקולות השמחה והצחוק לא מגיעים ולכן הצמחים כאן עזובים, יבשים ונבולים. מחזה בחלט עצוב.." אמרה דובה.

"בואו נחזור לתחילת הגינה, שם יפה יותר" אמרה סיסית. והשלושה חזרו חזרה.

החושך שבתוך האור

אבל אז, סיסית עצרה ליד שיח פורח בחלק המואר דווקא והצביעה בדאגה. "לאפי, תסתכלי. גם כאן, ממש בתוך השטח שאמרנו בהתחלה שהוא מואר, ויפה ופורח, תראי יש כאן כתמי חושך. יש צל, יש אזורים נבולים, סדוקים. תראי את הפרח הזה איך הוא נבול. מסכן" אמרה סיסית . "הוי! ותראו את הצמח הזה, אני לא יודעת מה שמו אבל, הוי… " הצטערה דובה מאוד למראה הצמח שחלקו פרח וחלקו נבל.

"אני חושבת שגם בתוך האור יש חושך" אמרה לאפי.

"זה חוק הטבע של הצמחים בכל גינה ובכל יער" אמרה דובה בשקט. "הצמחים מקשיבים לכל מה שיוצא מאיתנו. הם שותים את הטוב, אבל הם גם סופגים את הפחות-טוב. הגינה המסתורית הזו היא ההוכחה לכך. הרי כאן מעולם לא הגענו ואין אפילו סימן אחד של פסיעות של חיות. ובכל זאת חלק מהצמחים צומחים לתפארת היער הקסום שלנו וחלק האחר גם בתוך השטח המופלא הזה, נבול ויבש. וזה מלמד אותנו שהצמחים שומעים אותנו."

"וואההה, אז אני מבינה את מה שזה אומר!! זה שיעור חשוב בשבילנו חברות. הנה החופש הזה עשינו גם דברים טובים, עזרנו, התפללנו, איכשהו העברנו את הזמן בטוב ובנעימים, אבל גם רבנו, והתווכחנו ולא הקשבנו. ודברנו לא יפה אחת לשנייה וגם כלפי האחים והאחיות שלנו. במיוחד בימים האחרונים כבר האנרגיות שלנו היו שליליות. החופש ארוך ומשעמם " אמרה לאפי. "וקיטרנו בלי סוף" הוסיפה סיסית. ולכן הגינה הזו נראית ככה. היא קלטה את הטוב ואת הפחות טוב של המעשים והדיבורים שלנו".

נאיר את החושך – ונציל את הגינה

לאפי הבינה שזהו התפקיד שלהן בחופש הזה. "אנחנו לא יכולות להשאיר את הגינה מופלאה הזו בצורתה הנוכחית. יש לנו פנאי ויכולת לתקן. נשקיע ונטפל בגינה הזו, נלטף את הפרחים, נשקה אותם לא רק במים, אלא במעשים טובים. נפיץ את האור שלנו גם אליה וכך נאיר את החשיכה הקיימת בתוכה.
במקום לבזבז את זמננו לריק בבטלה ובמריבה, בואו חברות נתאגד יחד ונשקם את הגינה. מה דעתכן?" הציעה לאפי בהתרגשות ובשמחה.

"כן בהחלט" שמחה גם דובה. "בואו נתחיל כבר עכשיו. יש עוד זמן עד שנצטרך לחזור הביתה אז לפחות נמלא את היום שלנו בדברים טובים וחיוביים" הוסיפה סיסית.

ושלוש החברות נגשו הישיר למלאכה. הן עבדו וטרחו וכל כך נהנו והתעייפו. הן חזרו לביתם שמחות ומאושרות. בדרך פטפטו יחדיו בהנאה ורקמו חלומות על הגינה הצומחת ומשתקמת במקביל להתנהגותן הבוגרת והטובה… ליבן מלא בתחושת שליחות וסיפוק. הן הבינו שכל מילה שלהן היא כמו "צינור" של אור ושפע. כל מילה טובה יכולה להצמיח חלקת אדמה וכמובן לבבות שלמים. ולהיפך.

הן הגיעו הביתה, נגשו לאכול ארוחה טובה ומשביעה, התקלחו ושקעו בשינה מתוקה וערבה.

לילה טוב לאפי וגם לך ילדה יקרה,

לאפי שכבה במיטתה וחשבה איך היא מנקה מחר עוד שטח בגינה המופלאה שלהן, רק בעזרת חיוך ודיבור טוב. היה טוב לחשוב את המחשבות האלו. ולאפי נרדמה מיד עם חיוך בשפתיה וחלומות נעימים על גינה יפה ופורחת.

לאפי נרדמה, ומה איתך ילדה? האם גם את הולכת לישון עכשיו? האם את מסוגלת לדמיין את הגינה שלך? שחלקה זוהרת ממעשייך הטובים ואולי יש בה גם פינות נסתרות שמחכות לך? הקדוש ברוך הוא נתן לך את הכוח ואת היכולת להזרים אנרגיה חיובית, להפיץ אור ואהבה לכל מקום, גם לאלו שנראים רחוקים ואפורים. ליבך הוא המרכז, הכניסי לתוכו גם דברים טובים. כמו הגינה המופלאה ביער הקסום, כזה הוא גם ליבך. קסום. הכניסי לתוכו חוויות טובות, אור ואהבה והרבה שמחות ותראי איך הוא יפרח ויגדל ותצליחי ליצור עולמות.

ורגע אחד לפני שתירדמי, נשמי עמוק. היזכרי בכל המילים הטובות שאמרת היום. בכל החוויות הטובות שחווית. בכל חיוך ואור בעיניים שראית או שהחזרת לזולתך. הרגישי איך כל מעשייך הטובים מהיום מלטפים את פנייך, את ליבך, את הגינה בתוככי עצמך. ותני לשקט של היער הקסום לעטוף אותך בשינה רגועה ומבורכת.

לילה טוב ללאפי, לילה טוב לסיסית, לילה טוב לדובה קטנה, ולילה טוב ופורח לכל ילדות עם ישראל.

לסיפורים נוספים:

הצטרפי לשיחה

אולי תרצי לקרוא משהו נוסף?

פוסטים אחרונים