זמן קריאה: 4 דקותסיפור משל של הבן איש חי זצ"ל המלמד אותנו איך בזכות חשיבה נכונה וטובה אפשר להפוך מכשול, אתגר או קושי להזדמנות נדירה. קריאה מהנה!

סיפור על הדייג, העשיר ו… מס הרוח – "החכמה תחיה בעליה" (קהלת ז, י"ב)

מעשה באדם פשוט שהיה מתפרנס מדייג בנהר הגדול שבעיר. תחום הדיג היה בחכירתו הבלעדית מזה שנים רבות.
בכל שנה ושנה, נהג להגיע למלך ובתמורה לסכום קבוע היה מקבל את הזכות הבלעדית לדוג בנהר הגדול למשך אותה שנה.
יום אחד, הגיע לעיר אדם עשיר שהחליט לקחת לעצמו את זכות הדייג. הוא ניגש אל המלך וביקש לקנות ממנו את זכויות הבלעדיות על הדיג בנהר תמורת סכום כסף נכבד. המלך, ראה כאן הזדמנות פז להעשיר את קופת הממלכה – שהרי הסכום שנתן העשיר היה גבוה יותר מזה שהיה משלם הדייג הקבוע וכבר ככה שנת החכירה עומדת כבר בסיומה. לא סתם נאמר "כסף יעוור עיני …". המלך לא שם לב לעוול שביצע לדייג, חתם על השטר והעניק לעשיר את הבלעדיות על תחום הדיג בעיר.

למחרת, כשהגיע הדייג אל הנהר עם חכתו, חסמו אותו שומרי העשיר ואמרו לו: "אסור לך לדוג כאן עוד. הנהר חכור כולו לאדוננו!"

נעמד הדייג המום ונדהם ופנה לעשיר בבקשה שיציג לו את שטר החכירה. שהרי הוא הבלעדי במקום כבר שנים רבות. העשיר אכן הציג בפניו את השטר ופני הדייג חפו.
בחזור הביתה התחיל לתאר לעצמו את המשך חייו וימיו: הוא ראה את עצמו ללא מקור פרנסה, בני ביתו רעבים ללחם, לבושים בלויי סחבות… לא! החליט בליבו. הוא לא ישאיר את המצב כך. הוא מוכרח ללכת למלך לוודא, לברר ולבחון אפשרות אחרת.

הרעיון המבריק

הוא אזר אומץ והלך לארמון. השומרים שהכירו אותו כבר, אפשרו לו להיכנס למלך. בהיותו אצל המלך ביכה את מצבו וסיפר לו בכבוד על העוול שנעשה לו.
כששמע המלך את דבריו, הבין שטעה טעות איומה ומצערת – הוא נישל אדם נקי כפיים מפרנסתו ללא שום הסבר וסיבה. אדם שמזה שנים חכר את התחום בבת אחת מבלי לתת לו שהות של חשיבה או להוסיף על המיקח. המלך שהיה אדם טוב לב ובעל מצפון נקי, הרגיש את העוול הנורא שעשה לדייג, אך מאחר שחוקי המלכות לא אפשרו לו לבטל שטר חכירה חתום, הוא חיפש דרך לפצות אותו.

"אתה צודק איש יקר. אני מודה שטעיתי," אמר המלך לדייג, "אבל כעת חוקי הממלכה אינם מאפשרים לי לשנות. חתמתי איתו לשנה שלמה והדיג שייך כעת לאדון החדש. אך אני רוצה לפצות אותך, ולכן אני מוכן להעניק לך זכות חכירה בלעדית על כל דבר אחר שתבחר בממלכה, ובחינם!"

הדייג היה אדם חכם ופיקח במיוחד. הוא חשב לרגע ואמר לעצמו: "לא אעשה כמו אותו אדון. לא אנשל אדם אחר מפרנסתו. עלי לחשוב על תחום שאיש מעולם לפניכן לא חכר…" חיוך עלה על פניו והוא אמר: "אדוני המלך, בקשתי היא לחכור באופן בלעדי את הרוח הנושבת בממלכה".

המלך הופתע, צחק ואמר: "הרוח? הרי הרוח איננה דבר שאפשר לגעת בה, ואין לה שום ערך מסחרי. מה תעשה בה?"
"אף על פי כן, זהו רצוני. מאחר שהרוח בממלכה שייכת להוד מלכותך ומאחר שמדובר במכרז חדש יש לפרסם זאת ולתת שהות לתושבים אחרים לגשת אליו. הנה הסכום שאני מוכן לשלם למלך תמורת חכירת הרוח." השיב הדייג.
ענה לו המלך: "אם זה רצונך זהו כבודך. מיד אצווה לפרסם את המכרז וכעבור עשרה ימים מרגע הפרסום אם לא יהיו מעוניינים שטר החכירה יהיה שלך".

מס הרוח של התושבים

כמובן שכל מי שראה את המכרז המשונה צחק והמשיך בדרכו. כעבור עשרה ימים הגיע הדייג לשעבר לארמון המלך וקיבל תמורת הסכום שקבע את שטר החכירה על הרוח למשך שנה שלמה.

למחרת, הלך מיודענו הדייג לנמל באמתחתו שטר החכירה. ניגש לקברניטי הספינות והאוניות ושאל אותם: "אמרו נא לי קברניטים יקרים, הכיצד אתם משיטים את הספינות והאוניות שלכם"? הם הסבירו לו את התהליך בקצרה וציינו שהרוח נושבת על המפרשים ומסייעת להם. ענה להם הדייג לשעבר: "אם ככה, הרי אתם משתמשים ברוח! והרוח שלי, ולכן עליכם לשלם לי דמי מס שימוש ברוח". "מה? מס? על שימוש ברוח? ממתי יש מס כזה? מה פתאום?" התנגדו הקברניטים. הדייג הציג להם את שטר החכירה ולא הייתה להם ברירה אלא לשלם את הסכום שביקש חוכר הרוח – הלא הוא הדייג לשעבר- למשך כל השנה.

הוא פנה לעובדי הדייג המשיטים סירות קטנות בנהר וגם מהם ביקש מס על שימוש ברוח. לאחר מכן פנה לנפחים וגם אותם שאל למלאכתם. הם השיבו שזקוקים הם לרוח. ושוב הוא הציג בפניהם את שטר החכירה ודרש מהם מס על שימוש ברוח. גם להם לא הייתה ברירה והם שלמו את המס.

וכך עבר חוכר הרוח מבעל מקצוע אחד לבעל מקצוע שני, מתחום עיסוק אחד לאחר, עד לעקרות הבית ומנהלי מלונות ואכסניות אשר לצורך ניקיון ותחזוק הבתים, זקוקים לאוורורם – כלומר לרוח שתיכנס מבעד לחלונות ולדלתות.
מכולם דרש מס שנתי על שימוש ברוח.
בתוך תקופה קצרה התעשר חוכר הרוח פלאים שהרי כל תושב וכל תושבת בעיר הזו זקוקים לרוח כדי להתרענן, לאוורר. כדי להשיט ספינה או סירה ולבצע כל מלאכה. לייבש בגדים, מיני מאכלים, ציורי שמן, עבודות גבס ועוד.

החכמה תחיה בעליה

הרוחות, בתרתי משמע, הלכו וגעשו. התושבים עסקו ושוחחו רק בעניין "מס הרוח". כשאז ראו את המכרז לא האמינו לרגע שדבר כזה יכול לקרות. שיש מישהו אחד כזה במדינה שיהיה מוכן לקנות את הרוח ולהתעשר כל כך! מה חבל שלא חשבו! מה חבל שצחקו וגיחכו ולא השכילו להתעמק, להתבונן… לנצל את ההזדמנות!

הגיעה העת בו כבר לא יכלו התושבים לשאת יותר בתחושת המס. וכולם יחד, כל תושבי העיר הנזעמים והנרגזים הגיעו במרוצה לארמון המלך והחליטו לערוך "הפגנה". לא יתכן שאדם אחד יגבה תשלום על רוח. לבטח כבר הבנתן שגם העשיר ההוא, זה שגזל לכאורה את פרנסתו של הדייג – חוכר הרוח – גם נדרש לשלם מס על הרוח.

"חוכר הרוח נוטל את כספנו!" צעקו התושבים. כשמוע המלך את קולות ההפגנה הלך לקרא לדייג לשעבר – חוכר הרוח ושאל אותו לפשר הדבר. להבין ממנו מה עשה בעד חכירת הרוח. ומדוע מלינות הבריות.
ענה הדייג בחכמה: "אדוני המלך לבטח זוכר את שטר החכירה ואת המכרז שקדם לו. זכיתי ביושר ברוח למשך השנה. ובוודאי המלך וכולם יודעים שאת הנחתם בטבעת המלך אין להשיב…"

המלך, התפעל מחוכמתו המבריקה של הדייג, אך לא יכל לעשות מאומה כי כפי שהזכיר הדייג לשעבר – חוכר הרוח החדש – את דבר המלך אין להשיב.
תושבי המדינה, גם אם לא היו מרוצים, יצאו והבינו שאין להם ברירה ולמשך השנה יצטרכו לשלם מס על שימושם ברוח.

מוסר השכל

הבן איש חי מביא את המשך הזה בספרו בניהו על תענית ג' ע"ב בעניין : "כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל".
ואני הקטנה רציתי להוסיף מסרים שעולים מהסיפור:

  • לעולם אין להתייאש. ואם יש אתגר לפניכן – קחו אותו כדי להתקדם בחייכן, כדי לצמוח, לגדול, "להתעשר". לא לפחד משינויים לעיתים הם מהווים הזדמנות נפלטה לחיים!
  • אם תרצי להתקדם – התקדמי אך בלי לפגוע בזולת. בלי שההתקדמות / ההישגים יבואו על חשבון אדם אחר.
  • אישה חכמה היא זו שתצליח בחייה. חכמה, לאו דווקא נמדדת במנת משכל שנתן לנו הבורא. אלא היא החשיבה, הזמן שאנחנו משקיעות לחשוב, להתבונן על מציאות ולראות את נקודות האור בתוכה עד להפיכתה למגדל אור. חכמה היא יכולת ההתבוננות. מציאת פתרון בדרך אחרת. אותו דייג יכל להגיד לעצמו שהוא יודע רק לדוג ואין לו דבר אחר בעולם ממנו יוכל להתפרס. אבל זה לא מה שהוא עשה. הוא חשב עד שמצא והצליח.
    חכמה כזו היא חוסן. היא יכולת הסתגלות למציאות משתנה.
  • הבטחות – התחייבויות צריך לכבד גם אם אינן פשוטת.

לקריאה נוספת

הצטרפי לשיחה