סביב הפסוק/פתגם "חכמות נשים בנתה ביתה"
את לבטח מכירה את הרגעים ההם, הפחות נעימים בבית. הרגעים בהם הילדים מתווכחים ורבים, הלחץ עולה, החום מתיש, העבודה מעייפת, הבעל מרגיז, החופש מתסכל, אין לך טיפת כוח לעצמך אפילו ובקיצור יש מתח ועצבים באוויר הבית. את חשה שעוד רגע את לא תשלטי עוד. זהו די, נגמר! אין לך כוח יותר. ובאיזו שהיא פינה, עמוק פנימה בתוכך, את יודעת בוודאות מוחלטת שגם ובעיקר ברגעים אלו, המפתח לנתיב השלום, השקט והברכה נמצא אצלך בידיים.
את יודעת שאת צריכה רק שניה אחת ותתאפסי על עצמך. תחזרי לשפיות דעתך, ועצבייך המתוחים יירגעו. מה הוא אותו כח המחזיר אותך – אותי – אותנו חזרה לעצמנו? מה הוא אותו כוח נשי? על זה בדיוק אני רוצה לכתוב הפעם.
"חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ" (משלי י"ד, פסוק א')
שלמה המלך בחוכמתו הרבה, גילה לנו את סוד הכח הנשי. הסוד שיש לכל אישה כדי לבנות את ביתה. הוא כותב בספר משלי "חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו. כמוכן, קיים מאמר חז"ל ידוע בקידושין פרק ב' "…עֲשָׂרָה קַבִּין שִׂיחָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ נָשִׁים…" משמע יש לנו הרבה יותר יכולת דיבור מלגברים וכאן טמון הכוח שלנו. בעזרת דיבור אחד נוכל לשנות את המציאות. במילה אחת או שתיים נשנה את האווירה בבית לטוב ולמוטב. אותן נשים המובאות במקרים לעיל, גרמו למחלוקת, לשלום ו/או השפיעו על בעליהן בעזרת אותו כח הדיבור שהוענק להן – לנו הנשים.
דוגמאות לדיבורים נשיים בהיסטוריה היהודית ותוצאותיהם
- בבראשית רבה י"ז מובא המעשה הבא:
"מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת, ולא העמידו בנים זה מזה. אמרו: אין אנו מועילים להקדוש ברוך הוא כלום, עמדו וגרשו זה את זה. הלך זה ונשא אשה רשעה אחת – ועשתה אותו רשע. והלכה זו ונישאת לרשע אחד – ועשתה אותו חסיד. הוי שהכל מן האשה." - המקרה הראשון שעוסק בעניין דיבור נשי הוא עם אדם, חווה והנחש (בראשית פרק ג):
חווה שוחחה עם הנחש, הוסיפה איסור "לא תגעו בו" ונכשלה כתוצאה מכך. לאחר שאכלה פיתתה את אדם שאכל גם הוא "כי שמעת לקול אשתך" משמע שהיא דברה איתו. - מקרה נוסף המוכר וידוע לנו שהתחיל והסתיים עם נשים מובא בספר במדבר בפרשת קורח עם השלכות הפוכות לחלוטין:
- קורח היה אדם עשיר, מכובד מאוד. מדרשים מתארים כי מצא את אוצרות יוסף הצדיק שהחביא, וביציאת מצרים היו לו 300 חמורים שסחבו את מפתחות אוצרותיו (רק המפתחות!). אך אשתו, לא הסתפקה בכל מה שהיה להם והחלה להסית אותו נגד משה רבנו. בכך, גרמה לקורח לקנא נוראות במשה רבנו עד כדי הגעה למחלוקת הנוראה שהרסה את הכל – האדמה פצתה את פיה ובלעה את כל ביתם וכל מי שהיה במחלוקת הזו כולל העושר האגדי, הילדים, הכל..
- בניגוד לאשת קורח, אשתו של און בן פלת ברוב פקחותה וחכמתה גרמה לבעלה לא להיות במחלוקת ולא להיות שותף בה ובכך הצילה את חייו. היא אמרה לו "הרי בלאו הכי מנהיג לא תהיה, אז מה שנה לך אם המנהיג זה משה או קורח? למה לך להתערב? לא תרוויח דבר מכך".
היא לא הסתפקה בשכנוע וגרמה לו לישון. היא ידעה שיבואו לקרא לבעלה, ולכן בזמן שישן היא התיישבה בפתח האוהל בגילוי ראש, אנשי קורח שהגיעו וראו אותה כך עזבו את הבית ואון ניצל.
יוצא מכך כמו במעשה הראשון, "הכל מן האשה".
עוצמה נשית לבנייה או להריסה
מקרים אלו הם רק חלק מתוך שלל סיפורי התנ"ך והמקורות, המראים כי כמעט תמיד, הדיבור הנשי היווה כוח עצום – בונה או הורס. חווה, למשל, נכשלה בשיחתה עם הנחש ואז פיתתה בדיבור את אדם; ומנגד, לאורך ההיסטוריה כולה, מילה אחת פחות או יותר שינתה מציאות לחלוטין והובילה לחורבן או לברכה והצלה. נשים עוצמתיות כמו מרים, דבורה, יעל, אסתר ויהודית הוכיחו את כוח הדיבור הזה, והובילו לשינוי משמעותי, לגאולה ולשלום בעם ישראל.
ביהדות יש דגש מיוחד על כל מה שקשור לדיבור: הברכות, התפילות (תפילה בפני עצמה יש לה כוחות לחולל פלאים!), קריאה ולימוד תורה ועוד וכמובן "לשון הרע ורכילות". מה מותר ומה אסור לדבר. ואם מותר איך מותר ומתי? לא סתם ההלכות האלו קיימות. הן מכוונות אותנו לשפר את עצמנו, להיות יותר טובות. להתגבר. להתפתח. לנהוג מחוץ לדרך הטבעית הבסיסית שלנו.
ואם בלשון הרע עסקינן, נזכרתי בדבר: בתקופת ילדותי דקלמנו (ואולי עדיין קיים?) "לשון הרע דבר נורא! מרכילות אפשר למות!" וזו לא הייתה קלישאה. הסיפור עם שלמה המלך המוכיח ש"מוות וחיים ביד הלשון" עם חלב הלביאה שהציל את המלך, היה אחד הסיפורים שליוו את ילדותי.
מילה טובה – היא זו שבונה. אבל לשון הרע ורכילות יכולות להרוג, לפלג, לזרוע הרס וחורבן. ואם אחזור עוד יותר אחורנית לתקופה קדומה יותר בצרפת היינו שרים: Lachone ara ça use ça use, lachone ara ça use la nechama" (בתרגום לעברית: לשון הרע שוחקת את הנשמה")
לסיכום,
אנו הנשים, זכינו ביכולת – כח – עצום שהוא "הדיבור". עלינו להשכיל ולהשתמש בו בתבונה, בצורה חיובית ונכונה. כן, אני כותבת את זה קודם כל לעצמי, גם בעת לחץ, בזמן עייפות, תסכול. גם אז נזכור ש"כוחנו בדיבורנו". נעביר לעצמנו מסרים חיוביים וטובים – ננשום, נירגע ונגיב מתוך מודעות ושליטה עצמית במילים הנכונות והמדויקות ביותר לאותו מצב, לאותה מציאות שאנו נמצאות בה.
אני יודעת שזה לא פשוט. ולפעמים כשאנחנו עייפות, טרודות, אנחנו רק רוצות שיניחו לנו לנפשנו. אבל דווקא אז הכל קורה. חוק מרפי קורים לזה. ובדיוק גם האחד רב עם השני והאחת עם השנייה. ובדיוק בא הבעל וגם הוא מוסיף מעצמו. לא ניפול לתוך המלכודת. נדבר לעצמנו מילים מחזקות. נזכור שיש לנו בדיוק את הכח לשנות את המציאות ואת האווירה. ולהפוך אותה לאווירה טובה, נינוחה ונעימה בן רגע.
בהצלחה רבה!
לקריאה נוספת
- כשהים שותק הספינות עוברות בשלום
- הציפורים שבסערה
- מודל אפר"ת
- ברית כרותה לשפתיים
- עיוותי חשיבה – מחשבות אוטומטיות
- מסרים לחינוך וזוגיות על פי אומנות וצבעים
- אין דבר העומד בפני הרצון
- תרגילי נשימה להרגעה
- מי"ם: מחשבה יוצרת מציאות
- אמהות עם מהות
- בניית אמון במערכת יחסים בינאישיים
- רק היום – על התמדה בקבלות והחלטות
- יש גם עוד הרבה טיפים ועצות לחיים