פירוש וסיפורים לפסוק שלח לחמך על פני המים כי ברב הימים תמצאנו
על הפסוק "שלח לחמך על פני המים כי ברב הימים תמצאנו" המופיע בספר קהלת יא,א, נכתבו פירושים רבים. זהו פסוק נוסף מיני רבים הנותנים לנו דרך חיים. גם סיפורים ומדרשים רבים מתארים ומוכיחים לנו כמה דרך חיים זו חשובה ונכונה לנו.
מאחלת לכן קריאה מהנה ומועילה!
פירושים לפסוק
"שלח לחמך על פני המים" עצה חשובה שהעניק לנו שלמה המלך ברוב חכמתו. שלח לחמך, הכוונה היא שהאדם יעשה מעשים טובים, חסדים לכל אדם, מאחר שביום מן הימים "תמצאנו". לאחר זמן, תקבל על כך תגמול. אז נכון, שלכאורה אנו צריכים לגמול חסד עם זולתנו כי כך נצטווינו לעשות. אך יהיה לנו קל יותר ליישם ולגמול חסד אם נדע שנקבל על כך גם תגמול.
שלח לחמך על פני המים, מלמד אותנו שעלינו להתאמץ, להשקיע, לנסות, ליצור הזדמנויות ולא לחכות למשהו שיקרה. "שלח לחמך" תעשה בסוף זה ישתלם לך! אל תבזבז את הזמן לחינם אלא תפעל בכל רגע שאתה חי ונושם. ואם כבר אתה שולח את לחמך, את מעשיך, מחשבותיך, אתה כבר פועל, אזי שזה יהיה "על פני המי"ם: מחשבה יוצרת מציאות".
לפסוק זה יש משמעות עמוקה לחיים גם בנושא חינוך ילדים. תשקיעו עם הילדים, תבלו איתם זמן, תעבירו להם את לחם חוקכם, שתפו אותם ופשוט היו איתם בהמשך הימים תמצאו אותם לצדכם…
עלינו לגמול חסדים, לפעול ולנסות את מזלנו במקומות ובאפיקים שונים. כדאי מאוד שיהיו בלי לחצים מיותרים, מתוך נחת ושלווה, שמחה ורוגע, בזרימה ובשקט כמו המים. פשוט בשליחה, ככה ביד קלה, על פני המים… וברוב הימים נמצא את מה שהשקענו עבורו…
שלח לחמך – מתוך המקורות
ישנם סיפורים רבים מאוד המלמדים אותנו על מעשים של גמילות חסדים שתגמול עתידי התקבל בבחינת שלח לחמך על פני המים… הבאתי שלושה סיפורים: על אברהם אבינו, על יוסף הצדיק ועל משה ויתרו.
אברהם אבינו ומלאכי השרת
במדרש שמות רבה כה ה, נכתב על סיפור אברהם אבינו והמלאכים שבאו לבקרו לאחר שקיים מצוות ברית מילה. במדרש נכתב דבר אחר: "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם", הדא הוא דכתיב (קהלת יא, א): "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו". רבי חנין אמר: בשעה שקרא הקדוש ברוך הוא לאברהם, ענה לו (בראשית כב, א): "ויאמר הנני". אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך באותו לשון אני משלם שכר לבניך, שנאמר "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים". ועליו הכתוב אומר (משלי כ, ז): "מתהלך בתומו צדיק" – זה אברהם דכתיב ביה ( בראשית יז, א): "התהלך לפני והיה תמים", "אשרי בניו אחריו".
הוא אמר (בראשית יח, ד): "יוקח נא מעט מים" על ידי שליח, והקדוש ברוך הוא נתן מים על ידי שליח, מנין? שנאמר (שמות יז, ו) הנני עומד לפניך שם על הצור.
- הוא אמר (בראשית שם) ורחצו רגליכם, ופרע להם במדבר, שנאמר (יחזקאל טז, ט) וארחצך במים.
- הוא אמר (בראשית שם) והשענו תחת העץ, והקדוש ברוך הוא (תהלים קה, לט) פרש ענן למסך.
- הוא ליוה אותם, שנאמר (בראשית שם, טז) ואברהם הולך עמם לשלחם, ופרע הקדוש ברוך הוא לבניו, שנאמר (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם.
- הוא אמר (בראשית שם, ה) ואקחה פת לחם, והקדוש ברוך הוא אמר: הנני ממטיר לכם לחם.
אמר רבי יהודה הלוי בר רבי שלום בשם רבי יונה, ואף רבי לוי בשם רבי חמא בר רבי חנינא אמר: לארבעים ושנים מסעות ירד להם המן. והיכן ירד? באלוש. ולמה באלוש? בזכות שאמר אברהם (שם, ו) לושי ועשי עוגות. כך הקדוש ברוך הוא פרע לבניו, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
אתה מוצא, כל מה שעשה אברהם אבינו למלאכי השרת בעצמו, עשה הקדוש ברוך הוא לבניו במדבר. מעשה חסד שגמל אברהם אבינו עם המלאכים השפיע עד לתקופת בני ישראל ביציאת ממצרים.
יוסף הצדיק
יוסף הצדיק, מאחר שנשאר יוסף הצדיק, זכה לרוח ה' ולהצלחה מיוחדת בכל אשר פנה. מכיוון שראה כך, שר הטבחים האחראי על בית הסוהר, הפקיד את האסורים בידי יוסף.
באחד הימים, יוסף הצדיק בא לשר האופים ולשר המשקים הכלואים יחד עימו ורואה כי פניהם זועפות. לכן, הוא פונה אליהם ושואל: מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם" (בראשית מ', ז').שני השרים, שכנראה ראו שמתעניינים בהם באמת, משיבים לו שהם חלמו חלום ואין פותר. יוסף עונה להם בצניעות ובענווה "לאלוקים פתרונים ספרו נא לי". ובתגובה, כל אחד מהשרים מספר ליוסף את חלומו. בעזרת השם, יוסף פותר את חלומותיהם נכונה. הם מודים לו ושר המשקים, כעבור שלושה ימים, בדיוק כדברי יוסף, שוחרר ממאסר וחוזר לתפקידו הראשון כשר המשקים.
כעבור שנתיים ימים, פרעה חולם חלום, והנה נזכר שר המשקים ביוסף שבכלא המצרי עדיין. הוא מספר לפרעה, וזה מריץ אותו מיד לבוא לפתור לו את חלומו שאיש לא הצליח לפתור עד כה. מכאן העניינים מתגלגלים מהר, יוסף פותר את חלומו של פרעה ואף מציע לו פתרון בעזרת השם כדי להתגבר על שנות הרעב. פרעה ועבדיו התפלאו ושמחו על פתרון החלום וההצעה של יוסף ופרעה מחליט לאלתר שהיות שרוח ה' נמצאת עם האיש הוא מבין שאין אדם חכם ונבון מיוסף. ולכן הוא ממנה אותו למשנה למלך, שכל מצרים נמצאת תחתיו ועל פיו יישק דבר.
יוסף הצדיק, נער עברי, שאחיו מכרו אותו כעבד, נכלא לכאורה על לא עוול בכפו, מצליח להשאר יוסף הצדיק. מתוך מקום זה, הוא מצליח לזהות ולהרגיש את מצבם הרע, השונה של הכלואים איתו. תחשבו שהם כולם היו בכלא המצרי. השרים היו שרים, אז הגיוני שלא יהיו שמחים ונלהבים להיות במקום כזה.. לרדת ממרומי הכבוד למקום נחות ועלוב שכזה. ובכל זאת, יוסף מרגיש שיש כאן משהו שונה והוא רואה הזדמנות לסייע. הוא לא מחכה ולא דוחה. מיד ראה שפניהם זועפות, פונה ושואל אותם לסיבת הדבר. והתעניינותו זו, הביאה אותו לפתור את החלומות שבעזרת השם היו פתרונות נכונים וכך פתר לפרעה. שגם לו עזר, ועשה חסד בהציעו לו דרך להתגבר על הרעב שיבוא למרות שלא נתבקש לכך.
משה רבנו ויתרו
סיפור נוסף מסופר על יתרו כהן מדין. משה רבנו מגיע למדין לאחר שברח ממצרים ועזב את כוש. בהגיעו למדין הוא רואה כי רועי צאן מגרשים קבוצת בנות רועות צאן אף הן שהגיעו לבאר המים להשקות את הצאן. משה רואה זאת וקם להושיע אותן ולסייע להן להשקות את הצאן. הוא לא נתבקש לכך, הוא ראה שהן זקוקות לעזרה ומיד סייע להן. הוא לא הכיר אותן, לא ידע בנות מי הן ולא חשב לקבל באותו רגע תגמול כנראה.. הוא נשאר ליד הבאר והן, הבנו עם הצאן, חזרו לבית אביהן.
מאחר שמשה סייע להן הן חוזרות מוקדם מהרגיל לביתן. יתרו האב, מתפלא ושואל לפשר הקדמתן. הללו בשמחה מספרות לו "איש מצרי הציל אותנו מהרועים…" יתרו נדהם "ואיפה האיש למה עזבתן אותו? לכו קראו לו לבוא לאכול איתו לחם…
סוף הסיפור מוכר וידוע, משה מגיע לביתו של יתרו, בהמשך מתחתן עם ציפורה, ביתו של יתרו. שם הוא חי תקופה, נולדים לו שני ילדים ושם מתגלה אליו ה' ומצווה עליו לחזור למצרים להושיע את עם ישראל.
משה רבנו, זיהה הזדמנות לסייע, קם ועשה. זה מה שהביא לו בסופו של דבר את אשתו ציפורה. יתרו לעומתו, מזהה שיש גם איש במצוקה "איש מצרי" הוא מבין שהאיש נמצא ללא מכר במדין וככל הנראה אין לו לאיפה ללכת, ומצד הכרת הטוב, הוא מכניס אליו את משה הביתה. נותן לו לאכול.. ויוצא שהוא הופך להיות חותן משה רבנו!!! הייתה הזדמנות והם נצלו אותה וכך שניהם הרוויחו!
משל מימינו אנו
את המשל/סיפור שמעתי מפיו של הרב מוצפי. שיניתי את הפרטים המזהים. מה שחשוב בסיפור הוא העיקרון והמשמעות ששל שלח לחמך על פני המים..
באחד ממרכזי המסחר בעיר הייתה חנות תכשיטים. קרוב לחנות, היה תלמוד תורה. הצורף, מוכר התכשיטים זכה לביבקורי ילדים רבים בחנותו. לא, הם לא התכוונו לקנות ולא תכשיט או שעון אחד אפילו. הם היו נכנסים שואלים את המוכר מה מחירם של תכשיטים שונים שעניינו אותם. המוכר בסבלנות רבה היה עונה לילדים אחד אחד.
יום אחד חכם סלמן נכנס לחנות, צפה במה שקורה ושאל את המוכר "מפני מה אתה מבזבז את זמנך לחינם על הילדים האלו? למה אתה עונה להם ולא מגרש אותם? הרי ברור לכל שלילדים קטנים אין מספיק כסף כדי לקנות תכשיטים או שעוני יוקרה הנמכרים אצלך?.."
ענה בעל החנות לרב: היום הם ילדים עוד כמה שנים הם יהיו בוגרים, הם יעמדו לקראת חתונתם.. ולהיכן יבואו לקנות תכשיטים?המקום הראשון שבו ייזכרו הוא על החנות ההיא שאליה הלכו בתור ילדים, שבה המוכר היה נחמד אליהם, כיבד אותם וענה לשאלותיהם בסבלנות. לשם יגיעו לקנות. אז נכון שאני "מבזבז" או יותר נכון משקיע עבורם כעת כמה דקות, בעתיד הם "יבזבזו"/ישקיעו" אצלי הרבה כסף…
סיכום
אם כן, תזכרו "שלח לחמך על פני המים" תשקיעו, תנסו, תפעלו, תגמול חסד אחד עם השני בעיקר בתוך הבית, כמה שתשקיעו בחינוך ילדים, כמה שתהיו עם הילדים, תלמדו איתם, תשחקו איתם, תכייפו איתם, תעברו איתם את חייהם.. כך בהמשך החיים, תמצאנו.. תמצאו אותם. כשאתם תצטרכו להם, הם יהיו כאן אתכם ובשבילכם. כי אתם הייתם בשבילם. נכון שילדים צריכים לכבד הורים רק מפני הציווי. ואף על פי כן, אם תהיו עם הילדים, ייקל עליהם להיות גם אתכם.
תזכרו את סיפורי החסד והגבורה של האבות ומנהיגי העם שלנו.
תעשו חסד לא משנה עם מי ולא משנה מתי.. עם כולם. תצליחו!