הציפורים שבסערה

5 דקות אמא פוטיהוסיפי תגובה
אמא פוטי

זמן קריאה: 5 דקותמשל עם מסרים לחיים למציאת השקט, המקום המוגן לשלוות הנפש.

משל למציאת השקט שבתוך הרעש…

ימי סופה וסערה באים לעולם. לעיתים בשל מזג האוויר. חורף, קור, סופות ברקים, רעמים, גשמי זלעפות… ולעיתים בשל סיבות ביטחוניות ל"ע. יש שהימים הללו מגיעים באופן פרטני לאישה ו/או למשפחתה ולפעמים על פני אוכלוסייה שלמה…
פעמים, שאת לבד, עומדת מודעת, בפני סופה שעתידה לבוא, ואולי סופה קרבה ואת אינך יודעת…

כך או כך, אנו נדרשות להתמודדויות שונות בחיים כדי לצלוח את כל האירועים, האתגרים והמשברים השונים המתרחשים/עומדים להתרחש עלינו (נאחל ונתפלל שרק דברים טובים יגיעו…).

כפי שכתבתי, יש ימי שמחה ויש להיפך… יש ימים שקטים, שלווים ויש אחרים סוערים ורועשים…
בהמשך למציאת אושר בחיי היומיום, מצאתי לנכון, להמשיל דרכים וחשיבות היכולת למצא את השקט בתוך הרעש. להחזיר לעצמנו את היכולת לראות מציאות מורכבת כאתגר להתקדמות ומנוף ולשמור על שלוות נפשנו.

מקווה שתיהנו ותתחברו ותוכלו לספר את המשל ואת המסר שלו לסובבים אתכן… גם ילדים.

תיהנו!

ליל הסערה

לילה. הרוח נושבת בעוז. שריקתה בין ענפי העצים הרבים נשמעת עד למרחוק גם בביתה הקט של שרה, מעבר לתריסים המוגפים. עננים כבדים ושחורים כיסו את השמיים. ממרחק נשמעו קולות ברקים ורעמים המבשרים על סערה שטרם נראתה כמותה בעיר.

שרה, אישה צעירה בשנות השלושים לחייה, איננה מוצאת מנוח לראשה. האלו רעשי הסופה הקרבה שפוגמים את שלוותה או שמא, אולי הסופה המתחוללת בקרבה? כך או כך, קמה האישה והציצה החוצה מבעד לחרכי התריס שראה בעברו ימים יפים יותר… "כמה אירוניה יש בדבר…" חשבה לעצמה…לפתע, צדו את עיניה שתי ציפורים קטנות לבנות.

שתי הציפורים עמדו על ענף עץ האורן העתיק. העץ הגבוה והחזק, העץ שעבר סופות וסערות רבות ואף על פי כן נשאר איתן, יציב. נאחז היטיב באדמתו ובשורשיו העבים והעמוקים. הציפורים נראו לשרה, זעירות וחוששות. מפוחדות. נוצותיהם רעדו במקצת אולי מקור? אולי מפחד? אולי מלחץ? "נו ברור שהן מפחדות… מסכנות לבדן בחוץ למול מזג האוויר הזה… איך אפשר שלא לפחד כשעומדים מול איתני טבע שכאלו…" תהתה שרה בינה לבין עצמה..

גשם זלעפות ניתך ארצה. אם קודם, הרוח שרקה אז עכשיו נדמה היה שהיא מייללת. כן הסערה החלה בעוצמה אדירה. חפצים קלים התנשאו באוויר הקר כקרח. ברד החל גם הוא לרדת. גושי קרח גדולים, חזקים.

הסערה החלה

שרה המשיכה להביט החוצה דרך התריס. אחת הציפורים, החליטה לעוף. פרשה כנפיה, על אף הרעד שאחז בהן. היא החלה להילחם ברוח. היא ניסתה לעוף גבוה יותר, מעל לעננים. שרה חשבה לשמוע את הציפור אומרת לעצמה "אני רק אתאמץ יותר ואצליח לעוף כנגד הרוח. הנה אמשיך לנופף בכנפיי החזקות". ושרה רצתה לזעוק לציפור הקטנה הלבנה "הפסיקי, לא תוכלי להילחם כנגד הרוח… הסערה חזקה ועוצמתית את עלולה להיפגע… חזרי לעץ האורן ומצאי בו מחסה…".

אך כמובן, שרה לא מדברת ציפורית והיא לא יכלה לשתף את הציפור במחשבותיה. הציפור השנייה נצמדה יותר ויותר לעץ האורן, היא צעדה לאט לאט לאורך הענף עד שהצליחה להגיע לכוך קטן שנוצר בתוך העץ לאורך השנים. שם על אף מזג האוויר הסוער והקר, מצאה הציפור שלווה וחמימות.

לו שרה הייתה מעיזה לפתוח את חלון חדרה, הייתה מצליחה לשמוע את הציפור מזמרת לה שירי ציפורים מרגיעים.

שרה חזרה להתבונן בציפור הראשונה. זו שהחליטה לעוף כנגד כל הסיכויים. היא ראתה אותה מותשת, צונחת אט אט. הגשם הרטיב את נוצותיה. הנוצות הרטובות הכבידו עליה מאוד. כבר לא היה לה כח לעוף ולנופף בכנפיה. היא נחבטה בצמרת אחד העצים. כאב לה. אך היא המשיכה. היא ראתה בסערה אויב שיש להכניע. שרה לא ידעה, אך הייתה זו הציפור שזימרה שנתנה לציפור הראשונה כח מחודש. לפתע קלטה הציפור שהיא נכשלה במשימתה. לא. היא לא תוכל להילחם לבדה בסערה… ואם חפצה בחיים היא, עליה למצא מחסה במהירות ולתת לסערה לחלוף.

למרות שהייתה מותשת לגמרי, חסרת כוחות, חסרת אונים, חזרה הציפור לעץ האורן העתיק. היא נתנה לקול השירה להוביל אותה וכך מצאה את חברתה בפינה מוגנת. רגועה ושלווה.

זו שמחה שחברתה ניצלה ושתיהן יחד זמרו והתחממו בכוך העץ העתיק, מייחלות ומקוות לשמש ולמנוחה.

בחלוף הסערה

שרה המשיכה להתבונן בציפורים. כעת, שתיהן היו יחד צמודות זו לזו. נותנות אחת לשנייה כח וחום. הציפור השנייה המשיכה לשיר ולזמר ובכנפה האחת ליטפה את הציפור הראשונה. הסירה מעליה טיפות מים. וכך סייעה הציפור המזמרת לציפור הראשונה להירגע, לנוח ולהחזיר לעצמה את הכוחות שאבדו לה במלחמתה נגד הסערה. כעבור מספר רגעים, שתיהן שמחות, זמרו ושרו שירי ציפורים.

"לא יאומן. הציפור הזו חשבה שתוכל לנצח את הסערה לגבור על כל העולם… ולבסוף? חזרה למקומה הראשון… הי רגע, הדבר לא סתם אירע. לא לחינם יצא שחזיתי במחזה הזה. הרי מה קרה כאן למול עיניי?" שרה לא התייחסה לדמעות שזלגו על מורד לחייה. היא כל כך התרגשה מההבנה שהכתה בה. היא בעצמה הרי נתונה תחת סערה. במציאות מורכבת שאיננה יודעת כיצד לפנות ומה לעשות. היא לא הייתה שונה מהציפור הראשונה… גם היא ניסתה להילחם כנגד כל הסיכויים… אך זה לא עזר לה בהרבה. הנה היא עומדת בדיוק היכן שעמדה אתמול ושלשום… גם בקרבה מתחוללת סערה, סופה. היא כל כך הייתה רוצה לשנות את המציאות… להצליח אבל הכל כל כך קשה.

בתקופה האחרונה, מאז אותו אירוע משברי, היא מצאה את עצמה עצבנית, עצובה, מבולבלת… מלאת רגשות מעורבים. ולפתע היא הבינה. היא ידעה מה עליה לעשות. הנה, הציפור השנייה, זו שנשארה בעץ האורן העתיק. זו שלא נלחמה כנגד, אלא לקחה את הסערה כמנוף למשהו טוב יותר… היא הרי הכירה את הכוחות והמשאבים העומדים לרשותה גם על גבי העץ הזה… היא הגיעה לכוך וממנו זמרה והעבירה כוחות הלאה למי שזקוק. היא לא כעסה, היא לא בכתה, ולא הייתה עצובה. אולי נרעדה מהקור… אבל בהחלט עברה בגבורה את הסערה.

שרה מחתה את דמעותיה, והנה שמש מציצה מבעד העננים. שרה ידעה שאת המציאות לא היא בוחרת. אבל את הדרך להתמודד איתה היא זו שתבחר ותצליח לעבור בדיוק כמו הציפור.

מוסר השכל לחיים

בחיי היומיום שלנו, הסערות מגיעות בצורות שונות: קשיים בחינוך הילדים, דאגות פרנסה, מתח חברתי או עייפות נפשית. משהו שניסינו ולא הצלחנו בו, חובות, מטלות, מישהו אמר לנו משהו מעליב, פוגע, משפיל…. לא חסרו סופות וסערות…

בכוונה לא בחרתי לספר במשל את הסופה והסערה הספציפית של שרה… שהרי שרה יכולה להיות כל אחת מאתנו.
חשוב היה לי להעביר לכן את המסרים שלהן:

בחירה:

אנחנו לא בוחרות את המציאות שנכפית עלינו אלא את הדרך שבה נתמודד איתה. אותה דרך תשפיע על איך אנחנו נהיה, איך נרגיש ואיזו מציאות אחרת נייצר לעצמנו. בדיוק כמו בדוגמא של הציפורים הציפור הראשונה בחרה דרך מסוימת, שלבסוף הביאה אותה למציאות אחרת של סכנת נפשות… ולולא עזרתה של הציפור השנייה, ספק גדול אם הציפור הראשונה הייתה שורדת…וזו כבר מציאות אחרת שנגרמת כתוצאה מבחירת התמודדותנו במציאות הראשונה (הסערה).

לחימה ושליטה:

הציפור הראשונה מסמלת דרך התמודדות מאוד מוכרת ואופיינית לנו. כשאנחנו נמצאות בסיטואציה של "סערה" נניח שמישהו מדבר אלינו לא יפה בלשון המעטה, פעמים רבות נבחר להגיב בלחימה "ככה אתה מדבר אלי אז לא צריך, לא אתן לך, או אתה בעצמך".. וכו' אנחנו ישר תוקפות "נלחמות" משדרות כאילו אנחנו שולטות ונסתדר לבד ולא צריך אותך וכו'… זה מאוד דומה לציפור הראשונה שבחרה להילחם ברוח. אנחנו מנסות לשלוט בנסיבות, מתאמצות מעל לכוחותינו ובסוף נשארות חבולות ומרוקנות ופעמים רבות עם נזקים השלכתיים.

אמונה, ביטחון – וויתור:

הציפור השנייה מייצגת את כוחה של האמונה והביטחון. של חיפוש כוחות ומשאבים זמינים שיכולים לסייע לי לעבור את הסופה. להישען על משהו חזק ויציב. כשהסערה מגיעה, העבודה שלנו היא לא לנצח את הרוח, אלא למצוא את הדרך אל נקודות החוזקה "הכוך" – אל אותה נקודת ביטחון פנימית שבה אנחנו מבינות שלא הכל עלינו, וגם הסופה תחלוף גם בלי שנלחם בה. זה המקום שמאפשר לנו לחזור לשפיות דעתנו, לשלוות נפשנו. הציפור נצמדה יותר חזק לעץ, ומצאה בו מחסה ובתוך המקום הזה שהיא יודעת שהיא מוגנת שיש מי ששומר ומגן עליה וחזק ממנה היא יכלה לפצוח בשירה… שירת הציפור בכוך העץ מהווה את היכולת לחיבור הנפש, לרגיעה וכן גם כתפילה והודיה על הקיים. היכולת להודות ולשיר גם כשבחוץ עדיין סוער, מתוך ידיעה ברורה ש"תחת כנפיו תחסה".

אם ניקח שוב את הדוגמא של מישהו שפוגע בנו ומעליב אותנו. אם נזכור את הכוחות הפנימיים שלנו, ושעדיף לוותר, להאמין בבורא עולם שאותו אדם הוא רק שליח, ויש אולי שיעור שאני צריכה ללמוד, אז במקום לכעוס, להרגיש נעלבת מושפלת, מדוכאת וכו', נתמלא בכוחות ואנרגיה ואפילו נצליח לשמוח..

כן זה קשה. זה דורש עבודה עצמית יומיומית של חיזוק באמונה, וויתור וכו' אבל זה אפשרי.

משהו קטן מתוך המקורות:
יש פרקי תהילים רבים שיכולה לנסוך בנו כוחות ואמונה בבורא עולם. אחד מהם הוא פרק צ"א בתהילים "יושב בסתר עליון".. ויש גם את פרק ל"ז .. בטח בה' ועשה טוב…" ממליצה לקרא את הפרקים ולהתמלא….

לסיכום

אישה יקרה, זכרי: השקט שלך לא תלוי באחרים, באחרות בסובב אותך, או בכך שהסערה תיפסק. אלא מהעובדה שמצאת את המשענת שלך, את המקום המוגן בתוכך… שיש בך אמונה שלא משנה מה אומרים לך/עלייך את מכירה את עצמך ויודעת מי את ומה את מסוגלת לעשות. ואם את יודעת שה' הביא סערה הוא נתן לך את הכלים להתמודד איתה.. ולכן תצליחי לשמור על שלוות הנפש ולמצא את השקט בתוך הרעש.

לכן ההמלצה שלי, לא משנה איזו סופה מגיעה עלייך חזרי למקום השקט שלך למקום המוגן שלך שנוסך בך כוחות בהקדם האפשרי. ככל האפשר בסמוך לפגיעת הסופה. גם באופן מידי.

בהצלחה גדולה!!

לקריאה נוספת:

הצטרפי לשיחה

אולי תרצי לקרוא משהו נוסף?

פוסטים אחרונים