שינוי הרגלי תגובות אוטומטיות המסייע ומשפיע על כלל המשפחה: חינוך ילדים ושלום בית
מכירות את הפתגם הזה? בעצם זה לא פתגם אלא חלק מפסוק מתוך ספר קהלת פרק ט' פסוק י"ז. את ספר קהלת כתב שלמה המלך, החכם מכל אדם, והוא אחד מספרי הכתובים בתנ"ך.
מבחינתי, פסוק זה הוא אחד הפסוקים עליהם גדלתי.
והאמת? לצערי אני מודה ומתוודה שלא תמיד מקיימת אותו. לכן אני כותבת את השורות הללו, קודם כל כדי להזכיר לעצמי ליישם. אח"כ אם הצלחתי להועיל לעוד נשים – הרי זה שכרי.
רש"י ופרשנים נוספים פרשו את תחילת פסוק זה באופן הבא:
"אפילו כשאומרין אותן בנחת, נשמעים ומקובלים הם לבריות".
כלומר, כשחכם אומר משהו, אפילו כשהוא אומר אותו בנחת, הם נשמעים ומקובלים על הציבור. יש שפירשו נחת מלשון נחיתות = ענווה.
ואני הקטנה נעזרת בפסוק ובפירוש זה כדי להציע טיפ קטן שיועיל לנו עצמנו, לחינוך ילדינו ולשלום הבית שלנו.
תרגיל לשינוי הרגלי תגובות אוטומטיות המסייע לעצמי, לחינוך ילדים ושלום בית
אני רוצה לתת לכן תרגיל שתנסו ליישם אותו בכל יום, כמה פעמים במהלך היום. ככל שתתרגלו כך יקל עליכן להטמיע אצלכן את הרעיון הבא:
בכל פעם שאתן רוצות לכעוס, או בו בזמן שאתן כועסות – היזכרו בטיפ:
נשמו עמוק, חייכו ונסו כעת לכעוס. תאמינו לי מניסיון – לא תצליחו. אחרי שתנשמו ותחייכו גם חיוך מאולץ, אתן תגיבו בצורה אחרת. תגיבו באופן נינוח ורגוע יותר. וכך תתפקדו טוב יותר ותשפיעו על כל המשפחה כולה.
אני רואה את מבטי התמיהה שלכן בדמיוני: "מה היא כותבת שטויות, כשאני כועסת אני כועסת! איך אתחיל לחייך פתאום?! מה קשור?"
אבל כן זה אפשרי. תנסו ותיווכחו בעצמכן. זה דורש תרגול עד שיוטמע בתוככן וזו תהיה התגובה האוטומטית שלכן. במקום זו של הכעסים, תגיבו בחיוכים.
אתן לכן דוגמא איך הטיפ יכול לעזור לכן אישית ולכל המשפחה:
כשעשיתי פדיחה (למשל כשנסענו לחופשה משפחתית ושכחתי להביא בגד החלפה לבעלי … כי לא התארגנתי לחופשה כראוי) יכולתי להתרגז על עצמי, לחשוב מחשבות שליליות על עצמי כגון: איך עשיתי כזה דבר? למה לא שמתי לב? מה אני אעשה? איך אסתדר? הוא בטח יכעס נורא! הוא סמך עלי ויתבאס עלי בצדק אנחנו רחוקים אפילו מחנות בגדים באיזה צימר מדהים בצפון אבל אין כאן בגדים בשבילו.. ועוד כהנה וכהנה.
כמובן שמחשבות אלו לא היו מקדמות אותי בכלל. להיפך. הייתי מבזבזת את זמני ואת כוחי לריק.
אז במקום זאת, נשמתי עמוק. וחייכתי לעצמי. וכך בחיוך באתי לבעלי וספרתי לו ששכחתי. וזהו. לא קרה כלום. אני חייכתי וגם הוא חייך. שנינו היינו בהרגשה אחרת, נינוחה ומחוייכת. איש לא כעס על אישה ואישה לא כעסה על בעלה. וכך יכולנו לחשוב יחד על פתרון הולם כגון לשטוף את הבגדים ביד ולהניחם לייבוש בשמש הקיצית … והמשכנו את הטיול שלנו בכיף, בשמחה ובאווירה טובה!
סיכום
גם כשהילדים או הבעל מציקים/ מרגיזים/ מפריעים וכו' במקום להחזיר להם באותה מטבע של כעסים ועצבים, תנשמו עמוק ותחייכו. ובצורה כזו תגיבו.
נסו לערוך שיחה עם הבעל או הילדים בדיבור בטון שקט, רגוע. תראו שאוטומטית גם הם ישוחחו כך וירגעו. למרות שהם היו במצב רוח קרבי.
אני יודעת שבחיי היומיום זה לא קל לזכור לעשות זאת, ואנו נשאבים ללחצים, לאור הטרדות והשגרה. אבל כדאי להתאמץ, לשנות הרגלים. לנשום, לחייך ורק אז להגיב ולדבר. ולזכור שדברי חכמים בנחת נשמעין.
ואנחנו רוצות שקולנו ודברינו יישמעו. לכן, נשמיע אותם בנחת. בשקט. ברוגע ובשלווה.
לקריאה נוספת
💜 נשמו עמוק, חייכו, דברו בנח"ת ואל תשכחו לסמן 👍, להגיב ולשתף💜