כשהים שותק הספינות עוברות בשלום

סיפור לילדות (ולא רק) לביטוי מעלת הוויתור, השתיקה והשלום

קוראות יקרות, את הסיפור הנוכחי כתבתי כך שתהיה אפשרות לכל אחת לבחור את דרך פעולתה מבין שתי האפשרויות למול הדילמות השונות. כל בחירה תוביל לסוף אחר בסיפור. כאשר המטרה העיקרית, היא שדרך הסיפור והבחירות שנבחר, נזהה את עצמנו, הילדות יזהו את עצמן, את דרך התנהגותן, ילמדו מידות חשובות לחיי חברה תקינים לעומת ההשלכות ההרסניות של המידות המקולקלות שבנו…

מקווה שהסיפור ימצא חן בעיניכן ובעיקר שישיג את מטרתו, יחזק את השלום, האחווה, הוויתור והאהבה בקרבנו יחד עם ביטחון עצמי נכון, צניעות וענווה הקשבה לזולת ולעצמי ועוד.

לאפי הארנבת וסיסית הסנאית: סוד המפל הלבן

ביער הקסום, חיו כידוע לכולן, שתי חברות טובות: לאפי הארנבת, בעלת הלב הטוב והאהובה על כל תושבי היער הקסום ואחת מחברותיה הרבות: סיסית הסנאית, זריזה, נמרצת, ואוהבת הרפתקאות. אם תביטו אל על במרומי העצים שביער הקסום, אולי תוכלנה למצא אותה מקפצת מענף לענף כשזנבה הארוך והשופע מקפץ יחד עימה.

יום אחד, החליטו לאפית וסיסית לצאת בצוותא לטיול ברחבי היער. הן התארגנו מוקדם בבוקר, כל אחת בביתה, הכינו תיק עם כריכים, שתיה, מעט חטיפי בריאות ונשנושים טעימים, כובע מצחייה ויצאו לדרך. ביום אתמול, לאפי וסיסית סיכמו ביניהן להיפגש מתחת לעץ האלון העתיק, למרגלות האגם הצלול שזרם ביער הקסום. הן התחילו בהליכה קצרה, המשיכו במשחקים משעשעים כמו מחבואים, תופסת ועוד. התיישבו לאכול, חלקו את החטיפים ביניהן. הן פטפטו, צחקו ונהנו אחת מחברתה של השנייה.

לפתע, עלה בליבה של סיסית להתקדם לעומק היער ולחפור בורות. לאפי הצטרפה אליה בשמחה. לאחר זמן מסוים של חפירה, התעייפה לאפי ובחרה ללכת לנוח. סיסית, המשיכה וחפרה, וחפרה עד שפתאום "וואו!! לאפי תראי מה מצאתי!!!" צעקה סיסית. זו הייתה מפה ישנה ומצהיבה, מגולגלת וקשורה בחותם שכנראה התקלקל לאורך השנים.

המפה הסודית לשביל הלבן

סיסית פתחה את המפה בזהירות ולאפי התקרבה אליה לראות את הכתוב בה. "וואו", אמרה סיסית, "המפה מובילה, למפל הלבן. מעניין, מעולם לא ידעתי שיש ביער מפל כזה. זו דרך סודית, יהיה מרתק אני בטוחה!! איזה כיף!!" סיסית התלהבה מאוד. "וואו! בואי נלך! עכשיו נעקוב אחרי הסימנים שבמפה וקדימה.. למה את מחכה לאפי?" קיפצה סיסית הישיר על אחד הענפים הגבוהים וממנו לענף אחר. לאפי, הייתה חששנית יותר, אך הסכימה "בסדר נלך, אך לאט ובזהירות, אנחנו לא מכירות את הדרך הזו, ואולי ישנן סכנות" אמרה לאפי.

הן הלכו יחד, וסיסית, בטוחה בעצמה, הובילה את הדרך. היא קפצה מעל אבנים, עברה בשיחים צפופים, והתקדמה במהירות, מתוך רצון להגיע ראשונה. לאפי ניסתה לעמוד בקצב, אך רגליה הקטנות התעייפו, והיא הרגישה שהיא נשארת מאחור. "סיסית אולי תלכי יותר לאט? בבקשה… בואי רגע ננוח ונעצור…" בקשה התחננה לאפי. אך סיסית לא נעצרה. היא המשיכה, והתקדמה במרץ. לאחר רגעים נוספים נעצרה. "הנה, מצאתי! הנה השביל, זה הסימן במפה הנה מצאתי אני הראשונה איזה כיף לי!" היא הצביעה על סימני דרך עתיקים על גזע אחד העצים. "אני בטוחה שזה מכאן!" היא החלה לרוץ קדימה במהירות. לאפי בקשה לראות שוב את המפה ולבחון את הסימנים, אך סיסית, סירבה בטענה שהמפה שלה, זה היה הרעיון שלה, היא מצאה אותה והיא גם מובילה ויודעת מצוין לקרא את המפה וברור לה בלי כל ספק שהיא בדרך הנכונה.

התלבטות

לאפי, הצטערה מאוד מהתנהגותה של סיסית, מה גם שכעת היא חששה יותר. מהמבט הראשוני שנתנה במפה בתחילת הדרך, היא זכרה סימן אחר מזה המופיע על גבי העץ. והיא התלבטה מה עליה לעשות? האם ללכת עם סיסית בדרך הלא נכונה? אבל סיסית כל כך שמחה ומאושרת ובטוחה שהיא צודקת. אבל גם לאפי בטוחה בצדקתה שהדרך של סיסית שגויה, ולמעשה עליהן לפנות לכיוון הנגדי. "מה אעשה?? סיסית מתקדמת במהירות, אני עייפה ובטוחה שהיא טועה. הסימנים היו שונים במפה זה בטוח. הזיכרון שלי טוב ולא מטעה אותי… גם חוש השמיעה והריח שלי לא מטעים אותי…. מה לעשות?

בחרו את המשך הסיפור מבין שתי האפשרויות המוצגות כאן:

1. לאפי מחליטה להתפרץ בכעס על סיסית "את טועה. ואת גם לא חברה טובה. מה פתאום את ככה מדברת אלי? תני לי לראות את המפה. אני אוכיח לך שאת טועה את מתבלבלת. זה לא הסימן הנכון.. את בכיוון ההפוך. את צריכה להקשיב לי וללכת ימינה!
2. לאפי בוחרת לשתוק, לא מגיבה לסיסית שממשיכה קדימה, ומחכה לרגע מתאים יותר לדבר וללבן את מה שקרה כעת. יחד עם זאת, היא לא ממשיכה אלא עוצרת לנוח.

אפשרות 1: לאפי מחליטה להתפרץ בכעס

גל של תסכול וכעס שטף את לאפי. "סיסית!" היא צעקה בקול רועד. "את עושה טעות! זה לא השביל הנכון! את אף פעם לא מקשיבה! תמיד רצה קדימה בלי לחשוב! את גם חצופה גדולה איך את מדברת אלי? הלכנו יחד לטיול זה בכלל היה רעיון שלי לצאת לטיול אז מה פתאום המפה עכשיו שלך ואת לא נותנת לי להסתכל עליה? אם לא היית יוצאת איתי לטיול הזה היום לא היית מוצאת את המפה הזו לעולם כך שהיא יותר שלי משלך". כך טענה לאפי. היא כל כך הייתה פגועה ורגוזה ועייפה שהמילים הפוגעניות והמעליבות יצאו ממנו ללא שליטה….ללא מחסום ומחשבה עמוקה..

סיסית קפאה במקומה לרגע, אך מיד התעשתה ותקפה בחזרה: "מה את צועקת עליי?! את תמיד לועגת לי ולא מאמינה בי! אני יודעת מה אני עושה! את החצופה זה הה הרעיון שלי לחפור אם הייתי נשארת איתך לנוח בוודאי לא הייתי מוצאת את המפה. אלא מה? שאת חלשה כזו, מתעייפת תוך שניות. בעייתך תלמדי להיות כמוני זריזה חכמה .." השיבה סיסית בקול גבוה ובתחושת עלבון. הוויכוח התלהט במהירות.

"סיסית לא יעזור לך כלום. המפה הזו שלי!" קפצה לאפי וחטפה את המפה מידיה של סיסית. זו בתגובה חטפה אותה חזרה… הן לא הסתפקו רק במילים מעליבות ורעות, הן גם החלו להכות בידיים, לנשוך ולמשוך את הפרווה והזנב…והמפה? החלה להתפורר ולהתפורר… "הכל בגללך" האשימו אחת את השנייה.. והמריבה חזרה במלא עוצמתה..

במקום ששתי החברות תעבודנה יחד כדי למצוא את השביל הנכון למפל הלבן, הן מצאו את עצמן מתווכחות בקולי קולות, מאשימות זו את זו. "אני אוכיח לך שאני אמצא את המפל הלבן לפנייך" צעקה סיסית ללאפי. "מה פתאום את תמצאי לפניי? את בכיוון ההפוך.. חחח אני אמצא אותו ראשונה. אני כבר בדרך לשם.. חכי ותראי וכן גם בלי המפה שלי שקרעת אותה!" השיבה לאפי ומיד הסתובבה ורצה לכיוון שממנו חשבה למצא את השביל למפל הלבן.

אפשרות 2: לאפי בוחרת בשתיקה, נותנת לסיסית ללכת קדימה, ומחכה לרגע מתאים יותר לדבר אך נשארת במקומה

לאפי הרגישה את הדקירה בלב ואת הדחף להתפרץ, אבל נזכרה מיד בעצתו של שופי הינשוף: "בזמן סערה, המתיני במקומך רגע או שניים אל תצאי, אל תלחמי בה בסערה, תני לה לפוג מעצמה. את תראי שהסערה במהרה תפנה את מקומה לשלום ולאחווה". היא לקחה נשימה עמוקה, עצמה את עיניה לשנייה, ובמקום לצעוק ולהגיב לסיסית, לאפי בחרה לשתוק. היא ראתה את סיסית רצה קדימה, ממשיכה בטעותה, אבל לא אמרה מילה. לאפי כבר אמרה את דעתה ואם סיסית מתעקשת אין לה דרך למנוע בעדה. אלא מה? שהיא לאפי, לא מוכנה להסתכן. היא עייפה ומוטב שתנוח ותישאר במקומה, כך שאם סיסית תחזור, תכיר בטעותה ותרצה את עזרתה היא תהיה מוכנה לתת לה אותה ולהיות כאן בשבילה.

סיסית רצה קדימה בשמחה, אבל כעבור זמן קצר, גילתה שהשביל הזה לא מוביל לשום מקום.. להיפך, היא נכנסת לעומק היער ועלולה להיכנס בטעות לאיזור היער המסוכן. "אסתכל שוב על המפה. אני יכולה להסתדר לבדי. רגע נראה.. אהה הנה כאן, אז עכשיו אפנה שמאלה".
אבל סיסית לא הצליחה להסתדר…היא הלכה והסתבכה יותר ויותר. כבר לא ידעה בכלל היכן היא נמצאת… ומרובב שימוש במפה, הכתב דהה והנייר החל להתפורר. סיסית לא ידעה מה לעשות. היא הבינה שהשעה כבר מאוחרת למדי. בטנה קרקרה, היא הייתה עייפה והשמש עמדה לשקוע.

"אוי לי, חבל שלא הקשבתי ללאפי. היא לבטח צדקה. אבל מה אני אעשה עכשיו? אין לי עוד כח ואני לא יודעת להיכן לפנות כדי לחזור חזרה לעץ המסומן.." סיסית פחדה, היא הייתה במצב רוח ירוד במיוחד, מאוכזבת מעצמה, מכישלונה, מהתנהגותה, עייפה ורעבה…. היא נעצרה לנוח ולבכות על מר גורלה..

מה דעתכן יקרה לסיסית? ומה קרה עם לאפי? והאם שתיהן תמצאנה את השביל למפל הלבן?

לפרק הבא: סיסית ולאפי סערה ושלום

סיכום ודיון עם הילדות

אומנם הסיפור הנחמד הזה טרם נגמר, אך כבר בשלב הזה אפשר ללמוד רבות ולדלות מסרים מעצימים וחשובים כולל מיומנויות חברתיות:

• שוחחו עם הילדות על הדמויות בסיפור, למי הן מתחברות? לאיזו התנהגות? ולהיפך למה הן בכלל לא מתחברות?
• האם יצא להן להיות בסיטואציה דומה לזו המתוארת בסיפור? אולי לא במציאת מפה ישנה באמצע היער… אבל אולי בדבר אחר?
• מה הן היו עושות? שמנה לב לאיזה המשך של סיפור הן בחרו ראשונה? ומדוע?
• אפשר להציג את הסיפור הזה ולהמציא את הסוף …
• ממליצה מאד בחופש הגדול למשל לצאת למקום טבע נחמד ושקט, ולערוך משחק חפש את המטמון הביתי או כל משחק חברה אחר לחיזוק המיומנויות החברתיות כמו: בין הגבולות: משחק תחרותי קבוצתי; משחק "נטייל ביער" – לימוד סדר פעולות; משחקים של פעם ועוד.
• משאירה לכן פוסט שכתבתי לתכנון חופש גדול מהחיים בו תוכלנה לקרא רעיונות רבים מאוד בנושאים שונים, משחקים ויצירות ותנסו לחבר ביניהן לבין הסיפור.
• כן ממליצה להיכנס לילדים לרעיונות מגוונים וכן לסיפורים ומשלים שונים כולל המשך הסדרה של היער הקסום.

תיהנו וחיו בשלום ובשלווה….